סדקי יפתח ותל קדש בגליל העליון

Leave a comment Standard

ביום שבת, אחרי שבוע של גשמי ברכה, התלבטנו היכן לצאת לטייל בסביבה הקרובה לביתנו בגליל העליון, מבלי ללכת בבוץ ומבלי לחזור בפעם המי יודע כמה לאתרים הידועים שסמוכים לביתנו: נחל שניר, תל דן, אגמון החולה ועוד…. לאחר מחשבה, החלטנו לצאת לשני מסלולים קצרים ויפים לא רחוק מקיבוץ יפתח שעל גבול הלבנון: סדקי יפתח ותל קדש. התחלנו את הביקור בסדקי יפתח הידועים גם בשם "שמורת נקיקי יפתח" שהפניה אליה היא 2 קילומטרים מצפון לקיבוץ יפתח על כביש 886 בדרך למנרה. לאחר הפניה ימינה הגענו ליד שער של מחנה צבאי שלידו יוצא שביל מסודר דרך מחצבה משוקמת אל הקניון הקטן של סדקי יפתח – תופעה קארסטית, כלומר המסה ממושכת של סלעי הגיר הקשה על ידי חומצה פחמתית הנוצרת משילוב של מי הגשמים הרבים היורדים באזור הגליל העליון ופחמן דו חמצני שנמצא באוויר.

לאחר הליכה קצרה לאורך השביל הגענו לקניון הקטן כדי לחצות אותו צריך לטפס על בולדרים ולהיעזר ביתדות. מסלול אתגרי קצרצר שהילדים מאד אהבו. מי שאינו רוצה להיכנס לקניון יכול לצפות בו מלמעלה וללכת במסלול עוקף שמתחבר למסלול המעגלי הקצר שמגיע לנקודת ההתחלה. לאורך השביל, בין עצי אלון מצוי, אלון תולע ואלון תבור, עלי חצבים ירוקים ותחילתה של פריחת של הרקפות והכלניות.

 

מהחניון נסענו מרחק של מספר קילומטרים לגן הלאומי תל קדש הממוקם 2 קילומטרים מערבית מצומת ישע. שנים רבות לא טיילנו באתר זה שאותו עברנו פעמים רבות בדרך לטיולים הרבים שלנו בגליל העליון: נחל אביב, הר מירון, מעלות תרשיחא, פסוטה ועוד…
תל קדש כולל שרידים ממאות שנים של התיישבות, החל בקדש שהיתה עיר מבצר של שבט נפתלי, מבנים מהתקופה ההלניסטית ובעיקר בולטים על פני השטח המקדש הרומאי, מהמפוארים ביותר בארץ ישראל ששרד את כל פגעי הזמן והאדם וסקרופגים – קברי אבן ענקיים לבודדים ולזוגות ולצדם מכסי אבן ענקיים ומעוטרים.

הלכנו לאורך המסלול המעגלי שמתחיל ליד הסרקופגים הענקיים, עברנו לצד עצי אלה אטלנטית ענקיים והצטלמנו לא מעט ליד שרידיו המרשימים ביותר של המקדש הרומאי לאל בעל שמין ועל רקע הנוף המרהיב של בקעת קדש היפהפיה שמזכירה נוף טוסקני, הר קרן נפתלי, מצודת ישע על רקע עמק החולה ורמת הגולן.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

תעלות קשר בתל קדש מימי מלחמת העצמאות

כלנית לבנה בתל קדש על רקע הגבול עם לבנון

חלקו הצפוני של המסלול עובר בסמוך לתעלות קשר ממלחמת העצמאות ונשקפת ממנו תצפית מרהיבה על לבנון שנמצאת במרחק של כמה מאות מטרים מהתל, מעבר למטעי הנשירים ועצי הזית שבשטחנו , אזור בו נמצאו לאחרונה חלק ממנהרות החזבאללה. מכאן נסענו לארוחת צהריים באחת המסעדות האהובות עלינו – מסעדת אל ליאלי בכפר ג'יש (גוש חלב) ונהננו מאוכל ערבי טעים, חומוס משובח, פטירה – מאפים ממולאים בעלים ירוקים, סלט עולש מבושל, עלי גפן , מג'דרה טעימה, פרגיות מעולות, שירות אדיב, אווירה בינלאומית נעימה ותוספת של נוף של הכפר הציורי. לקינוח נסענו לאכול גלידה מצויינת בגלידריית בוזה בקיבוץ סאסא.

