טוקיו מכ' ועד ס'

Leave a comment Standard

אנו ממשיכים בסדרת הפוסטים שלנו "טוקיו מא' – ת', בעקבות ביקור מרתק בן עשרה ימים בטוקיו בהמשך לפוסטים הקודמים שכתבנו: טוקיו מתחילים מא'…, טוקיו מ ב' ועד ה'…. , ממשיכים מז' ועד י' .

כלבים בטוקיו וביפן בכלל הן אחת התופעות שבלטו לעינינו לאורך כל הטיול. נראה כי הכלבים גדלים בתנאים מפנקים כמו ילדים: מובלים בעגלות, לבושים בחליפות ובתחפושות, לעיתים יש להם גם קוקיות ואנחנו לא יכולנו להפסיק להתפעל ולצלם אותם עם הרבה שיתוף פעולה של בעליהם. כך גם נכנסנו למספר חנויות כלבים שם הם נמכרים בעשרות אלפי שקלים וזוכים לתנאים מפנקים במיוחד, כולל מזון גורמה שנמכר עבורם.

20160804_1631300

חנות חיות בטוקיו

מגדל טוקיו הוא מגדל תקשורת ותצפית ותיק מאד בטוקיו שהוקם כבר בשנת 1958, והפך לאחד מסמליה המפורסמים של העיר. המגדל ממוקם ברובע מינאטו מספר קילומטרים מהרובע בו אנחנו התגוררנו. הגענו למגדל המזכיר מאת מגדל אייפל מוקדם בבוקר כך שלא עמדנו בתור ונהנינו מתצפית מרהיבה על כל העיר. הילדים נהנו לעמוד באומץ על ריבוע זכוכית שממנו ניתן היה לצפות עד לרגלי המגדל שגובהו 332.5 מטרים. לאחר התצפית היפה ממנה כולנו נהנינו  הלכנו לקומת החנויות לקנות מזכרות לקראת סיום הטיול שלנו.

מוזיאון מורי הוא מוזיאון אמנות חדיש שנחנך בשנת 2012 בקומה ה- 53 של בניין משרדים יוקרתי בן 54 קומות הממוקם ברובע רופונגי הילס שבתחתיתו פסל של עכביש ענק. במתחם זה ניתן לבקר במוזיאון בשילוב עם תצפית על העיר. מכיוון שכבר שבענו מתצפיות (מגדל טוקיו ומגדל המטרופוליטן) וגם לנוכח התור הארוך מאד לתצפית, החלטנו להסתפק בביקור במוזיאון שאליו לא היה תור והביקור בו היה מעניין מאד. במקום היתה תערוכה שהציגה מיצגים אמנותיים שונים הקשורים לאדם והחלל ובאחד מחדרי התצוגה זכינו לתצפית נהדרת על כל העיר, ללא תשלום נוסף. לאחר מכן הסתובבנו באזור יוקרתי זה, המלא בבוטיקים ובמסעדות.

משחקי וידאו  נפוצים מאד ברחבי יפן ובטוקיו. מדובר במתחמים גדולים שלעיתים כוללים מספר קומות ואלה כוללים לצד משחקי וידאו שונים היו גם מתקנים רבים של זרועות שאמורים לתפוס בעזרתם פרסים כמו מצלמות, מטענים לנייד, בובות ועוד…. וכן מתקנים לצילום עם אבזור לקישוט התמונה. נכנסנו בהזדמנויות שונות עם הילדים למתחמים אלה שהיו עמוסים בדרך כלל בצעירים רבים. מתחם גדול במיוחד היה ברובע האלקטרוניקה אקיהברה.

20160806_164325

מצפור מטרופוליטן נמצא ברובע שינג'וקו ואליו הגענו לתצפית על העיר בשעת השקיעה ועד לחשיכה. הכניסה למצפור היא בחינם והתור הארוך בהתאם אך הוא התקדם די מהר. התצפית מהמגדל המהווה חלק מעיריית טוקיו מאד מרשימה ובייחוד בשעת השקיעה כאשר האורות הצבעוניים המאפיינים את רחובות העיר החלו להידלק בהדרגה עם רדת החשיכה.

