לטייל עם נילי ומעין – חוויות והמלצות לטיולים בישראל ובעולם

Leave a comment Standard

ברוכים הבאים לבלוג שלנו , בו תוכלו למצוא שפע של חוויות והמלצות מטיולים שערכנו במשך שנים בישראל וברחבי העולם.

טיולי חו"ל המופיעים באתר כוללים את הטיולים שעשינו כזוג תרמילאים (סין, מקסיקו, דרום קוריאה, וייטנאם, קמבודיה ועוד… ) לפני שהפכנו להורים ואת מרבית הטיולים בהם טיילנו כמשפחה הכוללים (יפן, איטליה, שוויץ, אוסטריה, תאילנד ועוד…) הכוללים מסלולי הליכה בטבע, מסלולים עירוניים, אתרי מורשת ומוזיאונים המבוססים על החוויות שרכשנו.

כל פוסט שכתבנו מכיל יום של חוויה שלמה מהיציאה מהבית ועד החזרה אליו וכוללת מקבץ של אתרים בעלי עניין לאורך מסלול הטיול והמלצה על מסעדה טובה או מקום נחמד לפיקניק בסוף היום.

כמו כן תוכלו להיעזר בכלים וקישורים מועילים לתכנון טיול בחו"ל , שם תוכלו למצוא מאגר של אתרים ואפליקציות שימושיות בתהליך תכנון הטיול ולמהלך הטיול.

קראו את תקנון האתר לפני השימוש בבלוג. המשך השימוש בבלוג משמעו שהסכמתם  הסכמה מלאה עם תקנון האתר.

אם אהבתם את האתר שתפו את חבריכם ואל תשכחו לתת לנו לייק ולהעיר את הערותיכם בפוסטים השונים.

מודעות פרסומת

טיול אביבי בהר הכרמל

Leave a comment Standard

ביום חמישי האחרון, יצאנו רק שנינו, לטיול באזור חיפה הכרמל. התחלנו את הטיול בביקור בשעות הבוקר במתחם "סדנאות  האמנים" בקיבוץ עין כרמל שבחוף הכרמל. מתחם זה כולל בתוכו שורה של אמנים שפועלים במשך השבוע ורבים מהם אף מציגים ביריד אמנים שמתקיים מדי שבת בתחילת כל חודש. במתחם גלריה של פסל ממוצא יפני שיוצר פסלי מתכנת שונים שמוצגים במרכז המתחם,  אמן שיוצר סוגים שונים של מנורות ואמצעי תאורה שונים, ביקרנו בבית מלאכה של בונה כינורות ובגלריה בה מתקיימות סדנאות הדפס.

במתחם סמוך בשם "בזלתון" ביקרנו במוזאון פתוח בו מוצגים פסלי בזלת גדולים ומרשימים, על ידי האמן דגן שקלובסקי שפועל במקום כבר למעלה מעשר שנים. כמו כן פועל במקום בית קפה נחמד.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

התחנה הבאה שלנו היתה חוות משמר הכרמל, אליה הגענו לאחר נסיעה בכביש 721, הדרך העולה לכיוון בית אורן, אחת הדרכים היפות בארץ, המתחילה מול שמורת רכס אצבע ועולה בכביש המתפתל במעלה הכרמל, בין שרידי החורש שנשרף בשריפה הגדולה בדצמבר 2010. המפנה הדרומי שהיה מכוסה בעיקר בעצי אורן נשרף כמעט לחלוטין בשל השרף והמחטים הדליקים. לעומת זאת המפנה הצפוני שהיה מכוסה בעיקר בסבך של עצי אלון ואלה ירוקים נפגעו פחות. לאחר הפניה לחניון האגם, הגענו לחניון נחל קדומים ומשם טיפסנו במעלה הגבעה עד לחניון חוות משמר הכרמל. החניון נקרא על שם יישוב שהוקם בשנות השלושים על ידי עולים מגרמניה, בני העלייה החמישית אשר ביקשו להקים במקום עיר קיט בלב יערות הכרמל. בעקבות מאורעות 1936 – 1939 ננטש המקום ושוקם לפני מספר שנים על ידי רשות שמורות הטבע וכיום הוא משמש כחניון ללינת לילה, כולל שירותים, מטבח ואף שני חדרי אירוח שלינה בהם דורשת תיאום מראש. החורשה שבחניון משמר הכרמל כמעט ולא נפגעה בשריפה וממנה צפינו מהמצפור על כל הסביבה שנפגעה קשות בשריפה: קיבוץ בית אורן מצפון, נחל אורן ממערב וגבעת וולפסון, ניסיון התיישבות נוסף בכרמל משנות השלושים על ידי יהודים יוצאי גרמניה שכיום נותרו ממנו שישה בתים פרטיים בלב שמורת הכרמל, אשר נפגעו קשות בשריפה הגדולה.

לאחר התצפית היפה ממצפור חוות משמר הכרמל, יצאנו למסלול הליכה קצר על שם אסף רמון ז"ל וחלוצי הכרמל שמקיף את החווה ואשר נחנך לאחרונה.

השביל עובר בתוך האזור שנפגע אך כמעט חמש שנים אחרי השריפה התרגשנו לראות כיצד ההר שנשרף הפך לירוק, כיצד השריפה עודדה את נביטתם של זרעי האורנים שצמחו מסביב לאורנים שנשרפו כליל וכיצד מתוך הגזעים השרופים של עצי האלון והאלה שנותרו בשטח צמחו עלים וענפים צעירים. כמו כן בשטח ניתן למצוא שפע של צמחיה אופיינית לחורש הים תיכוני: קידה שעירה עם פרחיה הפרפרניים הצהובים שבעונה זו נמצאת בשיא פריחתה, במיוחד באזורים שמתאוששים משריפות שמעודדות את נביטת זרעיה. בולטת מאד בשטח המרווה המשולשת שפרחה בצבעי סגול שעליה המרירים יכולים לשמש כחליטת תה מרפא לכאבי בטן , הפיגם הריחני,  עכנאי יהודה עם פרחיו המיוחדים דמויי ראש נחש העכן בצבעי ורוד –  סגול., מרבדים של חרציות צהובות לאורך השביל ולצדן החוטמית הזיפנית עם פרחיה הוורודים הגדולים אשר מבשרת את  סוף הפריחה האביבית ואת ימי הקיץ החמים המתקרבים.