חג המולד בכפר ג'יש

הכפר ג'יש – גוש חלב

מסעדת אל ליאלי בג'יש

מודעות פרסומת

בין עיר קברים עתיקה לשומר על הסוס וישוב טמפלרי

Leave a comment Standard

ביום חמישי האחרון יצאנו הפעם רק המבוגרים שבמשפחה, כלומר מעין ונילי לטיול בבית שערים ובפסלו של אלכסנדר זייד הסמוך לאתר בית שערים ולאחר מכן המשכנו למושב אלוני אבא שהתחיל כישוב טמפלרי בשם "ולדהיים". הרעיון לטיול היה בעקבות טיול שנתי של נעה עם הכתה שבמהלכו הם טיילו בין היתר בבית שערים ובפסל של אלכסנדר זייד. נילי הצטרפה לטיול של נעה, התרשמה מאד מבית שערים וכך נולד הרעיון לטיול זה. בית שערים ממוקמת בסמוך לקרית טבעון ובשנת 1915 הוכרזה כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו.

בית שערים הגיעה לשיא פריחתה בתקופת המשנה והתלמוד והיוותה מרכז יהודי חשוב היות ושימשה מקום משכנו של הסנהדרין ושל נשיאה, רבי יהודה הנשיא.

רבי יהודה הנשיא בחר להיקבר בבית שערים ובעקבות זאת יהודים רבים כולל יהודים שחיו בלבנון, סוריה ותימן בחרו להיקבר בסמוך לקברו ובית שערים היוותה למעשה את אחד בתי הקברות היהודים הגדולים ששרדו מתקופה קדומה. האתר כולל מערכת של מערות קבורה שלחלקן ניתן להיכנס. המערות עצמן מכילות ארונות קבורה שחלקם מפוארים ומעוטרים במגוון עיטורים: אריות, פרחים, ראש פר ועוד. מעבר לעיטורים נתגלו במקום גם כתובות רבות החקוקות באבן ומהן ניתן ללמוד על חיי היהודים באותה תקופה.

הסתובבנו בין ובתוך חללי מערות הקבורה ולא הפסקנו להתפעל מעושר הממצאים. חלק מהממצאים המרהיבים שנחשפו במתחם אחר של בית שערים בשם מתחם המנורה מוצגים במוזיאון הקטן של בית שערים שממוקם בתוך אחת המערות ובו גם הסברים על סוגי הממצאים ועל הקבורה במערות.

בנוסף, התרשמנו מאד גם מיופיו של הגן ומהצמחייה בה הוא טובל, כולל מרבדי רקפות וורודות וכליל החורש שהיה בשיא תפרחתו הסגולה.

לאחר שסיימנו את הביקור בבית שערים הלכנו ברגל לפסלו של אלכסנד זייד, שממוקם על גבעת שייח' אבריק, הסמוכה לבית שערים (בערך 500 מטר). מזג האויר היה נעים מאד וההליכה היתה גם היא נעימה.

אלכסנדר זייד היה מראשוני השומרים וממקימי ארגוני "בר גיורא" ו"השומר". הוא התגורר ושמר באזור גבעת קבר שייח' אבריק. באחת הפעמים, כשהסתובב באזור, גילה פרצה באחת המערות בבית שערים ובעקבות כך החלה החפירה במקום והתגלו מערות הקבורה. זייד נרצח בשנת 1938. הפסל מהווה אנדרטה להנצחת מורשתו ומציג אותו בדמות "השומר", כשהוא רכוב על סוסתו, לבוש בבגדי עבודה ועל ברכיו נמצא הנשק שלו. הקפנו את הפסל המרשים, המשכנו ללכת לקברו של שייח' אבריק הסמוך והשקפנו לעבר עמק יזרעאל שנפרש למרגלות הגבעה.