סאב ווי היתה לאורך הטיול הרשת האהובה על נעה. מכיוון שהיה לה קשה עם האוכל היפני. הרשת הפזורה בכל רחבי העיר איפשרה לנו לגוון את האוכל היפני עם ארוחות מהירות של סנדוויצ'ים שהוגשו כנהוג ביפן בהשקעה רבה ועם הרבה סבלנות לנוכח הדרישות שלנו להוסיף עוד עגבניות ועוד זיתים המהווים מצרך יקר יחסית ביפן.

סטייל הוא מושג מרכזי ביפן ובוודאי שבטוקיו. נהנינו לשבת ולראות את העוברים ושבים לבושים בשיא הסטייל האפשרי, הכל מונח עליהם בקפידה, תסרוקות, בגדים, נעליים עם שילובים מעניינים, הכל בשיק. רחוב אומוטסנדו עם שלל חנויות המעצבים והבוטיקים היה מקום נהדר לשבת ולראות את כל העוברים והשבים לבושים בשיא האופנה.

לחצו כאן למסלולי טיול נוספים ביפן

 

מלון מומלץ בטוקיו – Sotetsu Fresa Inn Hamamatsucho-Daimon

מודעות פרסומת

האקונה: מחפשים את הר פוג'י…

Leave a comment Standard

הגענו להאקונה לאחר נסיעה מייגעת מניקו. נסיעה זו כללה מספר החלפות של רכבות. תחילה הגענו לתחנת אדווארה, שם רכשנו פס ליומיים נסיעה בכל אמצעי התחבורה באזור האקונה והמשכנו בדרכנו לכיוון האקונה. כשסוף סוף הגענו לתחנת גורה, התחנה המרכזית בהאקונה, לקחנו את הפוניקולר (קרון שנגרר באמצעות כבל) שמוביל מתחנת גורה לתחנת סונזן המהווה את השלב הראשון בנסיעה המעגלית באמצעי תחבורה שונים בדרך לתצפית על הר פוג'י. אנחנו עצרנו באחת התחנות באמצע הדרך והגענו למלון שהזמנו מותשים ורעבים. המלון אותו הזמנו דרך הבוקינג היה מלון  Tabibito no Yado e – Rooms אשר התברר כבחירה מעולה. היתה זו דירה קטנה ומתוחזקת היטב שכללה מטבחון, פינת אוכל ושני חדרים.  מלו זה זכה על ידי כולנו בתור המלון הטוב ביותר בו ישנו ברחבי יפן מכל הבחינות: ניקיון, שירות, מיקום ומחיר. כששאלנו היכן ניתן לעשות כביסה הציעו לנו בעלי המלון לתת להם את הכביסה ותוך מספר שעות הכביסה היתה מוכנה ללא כל תשלום.

20160801_174148

הזנת כיתוב

מלון  Tabibito no Yado e – Rooms

אחד הדברים שהפתיעו אותנו הוא שלמרות שהאקונה הוא אזור מתוייר מאד, עשיר בבתי מלון ובתי הארחה, שפע של מוזיאונים ואונסנים וכמובן גולת הכותרת היא התצפית על הר פוג'י, הרי שבמרכז האקונה כמעט ולא ניתן למצוא מסעדות ועוד יותר פחות משעות אחר הצהריים. אחר מספר שיטוטים והרבה הכלה של הילדים שהיו רעבים, עייפים וחסרי סבלנות הצלחנו למצוא בשלב הראשון מול מוזיאון החרקים חנות של רשת 7/11 בה רכשנו כמה מוצרים לארוחת בוקר במלון. מעבר לכך מצאנו ברחוב סמוך המוביל לתחנת גורה מספר בתי קפה ובאחד מהם מצאנו פיצריה מצויינת כולל פנקייק במחיר מעט מופקע אבל לנוכח הרעב היינו מוכנים לשלם הרבה.