בסיום המסלול החצי מעגלי שאורכו פחות מקילומטר, הגענו לחורבת שלאלה (מפל בערבית), שריד להתיישבות הביזנטית המשגשגת בארץ ישראל ובמקום זה במאות 3 – 7 לספירה. החורבה נקראת בערבית על שם המפלונים של נחל אורן שלרגלי הגבעה.

מכאן נסענו בהמשך הדרך שעולה לרכס הכרמל, דרך שרידי מחצבות קדומים אף הם מהתקופה הביזנטית,  ראינו את האנדרטה המרשימה שנבנתה לזכרם של 44 הנספים באסון הכרמל, שגם סביבה הפך ההר השחור לירוק ובהמשך עברנו את כלא דמון שאת אסיריו ניסו הסוהרים לחלץ.

IMG_0157

אנדרטת אסון השריפה בכרמל

מרחק נסיעה קצר משם הגענו לכפר הדרוזי עיספיה, עברנו את מקום התלקחות השריפה בנחל חיק,  את השכונה הבדואית, בכפר הדרוזי בו מתגוררות בדו קיום גם משפחות נוצריות , משפחות יהודית וסטודנטים מאוניברסיטת חיפה. כמו כן ראינו את בית הקברות המקומי, בו על פי המסורת הדרוזית שמאמינה בגלגול נשמות, נזרקים גופות הנפטרים לקברי אחים גדולים. לצדו של בית הקברות נמצא בית הקברות הצבאי, בו נקברו החללים הדרוזים בקברים רגילים.  בשלב מסויים עברנו את נקודת השיא של הר כרמל – "רום הכרמל"  בגובה 546 מ' מעל פני הים ומכאן המשכנו בנסיעה דרך הרחוב הראשי הארוך שלאורכו חנויות רבות, מסעדות וקונדיטוריות עד שהגענו לכפר השכן דליית אל כרמל. בדליית אל כרמל הלכנו תחילה לאזור גלעין הכפר, בו יכולנו להבחין בבתי הכפר הראשונים, חלקם חרבים אך מרביתם בתים חדישים ומטופחים, עם פרחי גרניום וסוכות גפנים על הגג.

IMG_0202

בסופו של הרחוב הארוך הגענו לאחר כחצי קילומטר של הליכה לבית אוליפנט. בבית זה התגורר בסוף המאה התשע עשרה לורנס אוליפנט הסופר, העיתונאי ואיש הפרלמנט הבריטי אוהד הציונות שקשר קשר חם עם הדרוזים ופעל לסייע להתיישבות היהודית. ביחד עם אוליפנט גרה גם אשתו אליס שהסיפורים על חייהם האישיים מעוררים עניין רב עד היום. לסיפור היחסים ביניהם קשור גם המשורר נפתלי הרץ אימבר ששימש כעוזרו האישי אשר גר בקומה השנייה של המבנה ועל פי עדויות שונות אף כתב במקום זה את "התקווה". בכניסה לבית אוליפנט ניצב עמוד שבור עם כתובת לזכרה של אליס אוליפנט מקדחת בשנת 1886. כיום משמש  בית אוליפנט  כבית יד לבנים לחללים הדרוזים. ביקרנו בחדר ההנצחה, בו תמונותיהם ושמותיהם של החללים הדרוזים הרבים שנפלו משנות השלושים ולאחר הקמת המדינה בעקבות ברית הדמים שקשר עם היישוב היהודי עוד בתקופת המנדט. בסמוך לבית יד לבנים ראינו מתחם חדש יחסית המשמש כיום כמכינה קדם צבאית עבור הצעירים הדרוזים, לפני גיוסם לצבא.

IMG_0181

דליית אל כרמל

המשכנו בהליכה במתחם העתיק של דליית אל כרמל והגענו למתחם המפואר של קבר אבו אברהים, אחד השליחים הראשונים שנשלחו על ידי החליף המצרי הפאטימי אל חאכם בשנת 996 בכדי להפיץ את הדת הדרוזית. עמדנו לצד המתחם והבחנו בבני המקום עוצרים את רכבם ליד המבנה, יורדים ומנשקים ארוכות את משקופי המבנה וממשיכים בדרכם.

בהמשך הגענו אל השוק המרכזי של דליית אל כרמל  שברחוב הראשי, בו שפע של גלריות, חנויות לממכר בגדים ומזכרות שונות וכן מסעדות וקונדיטוריות. אכלנו באחת המסעדות הוותיקות ברחוב השוק – מסעדת אנדרין, הנקראת על שמו של כפר דרוזי בסוריה, בה נהנינו מהאוכל הדרוזי הטעים המוגש במקום: פלאפל, חומוס  וסלטים ירוקים טריים. בהמשך קנינו באחת החנויות מתנה קטנה לנעה ולרועי וקינחנו במתוקים מקומיים שקנינו באחת הקונדיטוריות הטובות של הכפר: כנאפה, בקלאוות ושאר ממתקים משובחים.

בשעות אחר הצהריים המוקדמות נסענו כרבע שעה דרך עיספיה לכיוון אוניברסיטת חיפה. ממש לפני האוניברסיטה פנינו ימינה ל"חורשת הארבעים". תחילה עברנו לאורך "דרך הדורות" בה הוקמו מחדש מבנים ארכיאולוגים שונים שעמדו בפני סכנת הרס והועתקו ממקומות שונים בארץ. בהמשך יצאנו למסלול הליכה קצר שעובר בתוך החורשה אשר בה עשרות אלונים עתיקים וגדולים במיוחד. אלונים אלו שרדו את הכריתה המאסיבית של עצי האלון עד להכרזה על הכרמל כשמורת טבע, הודות לכך שהדרוזים בכרמל מייחסים את העצים לארבעים אבות העולם הבא ומכאן שמה של החורשה.

בהמשך מוביל השביל הכחול לשביל שעובר לאורך המצוק שמשקיף על כל מפרץ חיפה ומסתיים באוניברסיטת חיפה. לאורך המסלול היתה פריחה מרהיבה בה בלטו במיוחד בן חצב יקינטוני, דם המכבים ומרבדים של שיחי הלוטם המרווני בצבע לבן והלוטם השעיר בצבע ורוד המכסים בעונה זו אזורים רבים בכרמל כשלרגליהם מצאנו צמח זעיר וצבע אדום בוהק בשם – רימונית הלוטם –  צמח נדיר דמוי רימון קטן שחי כטפיל על שורשי הלוטם.

בחורשת הארבעים סיימנו את הטיול המקסים שהיה לנו היום בכרמל וחזרנו הביתה.