עם סיום הביקור נסענו למושב אלוני אבא. ראשוני המתיישבים במקום היו טמפלרים שהקימו מושבה חקלאית קטנה בשם ולדהיים.

החנינו את המכונית במרכז הישוב בסמוך לבניין טמפלרי ששימש בעבר ככנסיה והסתובבנו ברחובות הסמוכים נהנים מהמבנים הטמפלרים המרשימים, שחלקם שופצו ומהגינות היפות שמקיפות אותם.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

כמו כן במקום יש שני מבנים ששמשו במהלך מלחמת העולם השניה את החיילים הבריטים שהתגוררו במקום ושמרו על הטמפלרים שנחשבו כנתיני מדינת אויב (גרמניה הנאצית) לפני שגרשו אותם מהארץ. השעה היתה כבר שעת צהריים כשסיימנו לשוטט בין הבתים היפים ונסענו לטבעון לאכול ארוחת צהרייים במסעדה איטלקית בשם "טאנטי באצ'י". האווירה במסעדה היתה נעימה מאד, השירות מהיר והאוכל מצוין.

טיול בין מפלי נחל עיון בעמק החולה

Leave a comment Standard

ביום שבת האחרון התחשבנו בבקשתה של נעה לטייל באזור ולא לנסוע רחוק, ולכן יעד הטיול לשבת היה נחל עיון שנמצא כרבע שעת נסיעה מהבית שלנו.

טיילנו בשמורת העיון מספר פעמים בעבר והמסלול בה מתאים למי שמחפש ליהנות מפריחה יפה, זרימת מפלים ומסלול הליכה בן 2 ק"מ, שמתאים לכל המשפחה. היינו עם שתי מכוניות מכיוון שטיילנו עם אמא של מעין כך שיכולנו להחנות רכב אחד בסיום המסלול ועם הרכב השני נסענו לתחילת המסלול (הכניסה לשמורה היא בתשלום ומי שמגיע ברכב אחד יכול להשתמש בשאטל שהשמורה מעמידה שיוצא בכל חצי שעה מנקודת סיום המסלול לנקודת ההתחלה. השימוש בשאטל כרוך בתוספת תשלום של 10 ₪ לאדם). במהלך המסלול ישנם 4 מפלים: העיון, הטחנה, האשד והתנור כשהמרכזיים הם הטחנה והתנור.

 ישנם מים במפלים, אך בשל מיעוט משקעים בצפון השנה הזרימה היא לא בשיאה והדבר נכון גם לגבי הנחל שעובר לאורך המסלול. השביל ברובו מישורי וההליכה קלה ונעימה מאד.

הלכנו בכיף ונהננו מהפריחה האביבית היפה שכללה פרחים מרהיבים כמו: לוע הארי, קוציץ סורי, בן חצב יקינטוני, חלבלובים צהבהבים ומרבדי רקפות שהזכירו לנו שלמרות הפריחה האביבית אנחנו עדיין קצת בחורף.

השביל עצמו עובר בחלקו בקרבת הגבול עם לבנון ובאחת הנקודות ראינו מעבר לגבול שני רועי צאן לבנוניים עם עדר כבשים ונופפנו להם לשלום. בערך במחצית הדרך עצרנו להפסקה קלה בקרבת מפל הטחנה. שרידיה של טחנת הקמח, שפעלה בעבר, נמצאים בצמוד למפל. רועי התיישב על אבן ובמשך כל ההפסקה התבונן במפל, כנראה שזרימת המים רתקה אותו.

אחרי שהתרעננו המשכנו לצעוד במסלול היפה. לקראת סופו ישנה תצפית מרשימה לעבר מפל התנור, השמורה והאזור. בסיום המסלול ישנה בריכת שכשוך, שבה אפשר לטבול את הרגליים. בסמוך לבריכת השכשוך השביל ממשיך לעבר מרפסת, שצמודה למפל התנור וצופה אליו.

כשעומדים על המרפסת מרגישים רסס של מים שניתז מהמפל ובמזג אויר חם ההרגשה מאד מרעננת. לאורך השביל צעדו אנשים רבים: זוגות ומשפחות, אך עם זאת השביל לא המה מדי ולא היתה תחושה של צפיפות אלא אוירה נינוחה של בוקר יפה בשבת שבו אנשים מעדיפים לבלות בטבע.