לאחר מכן מצאנו לא רחוק מתחנת הרכבת, מסעדה שהיתה ממוקמת באחד מבתי המלון הסמוכים ובה הזמנו מקום לארוחת הערב. היתה זו מסעדה יפנית מצויינת ובמחיר סביר מאד למרות שהיתה ממוקמת בבית מלון. כשהגענו למקום בערב חיכה לנו אחד המלצרים בחוץ וקיבל את פנינו. למחרת רועי הכין לכולנו ארוחת בוקר מצויינת באמצעות המוצרים שקנינו יום קודם.

לאחר ארוחת הבוקר יצאנו מוקדם יחסית לסיבוב התצפית המפורסם בתקווה לראות את הר פוג'י. תחילה טיפסנו עוד מספר תחנות בפוניקולר שהיה סמוך למלון בו ישנו עד לתחנת סונזן (Sounzan) שממנה יוצא הרכבל לנקודת התצפית מפסגת אווקדאני בגובה של 1100 מטרים בלוע הקדום של הר הגעש Kamiyama.

מכיוון שמזג האוויר בלילה היה גשום חל עיכוב ביציאת הרכבל ולכן הציעו לנו לקחת אוטובוס שאף הוא היה כלול במסגרת הפס של אזור האקונה. האוטובוס הוביל אותנו במקום הרכבל עד לאווקדאני (Owakudani). באווקדאני קיבל את פנינו ריח חזק של גופרית, כתוצאה מהפעילות הגעשית בהר זה ובסביבתו ולכן קודם כל נכנסנו למרכז המבקרים ושם קנינו לנעה מגבת קטנה כדי לכסות את האף מפני הריח החזק. בהזדמנות זו גם קנינו שלוש ביצים שחורות שמהוות את אחד מסמלי המקום. ביצים אלו בושלו בבוץ הוולקני הכהה המבעבע באזור זה. לאחר שאכלנו מהביצים הטעימות המשכנו בביקור באתר. מנקודת התצפית יכולנו להבחין בנקודות רבות מהן נובע העשן הוולקני. מכיוון שהפעילות הוולקנית היתה מוגברת בעת הביקור, מסלול ההליכה הקצר באזור אווקדאני היה חסום למבקרים. לפיכך הסתפקנו בנקודת התצפית לעבר ההרים בסביבה ובעיקר לעבר מוקדי פליטת העשן הוולקני שלרגלי מרכז המבקרים.

לאחר מכן המשכנו בנסיעה של כרבע שעה ברכבל עד לתחנת טוגנדאי שלחוף אגם אשי. במהלך נסיעה זו ניסינו ללא הצלחה למצוא בין העננים שכיסו את השמים סימנים להר פוג'י אך רק יכולנו לדמיין כיצד נראה ההר.

ממרכז המבקרים שלחוף אגם אשי, יצאנו לשיט בן חצי שעה באגם על ספינה דמויית ספינת שודדים. לאורך השיט המשכנו לחפש סימנים להר פוג'י אך ללא הועיל. עם זאת נהננו מאד מהשיט וממראות האגם כשברקע ההרים המיוערים, מספר עיירות וכפרים קטנים וסירות ששייטו על פני האגם.

לאחר שהגענו לקצה האגם חזרנו אל האקונה באוטובוס אל אזור המוזיאון הפתוח של האקונה. לאחר ארוחת צהריים טובה התחלנו בביקור במוזיאון הייחודי. המוזיאון הפתוח הוא גן  פסלים ענק וטופח מאד שנפתח בשנת 1969 ומשתרע על פני שטח גדול מאד בתוך לוע הר געש קדום, מוקף בהרים וגבעות ירוקות. המוזיאון הפתוח כולל פסלים מרשימים של מיטב הפסלים בעולם: הנרי מור, גרקו, מדרדו רוסו ואפילו כולל פסל של יגאל תומרקין. בנוסף, ביקרנו בתוך המתחם בתצוגת הקבע של מבחר מציוריו ופסליו של פיקאסו בו הילדים גילו עניין רב ושאלו שאלות רבות.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

בנוסף לכך נכנסנו למבוך שגם הצלחנו לצאת ממנו,  מעל לקפיטריה ביקרנו בתצוגה של אמנים יפניים ובמתחם סמוך מעין והילדים טבלו רגליהם באונסן רגליים.