תערוכת הסלפי במוזיאון תל אביב והמטבחון בכרם התימנים

Leave a comment Standard

בסוף השבוע האחרון ביקרנו את המשפחה בתל אביב ואת יום שבת הקדשנו לביקור במוזיאון תל אביב. אנחנו (המבוגרים שבינינו) מאד אוהבים לבקר במוזיאונים והתייחסנו לכך בפוסטים אחרים שכתבנו, ומדי פעם, כשאנחנו נמצאים בתל אביב, אנחנו שמחים לבקר במוזיאון תל אביב.

Tel Aviv Museum

ביקור בתערוכת אני והסלפי שלי במוזיאון תל אביב

הפעם היתה סיבה נוספת לבקר במוזיאון היות שבאגף הנוער מוצגת תערוכה שהנושא שלה הוא אני והסלפי שלי, ונעה רצתה מאד לבקר בתערוכה זו. התערוכה עוסקת במושג הסלפי ומציגה היבטים שונים שלו בצורה אינטראקטיבית.

הילדים יכולים לצלם את עצמם, לצייר את עצמם ולהשתמש בטכנולוגיות שונות שבאמצעותן הם עוסקים בסלפי. לצד העיסוק שתיארתי התערוכה עוסקת בשאלות מאד משמעותיות שהעיסוק בסלפי מעלה אותן כמו: האם חשוב מה חושבים על הסלפי שלי, ואם לא יעשו לי LIKE ? האם יש קשר בין סלפי למראה? מה ההבדל בין דיוקן עצמי וסלפי? נעה ורועי היו עסוקים בעיקר בלעבור בין העמדות השונות ולא ממש התעניינו בשאלות השונות שמוצגות בתערוכה. לנו, ההורים היה חשוב שמעבר לחוויה של כיף הם, ליתר דיוק בעיקר נעה, שעסוקה יותר בנושא זה ביומיום, תתבונן גם בשאלות. בקשנו ממנה שתעבור בחלל התערוכה, תקרא את השאלות ותבחר את השאלה שהיא הכי מתחברת אליה ותנסה לענות לעצמה עליה.

אחרי ביקור בתערוכה עשינו הפסקה קצרה בקפיטריה והמשכנו לבקר בתערוכה שעניינה את מעין ונילי (מראש קבענו את סדר הביקור במוזיאון וכי בזמן שאנחנו מבקרים בתערוכה שמעניינת אותנו נעה ורועי יכולים לשבת על אחד הספסלים). בחרנו ללכת לאוסף של בני הזוג רוזנברג, שנולדו באירופה ועברו לארצות הברית. בני הזוג אספו יצירות אמנות של ציירים בני התקופה המודרנית: אירופאים ואמריקאים. האוסף קטן, אך מאד מעניין.

לאחר מכן עברנו לאחד האולמות, שמציג אוסף קבוע של אמנות מודרנית עשינו סיבוב קצר והצלחנו להתרשם ממספר יצירות. לנעה קנינו ליום ההולדת מצלמה והיא לוקחת אותה איתה לטיולי וביקורי יום שבת. הצענו לה לצלם כמה יצירות שממש מוצאות חן בעיניה וכאלה שממש לא. המשימה של לצלם תמונות שהיא לא אוהבת מאד מצאה חן בעיניה וגרם לה להסתובב בין התמונות.

אחרי הביקור במוזיאון נסענו לאכול במסעדת המטבחון שנמצאת בסמיכות לשוק הכרמל ולכרם התימנים. החנינו את הרכב בחניה הגדולה של שוק הכרמל שנמצאת מדרום לכרם התימנים והלכנו לכיוון המסעדה דרך סמטאות השכונה הוותיקה שנוסדה בתחילת המאה העשרים על ידי עולי תימן מעליית "אעלה בתמר". הלכנו בין בתי הכנסת  והבתים שחלקם ישנים וחלקם משופצים, חלקם צבועים בציורי קיר וכמה מהם אף שובצו בצדפים.

בשכונה זו צמחו להקות כמו "צלילי הכרם", "השבלים", "הפרברים" וכן זמרים כמו סולימאן הגדול, דקלון, חופני כהן, אהובה עוזרי, בעז שרעבי ועוד. כמו כן בשכונה הוקמו מסעדות מתמחות במאכלים יהודיים תימניים אשר היו סגורות בשבת. לצד אלה ישנן מסעדות נוספות באזור, אחת מהן היא מסעדת המטבחון שנמצאת בצפון השכונה ברחוב רבי עקיבא, ממש בסמוך לשוק הכרמל. המסעדה מצויינת :הישיבה מאד נעימה (אפשר לשבת בפנים או בחוץ),האוכל טעים ומגוון והמחירים מאד סבירים.

אחרי הארוחה שוב הסתובבנו ברחובות כרם התימנים במזג האוויר המקסים  ששרר בחוץ והמשכנו להתפעל מהבתים והחצרות עד שחזרנו לרכבנו.

טיול בשביל החורף בשמורת נחל שניר

Leave a comment Standard

בסוף חודש ינואר בשבת שמשית אחרי מספר ימים גשומים וקרים במיוחד, ואחרי שלקחנו חלק בפעילות לרגל ט"ו בשבט שנערכה בשעות הבוקר המוקדמות בקיבוץ בו אנו גרים, יצאנו בשעות הבוקר המאוחרות, למעשה, לקראת הצהריים לטיול בשמורת נחל שניר. השמורה קרובה מאד לביתנו, כוללת מסלול שמותאם לתקופה בשנה וכן המסלול קצר והתאים לשעה שבה יצאנו. הילדים שמחו מאד על הבחירה, גם בשל הנסיעה הקצרה וגם כי שמורת נחל שניר היא מקום שהם אוהבים לבקר בו. השמורה עצמה כוללת שני מסלולי הליכה. האחד הוא שביל החורף והשני שביל הקיץ. השביל מתחיל כמאתיים מטר אחרי הכניסה ועקבנו אחרי השילוט שהוליך לעבר מאגר הטאפליין.

בשביל החורף בנחל שניר

הלכנו על שביל שהוא נוח מאד להליכה כ-10 דקות בערך עד שהגענו למאגר מים גדול שמושך אליו עופות מים. ישבנו על הספסלים שליד המאגר ,צפינו לעבר העופות שהיו באותו זמן במאגר (לא היו רבים), נהנים מהמראה היפה שלו ומהחרמון שברקע. רועי התעניין באותו זמן בעיקר בכל מה שקשור לעומק המאגר והיקפו.