IMG_9905

לאחר שסיימנו את המסלול, השעה היתה כבר שעת צהריים והלכנו לאכול במסעדת בנג'ולינה המצוינת עליה כתבנו כבר בפוסט אחר.

טיול אופניים לאורך טיילת הירדן והבניאס התחתון

Leave a comment Standard

ביום שישי אחר הצהריים יצאו מעין ונעה לטיול אופניים בן שמונה קילומטרים לאורך טיילת הירדן ולאורך הבניאס התחתון.

התחלנו את מסלול הרכיבה מביתנו שבקיבוץ עמיר שנמצא במרחק של כמה מאות מטרים מ"טיילת עמי" (על שמו של בן קיבוץ עמיר שנהרג בתאונת אופניים). הטיילת היפהפיה שסמוכה לביתנו, מתחילה בגשר שמחבר בין קיבוץ עמיר לבין קיבוץ כפר בלום, לא רחוק מאתר הקיאקים של כפר בלום.

הטיילת היא בת קילומטר, מוצלת וכל השנה זורמים לצדה מי הירדן, בשפל ובזרימה איטית בימי הקיץ ובגאות מרשימה וזרימה חזקה כפי שהיתה בעת ביקורנו. לאורך הטיילת פרחו עצי כליל החורש בצבעי ורוד ארגמן, עצי הדולב המזרחי הגדולים החלו ללבלב ולצד הדרך פרחו עשרות אירוסים ורקפות. לאורך השביל חלפנו על גבי לוחות אבן עם עשרות פסוקים מהתנ"ך בהם מוזכר הירדן.

לאחר כמה מאות מטרים של רכיבה עצרנו להתבונן מקרוב על המפל הגועש המהווה נקודת התרגשות עבור הנופשים ששטו בקיאקים וירדו במורד המפל, לקראת נקודת הסיום של מסלול הקיאקים שמתחיל בבית הלל. מכאן חלפנו מתחת ל"גשר יוסף" הירוק החוצה את הירדן והמשכנו עד לשער הכניסה של קיבוץ שדה נחמיה. לאחר מכן ירדנו לרכיבת שטח על דרך עפר לאורך הירדן. בסמוך לקיבוץ שדה נחמיה חוברים שלושת מקורות הירדן – נחל חרמון (בניאס), נחל דן ונחל שניר (החצבאני) והופכים לנהר הירדן שממשיך לזרום כמה עשרות קילומטרים דרומה עד לכנרת. מהכנרת ממשיך הירדן לעמק הירדן ודרומה עד לים המלח.

המשכנו ברכיבה צפונה, חלפנו על פני הגשר המחבר את  שדה נחמיה ל"אי" הממוקם בין הבניאס לבין השניר  והמשכנו ברכיבה לאורך מטעי הנשירים ובית הקברות הפסטורלי של שדה נחמיה שקבריו מכוסים במרבדים של רקפות. בהמשך נסענו דרך מרבדים צהובים של פריחת החרדל האופיינית לעונה.

בדרך עצרנו לצפות במפל גועש נוסף של הבניאס והמשכנו בדרכנו כשאנחנו עוברים את חורשת האקליפטוס, נוסעים בתוך סבך של קנה ולצדנו צומח נחלים אופייני. לאחר כמה עשרות מטרים הגענו לנקודה בה האפיק רחב ורדוד יחסית. היה חמים יחסית ונעה רצתה להיכנס למים כפי שעשינו בקיץ האחרון אך בעת ביקורנו הזרימה היתה חזקה יחסית וויתרנו על הרעיון. לאחר שכשוך רגליים בנחל ושתיית המים הקרים הישר מהנחל הזורם עשינו את דרכנו חזרה לעמיר.