מהמאגר המשכנו עם השביל לכיוון מצפור נחל שניר בהליכה נעימה שנמשכה בערך 20 דקות. לכל אורך הדרך השביל נוח מאד להליכה. נקודת סיום המסלול היא המצפור שמשקיף לכיוון לבנון.

הילדים התעניינו האם הבתים שהם רואים הם בתים בשטח לבנון והאם השביל הנשקף מהווה את הגבול.

מבט ללבנון ממצפור נחל שניר

ישבנו מספר דקות, נהנים מהנוף וממזג האוויר הנעים. לאחר המנוחה הקצרה ירדנו בשביל שמוליך  בחזרה לעבר החניון. בדרך עברנו על גשר שמתחתיו זורם נחל שניר (החצבאני). התפעלנו בדרך מעצי האלון והאלה המרשימים וכן מפריחת הרקפות שהיו בשיאן והכלניות שהחלו לפרוח. לקראת סיום המסלול השביל עובר דרך בריכת השכשוך.

בריכת השכשוך בנחל שניר

בחודשי הקיץ אנחנו מרבים לבקר בשמורה זו. הילדים נהנים בעיקר לעמוד מתחת למפל שנשפך לבריכה וטבול במים הקרירים. היה להם מעט מוזר לבקר בבריכה מבלי לקפוץ לתוכה. כמו כן הלכנו לנקודה שבה השקפנו על זרימת המים בנחל.

IMG_8937 IMG_8943 IMG_8949 IMG_8979 IMG_8987 IMG_8994 IMG_9005 IMG_9000 IMG_9008

בחודשי הקיץ אפשר ללכת במים ולעשות או מסלול מעגלי או מסלול קוי, לאורך נחל שניר (החצבאני) שמסתיים בחניון מעין ברוך.

מה לעשות בשבת? שביל החורף בנחל שניר

בסיום הטיול הלכנו לאכול במסעדת בנג'ולינה. מסעדה מצויינת שנפתחה לפני מספר חודשים באזור התעשיה הצפוני של קרית שמונה. המסעדה מתבססת על תפריט שמתחלף כל יום. יש מספר מנות קבועות, אך רב המנות משתנות. האוכל מגוון, טעים מאד ומתאים לכל בני המשפחה.

IMG_9021 מסעדת בנג'ולינה בקרית שמונה

טיול שבת בשביל הפסגה בהר מירון ובשוק תרשיחא

Leave a comment Standard

יום הטיול שאנו מציעים בפוסט זה עשינו פעמים רבות היות שהוא כולל בתוכו גם הליכה רגלית ונוף יפה וגם צבעוניות של שוק שתמיד כיף לבקר בו (הצירוף הזה מתאים אצלנו לכל בני המשפחה) וכן מרחק הנסיעה מהבית שלנו למירון ולאחר מכן לתרשיחא  סביר (סביב 45 דקות). פתחנו את היום בטיול בשביל הפסגה בהר מירון. החנינו את הרכב בחניה המסודרת שבסמוך לה נמצאת הכניסה לשביל. שביל הפסגה הוא מעגלי, אורכו 1.5 ק"מ והוא קל מאד מבחינת הליכה ועל כן מתאים לכל המשפחה ולילדים במגוון גילאים. השביל מקיף את פסגת הר מירון  שהיא הפסגה השניה בגובהה בארץ (הראשונה היא החרמון).

לכל אורך השביל ישנן תצפיות מסודרות המאפשרות תצפית לנוף הנשקף מסביבי: הרי הגליל העליון, רמת הגולן והחרמון, חלקים מהגליל התחתון ועוד. השביל מתאים להליכה לכל אורך השנה (גם בחודשי הקיץ היות והוא מוצל) ובכל עונה יש בו פריחה האופיינית לאותה עונה: בסתיו – חלמוניות, בחורף – רקפות ובאביב שלל פרחים.

הר מירון, הגליל 2

פריחת חלמוניות בשביל הפסגה בהר מירון

הסימון של השביל לכל אורכו הוא אדום לבן ובסיומו יש הליכה קצרה חזרה למגרש המכוניות. בפעם האחרונה שטיילנו שם היינו עם חברים ולנעה ורועי היו חברים בני גילם, כך שלאורך רב המסלול הם היו עסוקים בחברים ולא שמו לב להליכה, אך גם בפעמים אחרות, המסלול הוא קליל, כך שהם בקושי מספיקים להתעייף ולקטר ולעתים אף מתעניינים בנוף הנשקף מהתצפיות השונות. עם סיום המסלול המשכנו לתרשיחא.

הר מירון 3, הגליל

אדום החזה, שביל הפסגה בהר מירון

בכל יום שבת מתקיים בתרשיחא שוק בשעות הבוקר עד שעות הצהריים (באחת הפעמים הגענו סביב 16:00 והמוכרים קפלו את הדוכנים). השוק צבעוני ומכיל מגוון של דוכנים: בגדים, תכשיטים, מוצרים לבית, צעצועים, פירות, ירקות, פיצוחים ועוד ועוד. גם אנחנו וגם הילדים נהננו מאד מההסתובבות בשוק. קנינו סוגי זיתים שונים, תבלינים ולכל אחד מהילדים אפשרנו לקנות משהו אחד שהם בחרו. במהלך הסיור בשוק עצרנו לארוחת צהריים במסעדת "אלאמיר". אכלנו חומוס מצויין, סלטים ושולבאטו – בורגול ועגבניות.

שוק תרשיחא, הגליל

מסעדת אל אמיר, תרשיחא

לאחר שהסתובבנו עוד קצת בשוק קינחנו בגלידה בגלידריית "בוזא",מיזם יהודי –  ערבי, שנמצאת בכניסה לשוק ומתמחה בהכנת גלידות מחומרי גלם מקומיים.

קראו גם על טיול נוסף בשמורת הר מירון –  במעלה נחל מירון.

 

 

נחל אביב: עלמות ושקדיות

Leave a comment Standard

ביום שבת שמשי סביב ט"ו בשבט יצאנו לטייל בנחל אביב. פעמים רבות עברנו בכביש ליד הנחל ובכל פעם אמרנו שבאחת השבתות כדאי שנטייל בו. באותה שבת  עליה אנו כותבים רצינו ללכת ברגל, העלינו מספר אפשרויות ונזכרנו בנחל אביב שעדיין לא טיילנו בו, וכך נפלה ההחלטה למה עושים באותה שבת. הנחל עובר בלב הגליל העליון המזרחי, מעט דרומית לגבול לבנון. נקודת ההתחלה היא במקום המפגש בין הכביש לנחל אביב בעיקול מצפון ליראון. השביל בו יש ללכת מסומן בכחול לבן. החנינו את הרכב בכניסה לשביל מול הכניסה לנחל וחצינו את הכביש (יש לחצות בזהירות רבה).

התחלנו ללכת בערוץ הנחל, שברובו היה נוח להליכה, ולא עבר זמן רב מתחילת ההליכה עד שהבחנו בעמודי אבן גבוהים וזקופים שדומים לעלמות חן המביטות על המטיילים. העלמות הן חלק מהתופעות הקארסטית שמאפיינות את נחל אביב (קארסט הוא כינוי לתהליך שבו מי הגשמים "אוכלים" באבן הגיר ויוצרים בה צורות שונות).

מתחילת המסלול, וכך אנו נוהגים בדרך כלל, החלטנו שנלך עד שנחליט שמספיק (בעיקר עד שלילדים ימאס). לכל אורך המסלול ניצבו השקדיות שהיו בתקופה זו של השנה, סביב ט"ו בשבט,  במלוא פריחתן והוסיפו למראה היפה של הנחל. בנקודה מסוימת השביל התפצל וניתן היה לעלות כמה מאות מטרים לעבר המערה. לכל אורך המסלול ישנן מערות שגם הן מהוות תופעה קארסטית.

מעין ורועי בחרו לטפס למערה, נהנו מהטיפוס ומהנוף שנשקף מפתחה ונעה ונילי בחרו שלא לטפס ולהמתין על השביל עצמו.

בשלב מסוים כשנעה ורועי הרגישו שמספיק להם הסתובבנו וחזרנו את הדרך בחזרה לאוטו.  השעה היתה כבר שעת צהריים ונסענו לכפר ג'יש לאכול במסעדת "א(ל)ליאלי" (על מסעדה זו פרטנו בפוסט אחר שכתבנו על ברעם ובירעם) בה אנו אוכלים מדי פעם כשאנחנו מטיילים באיזור.

הביקור התקופתי באגמון החולה

Leave a comment Standard

בכל שנה אנו מבקרים לפחות פעמיים בשמורת אגמון החולה. ראשית המקום מעניין מאד לביקור ובכל אחת מהעונות ניתן לראות בשמורה דברים אחרים ושנית השמורה קרובה לביתנו, כך שאם אנו רוצים לבלות וקרוב, אגמון החולה הוא מקום מצוין עבורנו. כך גם עשינו בשבת האחרונה. בתחזית התריעו לגבי גשם, אך התעוררנו לשבת עם מזג אויר יפה (הגשם הגיע בשעות הצהריים המאוחרות) והחלטנו שהעונה היא אידאלית לביקור באגמון. האגמון הינו אגם מלאכותי שנמצא בעמק החולה.

‏‏אגמון החולה 6 - עותק

במקור עד לשנות החמישים של המאה העשרים היתה במקום ביצה שיובשה. בשנות התשעים של אותה מאה הוצף השטח מחדש. כיום מהווה האגמון נקודת משיכה לציפורים מסוגים רבים ושונים הנודדות לאורך השבר הסורי אפריקאי מאירופה לאפריקה. חלקן בוחרות להעביר את חודשי החורף באגמון ולא להמשיך במסען לאפריקה. תחילת נובמבר היא תקופה שבמהלכה הציפורים הנודדות מרבות לפקוד את האגמון. בזמן הביקור שלנו, לא רק ציפורים רבות פקדו את המקום אלא גם מבקרים רבים. סביב האגמון ישנו שביל באורך של 8.5 ק"מ המאפשר גישה לחלקים השונים של האגמון ולתצפית על החי והצומח בו. בשמורה ניתן להתנייד בדרכים שונות: ניתן לשכור אופניים אישיים או משפחתיים, רכבי גולף וכן ישנם סיורים מאורגנים בעגלות מסתור.

‏‏‏‏אגמון החולה 5 - עותק - עותק

בעבר עשינו פעמיים סיורים בעגלות מסתור בעונות שונות ובחלקים אחרים של היום. הסיור הוא בעגלה הרתומה לטרקטור, שבמהלכו נכנסים לשטחים שלא ניתן להיכנס אליהם ללא הסיור והוא מאפשר תצפית קרובה על החי בשמורה. אנחנו הרגשנו כמו צלמי שטח של הנשיונאל ג'יאוגרפיק – מומלץ מאד. לסיורים בעגלות המסתור יש להירשם מראש. את הרכבים שוכרים בכניסה וקיימת הגבלת זמן. הפעם שכרנו רכב גולף. רכב גוף לארבעה עולה 199 ₪ והוא מוגבל לשעה וחצי. בנוסף כל מבקר מעל גיל 3 משלם 5 ₪ עבור פרוייקט האכלת העגורים – פקחי השמורה מפזרים גרעיני תירס בחלקי השמורה על מנת שהעגורים לא יאכלו משדות החקלאים באזור.

אגמון החולה 9

בשביל שסביב האגמון ישנן מספר תחנות:  גן בוטני בו ניתן לעצור ולסייר, שלושה מצפורים וכן נקודות רבות לאורך המסלול בהם ממוקמים שולחנות קק"ל וניתן לעשות עצירה לפיקניק.

‏‏אגמון החולה4 - עותק

חשוב להצטייד במים לפני היציאה, כיון שאין מקומות בהם ניתן לשתות סביב האגמון. אנחנו כאמור שכרנו רכב גולף ויצאנו להקיף את האגמון. היות ואנחנו מגיעים יחסית הרבה למקום לא מהרנו והחלטנו שנשמח במה שנספיק, ואכן בקרנו בגן הבוטני ובמצפור עופות המים. עם זאת "לקחנו את הזמן" לאורך המסלול: נעה החזיקה במצלמה והיתה נלהבת מאד לצלם. עצרנו בנקודות שונות לאורך השביל כדי שתוכל לצלם נוטריה שזה עתה יצאה מהמים, שני סיקסקים שנתרו יחד, חמורים שעמדו ליד אחד הגשרים וכו'.