טיול בשביל החורף בשמורת נחל שניר

Leave a comment Standard

בסוף חודש ינואר בשבת שמשית אחרי מספר ימים גשומים וקרים במיוחד, ואחרי שלקחנו חלק בפעילות לרגל ט"ו בשבט שנערכה בשעות הבוקר המוקדמות בקיבוץ בו אנו גרים, יצאנו בשעות הבוקר המאוחרות, למעשה, לקראת הצהריים לטיול בשמורת נחל שניר. השמורה קרובה מאד לביתנו, כוללת מסלול שמותאם לתקופה בשנה וכן המסלול קצר והתאים לשעה שבה יצאנו. הילדים שמחו מאד על הבחירה, גם בשל הנסיעה הקצרה וגם כי שמורת נחל שניר היא מקום שהם אוהבים לבקר בו. השמורה עצמה כוללת שני מסלולי הליכה. האחד הוא שביל החורף והשני שביל הקיץ. השביל מתחיל כמאתיים מטר אחרי הכניסה ועקבנו אחרי השילוט שהוליך לעבר מאגר הטאפליין.

בשביל החורף בנחל שניר

הלכנו על שביל שהוא נוח מאד להליכה כ-10 דקות בערך עד שהגענו למאגר מים גדול שמושך אליו עופות מים. ישבנו על הספסלים שליד המאגר ,צפינו לעבר העופות שהיו באותו זמן במאגר (לא היו רבים), נהנים מהמראה היפה שלו ומהחרמון שברקע. רועי התעניין באותו זמן בעיקר בכל מה שקשור לעומק המאגר והיקפו.

מהמאגר המשכנו עם השביל לכיוון מצפור נחל שניר בהליכה נעימה שנמשכה בערך 20 דקות. לכל אורך הדרך השביל נוח מאד להליכה. נקודת סיום המסלול היא המצפור שמשקיף לכיוון לבנון.

הילדים התעניינו האם הבתים שהם רואים הם בתים בשטח לבנון והאם השביל הנשקף מהווה את הגבול.

מבט ללבנון ממצפור נחל שניר

ישבנו מספר דקות, נהנים מהנוף וממזג האוויר הנעים. לאחר המנוחה הקצרה ירדנו בשביל שמוליך  בחזרה לעבר החניון. בדרך עברנו על גשר שמתחתיו זורם נחל שניר (החצבאני). התפעלנו בדרך מעצי האלון והאלה המרשימים וכן מפריחת הרקפות שהיו בשיאן והכלניות שהחלו לפרוח. לקראת סיום המסלול השביל עובר דרך בריכת השכשוך.

בריכת השכשוך בנחל שניר

בחודשי הקיץ אנחנו מרבים לבקר בשמורה זו. הילדים נהנים בעיקר לעמוד מתחת למפל שנשפך לבריכה וטבול במים הקרירים. היה להם מעט מוזר לבקר בבריכה מבלי לקפוץ לתוכה. כמו כן הלכנו לנקודה שבה השקפנו על זרימת המים בנחל.

IMG_8937 IMG_8943 IMG_8949 IMG_8979 IMG_8987 IMG_8994 IMG_9005 IMG_9000 IMG_9008

בחודשי הקיץ אפשר ללכת במים ולעשות או מסלול מעגלי או מסלול קוי, לאורך נחל שניר (החצבאני) שמסתיים בחניון מעין ברוך.

מה לעשות בשבת? שביל החורף בנחל שניר

בסיום הטיול הלכנו לאכול במסעדת בנג'ולינה. מסעדה מצויינת שנפתחה לפני מספר חודשים באזור התעשיה הצפוני של קרית שמונה. המסעדה מתבססת על תפריט שמתחלף כל יום. יש מספר מנות קבועות, אך רב המנות משתנות. האוכל מגוון, טעים מאד ומתאים לכל בני המשפחה.

IMG_9021 מסעדת בנג'ולינה בקרית שמונה

נחל אביב: עלמות ושקדיות

Leave a comment Standard

ביום שבת שמשי סביב ט"ו בשבט יצאנו לטייל בנחל אביב. פעמים רבות עברנו בכביש ליד הנחל ובכל פעם אמרנו שבאחת השבתות כדאי שנטייל בו. באותה שבת  עליה אנו כותבים רצינו ללכת ברגל, העלינו מספר אפשרויות ונזכרנו בנחל אביב שעדיין לא טיילנו בו, וכך נפלה ההחלטה למה עושים באותה שבת. הנחל עובר בלב הגליל העליון המזרחי, מעט דרומית לגבול לבנון. נקודת ההתחלה היא במקום המפגש בין הכביש לנחל אביב בעיקול מצפון ליראון. השביל בו יש ללכת מסומן בכחול לבן. החנינו את הרכב בכניסה לשביל מול הכניסה לנחל וחצינו את הכביש (יש לחצות בזהירות רבה).