מזג האויר היה מקסים, בשדות שהקיפו את האגמון היו עגורים רבים ונהנו מכל היופי שהשמורה מציעה. כפי שציינתי בתחילה בשבת זו פקדו את המקום מבקרים רבים והורגשה מעט צפיפות לאורך השביל. בנוסף שמחנו מאד שבחרנו להגיע בשעה יחסית מוקדמת היות וכשסיימנו את הביקור אנשים היו צריכים לחכות כשעה עד שיתפנה רכב גולף.

אגמון החולה 8

בכניסה לאגמון ישנו מרכז מבקרים בו ניתן לצפות בסרטון המציג את סיפורו של האגמון, יש בו חנות בה ניתן לקנות מזכרות וציוד מטיילים, קיוסק, שירותים וכן בין החניה למרכז המבקרים ישנו דוכן בו ניתן לקנות פיתות דרוזיות, זיתים, לבנה ועוד.

 

פוסטים על טיולים נוספים בסביבה: 

השביל התלוי בשמורת הבניאס

בין מעיינות נחל חרמון, טחנת קמח וארמון קדום 

טיול בין מפלי נחל עיון

טיול בשביל החורף בשמורת נחל שניר (חצבאני)

טיול אופניים לאורך טיילת הירדן והבניאס התחתון

טיול שבת בנחל עמוד תחתון

Leave a comment Standard

בשבת חורפית אך שמשית , מסוג השבתות שנועדו כדי לטייל בהן, החלטנו לטייל בנחל עמוד תחתון. בכביש הגישה לקיבוץ חוקוק ישנה חניה קטנה בה החנינו את המכונית ונכנסנו לנחל. המסלול הוא קווי ואנו הלכנו לכיוון צפון. מראש החלטנו שנלך עד שנרגיש שמספיק לנו (בעיקר לילדים), העיקר ללכת וליהנות מהטבע ומהאוויר הטוב וזה פחות חשוב כמה ק"מ עשינו והאם סיימנו את כל המסלול.

כחצי ק"מ בערך מתחילת המסלול הגענו אל עמוד סלע אדיר, המתנשא לגובה של 20 מ', זהו ה"עמוד" שעל שמו נקרא הנחל. תהליכי בליה הפרידו את גוש הסלע מהמצוק הסמוך והוא עומד בדד בערוץ הנחל.

מעל ה"עמוד" נמצאת מערת זוטייה שאין אליה כיום שביל גישה. במערה זו התגלו שרידי האדם הניאנדרטלי. המשכנו ללכת לאורך המסלול כשלכל אורך הדרך היתה פריחה מרהיבה של רקפות.

כמו כן לאורך הדרך יש פתחי מערות נוספות ובאחת מהן אף התחיל המחקר הפרה היסטורי הראשון בארץ בשנת 1925.

הלכנו בערך כשעה וחצי לכיוון צפון, כשבדרך עצרנו לאכול ארוחת בוקר. מזג האויר כאמור היה מצוין ולאורך המסלול פגשנו  מדי פעם מטיילים נוספים : חבר'ה צעירים, משפחות עם ילדים במגוון גילאים וזוגות מבוגרים יותר שניכר כי נהנים מההליכה בצוותא. לאחר כשעה וחצי הסתובבנו וחזרנו לכיוון הרכב. ההרגשה במהלך ההליכה היתה נינוחה מאד. השבת היתה לפנינו, הלכנו לפי ראות עינינו והמסלול לפחות בקטע שבו אנו הלכנו  היה מאד נוח. עונה מומלצת נוספת לטייל בנחל זה היא האביב. לפני 3 שנים באביב אחרי חורף חורפי טיילנו גם במסלול זה ולאורך הדרך נוצרו בריכות שניתן היה לרחוץ בהן. הילדים כמובן נהנו מאד מהרחצה.

סיימנו את המסלול בשעות הצהריים ונסענו דרומה מרחק קצר לכיוון גינוסר למסעדת "בקצה הנחל", שנמצאת על הכביש הראשי בסמוך לגינוסר. המסעדה היא מסעדה לבנונית ומגישה מגוון מאכלים מצוינים שהתאימו גם לצמחוניים שבינינו וגם לאוכלי הבשר. בין המאכלים הצמחוניים שבחרנו היו פטאיר, מאפה הממולא בעשבי בר, שולבטו, בורגול מבושל עם עגבניות ובצל וחומוס מצויין. אוהבי הבשר שבינינו הזמינו קבב טעים מאד.

IMG_5228

פטאיר ממולא בתרד

בילינו שבת כיפית והתמלאנו בכוח לקראת השבוע החדש.

 

יום טיול משפחתי בפקיעין

Leave a comment Standard

באמצע השבוע עקבנו אחר תחזית מזג האוויר והשבת הסתמנה כשבת יפה ומכיוון שקבענו לטייל עם טיילנו בפקיעין עם זוג חברים שלהם שלושה ילדים קטנים החלטנו להקדיש אותה לטיול בכפר פקיעין שאינו דורש הליכה מרובה אך הוא מלא בנקודות עניין. עברנו בכפר פעמים רבות, בסוף טיול בסביבה או בדרך למקום אחר אך עברו כמה שנים טובות מאז שערכנו בכפר טיול מקיף באתריו המרכזיים.

התחלנו את הטיול במערת הרשב"י. החנינו את הרכב על הכביש הראשי המוביל לכיוון ראמה לצד השלט המוביל למערה. מנקודה זו יש תצפית מאד יפה על הכפר והרי הגליל. ירדנו כחמישים מדרגות לעבר המערה כשמעלינו עצי אלון וחרוב גדולים מאד. המערה עצמה קטנה מאד ועל פי המסורת בימים שלאחר מרד בר כוכבא ברח רבי שמעון בר יוחאי עם תלמידיו לפקיעין והסתתר שם במערה ובמשך 12 שנים למד תורה והתקיים מפרי עץ החרוב ומהמים במעין הסמוך. במערה זו נאמר כי הוא כתב את ספר הזוהר. נעים מאד לשבת בכניסה למערה. אזור זה מוצל מאד תחת עץ החרוב שעל פי המסורת צמח מאחד החוטרים של עץ החרוב מימיו של רשב"י וכן יש במתחם מספר עצי תות גדולים.

מכאן המשכנו במורד לכיוון כיכר המעין שבלב המרכז העתיק של הכפר דרך הסמטאות הציוריות, עצי גפנים המעטרים כמעט כל גג, ואדניות פרחים צבעוניות. בכיכר המעין פגש אותנו מאזן, בנו של ראש המועצה לשעבר, אשר הזמין אותנו לשבת במסעדה , לספר לנו על הכפר ולהגיש לנו מטעמים מקומיים. מאזן סיפר לנו את קיצור תולדות הדרוזים, על מה מסמלים צבעי הדגל הדרוזי הצבעוני המתנוסס בכל פינה בכפר לצד דגל ישראל, על השילוב בין דרוזים המהווים את רוב תושבי הכפר, הנוצרים, המוסלמים והיהודים שחיים בכפר ברצף על פי המסורת מאז ימי בית שני.

IMG_7372

כיכר המעין בפקיעין

מנקודת המבט של המסעדה שנמצאת מול כיכר המעין, הוא סיפר לנו את סיפור השטר של מאה השקלים שמצד אחד שלו  מופיעה דמותו של יצחק בן צבי, הנשיא השני שחקר וכתב על תולדות פקיעין ומהצד השני תמונה של אחד מהבתים שנמצאו מול המסעדה המאופיין בחלונות עם קשתות בהם ניתן להבחין עד היום. בסמוך למעין ניצבים פסלי ברונזה של שנייים ממנהיגיה הגדולים של העדה הדרוזית: כרים ג'ונבלאט (אביו של ואליד ג'ונבלאט) וסולטאן אל אטרש, מנהיג המרד הדרוזי בצרפתים בשנות העשרים של המאה הקודמת. שתינו מיץ רימונים עם תפוזים, הילדים אכלו פיתה עם שמן זית ולבנה, טעמנו מעדן טחינה עם חרובים ונהננו מהטעמים הטובים, הסיפורים המעניינים ומהשמש הסתווית המלטפת.

اמכאן המשכנו לעבר בית הכנסת העתיק של פקיעין שנמצא במרחק של כמה מאות מטרים. כשהגענו בית הכנסת היה נעול אז החלטנו בצער להמשיך ללכת בסמטאות ולהנות מיופיין. כמה מטרים מבית הכנסת, פגשנו את אילן שכטר שהוא אחד משני היהודים שמתגוררים היום בפקיעין. השניה היא בת דודתו המבוגרת מרגלית זינאתי שגם מחזיקה את המפתחות לבית הכנסת. שאלנו את אילן אם יוכל לפתוח לנו את בית הכנסת אך הוא ענה לנו בער שהיה שמח לעזור לנו אך בשל הסכסוך העמוק בינו לבין מרגלית אין לו את האפשרות לפתוח או אפילו להיכנס בעצמו לבית הכנסת. אילן סיפר כי השניים הם נצר למשפחה מאד וותיקה בכפר, לא בהכרח מאז ימי בית שני כפי שטוענת מרגלית בת דודתו אך לפחות כמה מאות בשנים. עוד סיפר כי סבם היה איש מאד מקובל בכפר ונחשב למיישב סכסוכים בין תושבי הכפר ואפילו בין כפריי הסביבה.  כיום אילן מתפרנס מסיורים מומחזים שהוא עורך בכפר. לאחר השיחה המרתקת המשכנו בדרכנו בכפר כשאנחנו נהנים מהשמש המלטפת, מסוכות הגפנים, הבוסטנים של עצי הפרי, עצי התות והבתים העתיקים של הכפר שמעידים על ההסטוריה עתיקת היומין שלו. תוך כדי כך שאנחנו הולכים ברחוב הראשי של הכפר זיהינו לפתע את מרגלית זינאתי, הולכת במרץ במעלה הכפר למרות גילה המתקדם, כ –  85 שנה, יחד עם שתי בחורות צעירות שאף הן פגשו אותה וביקשו שתפתח להן את בית הכנסת. הצטרפנו אליהן ובדרך הצטרפו עוד כמה עשרות ובית הכנסת התמלא במבקרים.

בשל קדושת השבת לא יכולנו לצלם בתוך בית הכנסת אך יכולנו להתרשם מאד מבית הכנסת, תוך כדי שאנו יושבים בתוכו ומקשיבים לדבריו של מדריך טיולים שהגיע למקום עם קבוצתו. בית הכנסת עבר מספר שפוצים אך בקירותיו נותרו שרידים לעיטורים מתקופת המשנה והתלמוד, ביניהם תבליט גדול של מנורת שבעת הקנים, הסמל היהודי שהופיע בכל בית כנסת, הרבה לפי מגן הדוד. בחצר בית הכנסת עץ תות ענק שמצל על כל החצר ומהגג ניתן לערוך תצפית על כל הסביבה.

ניכר היה שהילדים מאד התרשמו והתעניינו מהביקור בבית הכנסת ואף ביקשו להצטלם בסמוך לשלט בית הכנסת ובסמוך לבית משפחת זינאתי.

מכאן הלכנו בסימטאות לכיוון המעין וטיפסנו כמה מאות מטרים בחזרה אל מערת הרשב"י ומשם חזרנו אל רכבנו. נסענו למרכז הכפר למסעדה בשם מנקושה, שם ישבנו לאכול ארוחת צהריים שכללה את מטעמי המטבח הדרוזי: חומוס, עלי גפן, מנסף – אורז עם בשר ושקדים, מג'אדרה, פלאפל ופיתות דרוזיות דקות שנאפו על סאג' מחוץ למסעדה.

IMG_7483

מול המסעדה שוכנת חנות המפעל של סבוני הבוטיק של סבתא ג'מילה, אשה דרוזית שבמו ידיה הצליחה לרקוח מתכון להכנת סבונים המבוססים על שמן זית וצמחי מרפא שונים. סבתא ג'מילה, אשה מרשימה, היתה במקום בזמן שביקרנו. כיום המפעל של סבתא ג'מילה עצמו נמצא בפארק התעשייה תפן, לא רחוק משם ובכפר עצמו נותרה חנות המפעל וכן המפעל הראשון שנמצא לצד החנות, בו ביקרנו עם הילדים שהביעו עניין רב בעיקר בהצלחתה הכלכלית וביזמות שגילתה.