התחלנו ללכת בערוץ הנחל, שברובו היה נוח להליכה, ולא עבר זמן רב מתחילת ההליכה עד שהבחנו בעמודי אבן גבוהים וזקופים שדומים לעלמות חן המביטות על המטיילים. העלמות הן חלק מהתופעות הקארסטית שמאפיינות את נחל אביב (קארסט הוא כינוי לתהליך שבו מי הגשמים "אוכלים" באבן הגיר ויוצרים בה צורות שונות).

מתחילת המסלול, וכך אנו נוהגים בדרך כלל, החלטנו שנלך עד שנחליט שמספיק (בעיקר עד שלילדים ימאס). לכל אורך המסלול ניצבו השקדיות שהיו בתקופה זו של השנה, סביב ט"ו בשבט,  במלוא פריחתן והוסיפו למראה היפה של הנחל. בנקודה מסוימת השביל התפצל וניתן היה לעלות כמה מאות מטרים לעבר המערה. לכל אורך המסלול ישנן מערות שגם הן מהוות תופעה קארסטית.

מעין ורועי בחרו לטפס למערה, נהנו מהטיפוס ומהנוף שנשקף מפתחה ונעה ונילי בחרו שלא לטפס ולהמתין על השביל עצמו.

בשלב מסוים כשנעה ורועי הרגישו שמספיק להם הסתובבנו וחזרנו את הדרך בחזרה לאוטו.  השעה היתה כבר שעת צהריים ונסענו לכפר ג'יש לאכול במסעדת "א(ל)ליאלי" (על מסעדה זו פרטנו בפוסט אחר שכתבנו על ברעם ובירעם) בה אנו אוכלים מדי פעם כשאנחנו מטיילים באיזור.

החלה עונת הדובדבנים בגולן

Leave a comment Standard

בשבת  האחרונה יצאנו לקטיף  דובדבנים בצפון רמת הגולן ביחד עם הוריה של נילי ואחותה.  במהלך החודשים מאי  – יוני מגיע קטיף הדובדבנים לשיאו  ובכל רחבי צפון הגולן נפתחים מטעים רבים לקטיף עצמי ודוכנים למכירת דובדבנים ממוקמים בשולי הדרכים. שנת הגשמים הברוכה יחסית וחורף קר  הביאו ליבול מרשים של דובדבנים המהווים גידול חקלאי מרכזי בצפון הגולן שמספק לדובדבנים את האקלים הקר לו הם זקוקים.  רמת הגולן 2

מדי שנה אנחנו נוהגים להגיע לפחות פעם אחת לאחד המטעים שממוקמים בכפר בוקעתא, אחד מארבעת הכפרים הדרוזים בגולן לצד מסעדה, מג'דל שמס ועין קיניה. תמיד נחמד להגיע עם הילדים לקטיף. בכניסה למטע שילמנו עשרה שקלים לאדם, לקחנו עבור נעה ורועי שתי אריזות פלסטיק וביחד אתם התחלנו לעבור מעץ לעץ ולקטוף אשכולות של דובדבנים מתוקים מהעץ. לא מעט דובדבנים אכלנו  תוך כדי הקטיף עד שמילאנו את שתי הקופסאות, סך הכל כשני קילו עליהם שילמנו בסופו של דבר בכניסה למטע 25 שקלים לקילו.

רמת הגולן1

אצלנו בבית כולם אוהבים את  טעמם המתוק של הדובדבנים ותוך זמן קצר אנחנו מצליחים להתגבר על הכמות הגדולה שקטפנו.

לאחר חווית הקטיף נסענו ל"מסעדת השלום" הממוקמת בכפר מסעדה בה אנחנו מרבים לאכול כאשר אנחנו מגיעים לצפון הגולן.

כדאי לקרוא: 10 סיבות לאכול דובדבנים (חוץ מטעמם המדהים)