השעה כבר היתה שעת אחר הצהריים אך חברינו הציעו לנו להמשיך בטיול עם ביקור במסיק משפחתי ובבית בד. נסענו כמה מאות מטרים מהמסעדה והגענו לבית משפחה שכמו רבים בימים אלה של אוקטובר – נובמבר עסקו במסיק משפחתי ממטעי הזיתים הקטן שליד ביתם. אחת הנשים הסבירה לנו כיצד הם ממיינים את הזיתים, הגדולים הולכים להחמצה ואילו הקטנים והמעוכים יותר הולכים לבית הבד הסמוך. לאחר שהתכבדנו בעוגיות ובקפה על ידי המשפחה הדרוזית המשכנו בנסיעה כיוון מעלות ועצרנו בבית הבד של פקיעין שבתקופה זו של השנה עובד ללא הפסק. עשרות אנשים הביאו כל הזמן שקים עמוסי זיתים וחיכו לתורם, לשקול את הסחורה ולהפיק מהזיתים שמן בבית הבד. המקום עצמו מרוויח עשרה אחוזים משווי השמן או שהוא מקבל עשרה אחוזים מהשמן עצמו. המקום פועל כבית בד כחודשיים אך לאורך כל השנה הוא פועל כמרכז מבקרים למכירת מוצרי שמן זית. התקבלנו במקום באדיבות רבה וקיבלנו מענה לשאלות הרבות ששאלנו. ניכר היה שגם הילדים נהנו מאד מהחוויה ומהמראות הבלתי שגרתיים. כאשר ירד החושך, נפרדנו מהחברים וחזרנו הביתה.

ביקרנו בפקיעין פעמים רבות אך זה היה הביקור בו נכנסנו הכי הרבה לעומק להיסטוריה של המקום והחיים בו בזכות המפגש עם האנשים והסיפורים שכל אחד מהם סיפר.

טיול משפחתי במעלה נחל מירון

Leave a comment Standard
כסא אליהו בהר מירון

ביום הבחירות לכנסת ה-17.3.2015 אחרי שקמנו מוקדם והלכנו להצביע יצאנו לטיול רגלי בשמורת המירון. החנינו את המכונית בחניה המסודרת בחניון נחל מירון. החניה היתה מלאה ובכלל במהלך הנסיעה ראינו לאורך הדרך שהכניסות לשבילי הטיולים השונים היו מלאות במכוניות. כנראה שרבים החליטו לנצל את יום השבתון להליכה בטבע. המסלול שבחרנו ללכת בו הוא מסלול מעגלי שמתחיל ומסתיים בחניון נחל מירון. מהחניה מחפשים את הסימון הכחול ומתחילים ללכת בעקבותיו.IMG_7245

במעלה נחל מירון

במעלה נחל מירון

המסלול הכחול נכנס לאפיקו הצר של נחל מירון ומטפס בערוץ הררי לכיוון עין זבד. הטיפוס לעתים קשה היות והוא הררי ובחלקו יש סלעים גדולים ויש לשים לב  כיצד מטפסים: היכן מניחים את הרגל ,מתי מעבירים את כובד המשקל לידיים ובכלל מומלץ להיות מרוכזים במהלך הטיפוס. הילדים בסך הכל הלכו היטב: רועי טפס כמעט ללא קושי ונהנה מהמחמאות שקבל על כך. לנעה לא היה קושי בהליכה, אך לאורך המסלול הלכו לעתים אחרינו ולעתים לפנינו זוג שטיילו עם האם של האשה ועם מספר כלבים. נעה לא אוהבת כלבים, ולמרות שהם היו קטנים וחמודים, העובדה שהם לא היו קשורים הטרידה אותה. אנחנו די רחמנו על הכלבים הקטנים שהתקשו מאד לטפס וכן על האם של האשה שלא נראה היה לנו שהמסלול מתאים לה.

במעלה נחל מירון

במעלה נחל מירון

בסיום הטיפוס הגענו לפסגת הר מירון, לאזור מישורי גדול ופתוח שבו נמצא עין זבד. בשנים גשומות יכולים להיות מים במעין. הנוף הנשקף מפסגת המירון מרהיב, כל הרי הגליל, צפת והחניון ממנו התחלנו את המסלול ולצדו קבר רבי שמעון בר יוחאי.

מתחם קבר רבי שמעון בר יוחאי

מתחם קבר רבי שמעון בר יוחאי

מעין זבד הלכנו על פי הסימון של שביל ישראל. המסלול הוא בירידה ולאחר כברת דרך הגענו לסלע זקוף המכונה "כסא אליהו". על פי אגדה  אחת באחרית הימים אליהו הנביא ישב על כסא זה ויתקע בשופרו ויכריז על חירותנו. על פי מסורת אחרת אומרים שעל אבן זו התגלה לנו אליהו הנביא ובשר בשורות ועל כן זכה סלע זה לכינוי "כסא אליהו".

לאורך שביל ישראל בהר מירון

לאורך שביל ישראל בהר מירון

לאורך שביל ישראל בהר מירון

לאורך שביל ישראל בהר מירון

כסא אליהו בהר מירון

כסא אליהו בהר מירון

בהמשך השביל עובר באתר העתיקות "חרבת שמע", אתר המזוהה לפי המסורת עם קברם של שמאי הזקן ואשתו. האתר כולל מבנה קבורה גדול בן שתי קומות וכן שרידי בית כנסת עתיק ובית בד. מ"חרבת שמע" המשכנו לרדת עם השביל המסומן לכיוון נקודת ההתחלה.

חרבת שמע בהר מירון

חרבת שמע בהר מירון

הטיול נמשך סביב ארבע שעות כולל ארוחת בוקר ועוד מספר הפסקות קצרות שעשינו לאורכו. המסלול מאתגר, יש בו פריחה מגוונת ויפה וכן מ"כסא אליהו" ישנה תצפית יפה לעבר הנוף הנשקף. עם זאת יש לקחת בחשבון שהמסלול כולל טיפוס שלילדים וגם לחלק מהמבוגרים, אם הם פחות מורגלים בהליכה, עשוי להיות קשה. בסיום המסלול היינו רעבים ונסענו לפקיעין שם בחרנו לאכול אצל ראיה. המקום שנמצא בכניסה לכפר, ותיק מאד ומפורסם בפיתות המצוינות הנאפות בו על סאג'. כמו כן מעבר לפיתות המעולות ניתן לשבת במקום ולהזמין סלט ירקות, צ'יפס ועוד. בסמוך נמצאת החנות של סבתא ג'מילה שרוקחת סבונים מעולים. המפעל שלה נמצא כיום בתפן, אך בפקיעין ישנה החנות בה ניתן לקנות מהתוצרת שלה. פקיעין עצמה היא מקום מרתק שחיות בו בני דתות שונות ומומלץ להקדיש לו ביקור, אך זה כבר לפוסט אחר.

פקיעין

פקיעין

 

קראו גם על טיול שבת בשביל הפסגה בהר מירון ובשוק תרשיחא