לקראת סיום הביקור, ביקרנו במתחם השעשועים שבמרכזו היה פסל הבנוי מצורות גיאומטריות שקופות שהילדים נהנו לשחק בתוכו.

בסיום הביקור נכנסנו לחנות המוזיאון שכמו המוזיאון כולו, כוללת מזכרות ומוצרים מעוצבים מקוריים ומעוררי השראה ועניין עבור כולנו.  סיימנו את הביקור לאחר כמה שעות ביקור במוזיאון, עם תחושת הנאה רבה מחוויה מיוחדת ובלתי נשכחת עבור כולנו.

האקונה היתה התחנה האחרונה שלנו באזור שקט וטובל בטבע לפני הגעתנו לטוקיו. את הר פוג'י אמנם לא ראינו אך האקונה בהחלט שווה ביקור גם מבלי לראות את ההר, בזכות כל מה שראינו וחווינו.

היכנסו לטיולים נוספים שעשינו ביפן במהלך קיץ 2016.:

ארבעה ימים בפוקואוקה

ארבעה ימים בהירושימה

חמישה ימים באוסקה, כולל שני טיולי יום בקיוטו

ארבעה ימים במטצומוטו

ארבעה ימים בניקו

טוקיו מא – ת: חלק א…

מצומוטו – טיול באלפים היפניים, אוגוסט 2016

Leave a comment Standard

אחרי ארבע שעות נסיעה מאוסקה שכללה החלפת רכבת שינקנסן לרכבת מקומית (מהירה אך פחות) הגענו בשעות הצהריים למצומוטו. ככל שהתקרבנו למצומוטו הדרך הפכה למיוערת והררית יותר, הרגשנו שאנו עולים בגובה וכך גם מזג האוויר הפך לסגרירי יותר ממה שחווינו עד כה ואפילו גשם החל לרדת בדרך.

כשהגענו לתחנה יצאנו מהתחנה האחורית שלה והתחלנו ללכת על פי המפה לכיוון ריוקאן מצוקזה – בית ההארחה המסורתי שהזמנו דרך בוקינג, שהיה אמור להיות בקרבת מקום. התחלנו ללכת לכיוון המלון והאזור נראה לנו חסר חן אך מאד נקי כי בכל זאת אנחנו ביפן עד שהגענו בעזרת הכוונה מקומית למקום. בית ההארחה אליו הגענו היה מקסים. הוא היה עסק משפחתי. החדרים היו נקיים מאד ומרווחים,  עם תרמוס תה, כוסות וסט יוקאטות מקופלות כנהוג בריוקאנים ברחבי יפן.

img_4037

ריוקאן מצוקזה

img_4033

ריוקאן מצוקזה

img_4036

ריוקאן מצוקזה

המקלחות והשירותים היו מבריקים ונעימים מאד וכאן לראשונה אף נתקלנו באסלה שמתרוממת באופן אוטומטי כאשר נכנסים לחדר השירותים. במקום זה היתה גם האמבטיה המסורתית. אל אמבטיה חמה זו נכנסים נקיים לאחר שמתרחצים במקלחת הצמודה. בעלת המקום נתנה לנו לעשות כביסה במקום ללא כל תשלום ופינתה לנו מקום על החבל המשפחתי ובעל המקום הציע להסיע אותנו בנדיבות ברכבו למרכז העיר והעמיד עצמו לרשותנו במשך כל הימים הבאים, למרות שלא  היה לנו נעים לבקש ממנו יותר מדי.

img_4031

אמבטיה יפנית

כשהגענו למרכז העיר קיבלנו רושם אחר לגמרי על העיר, כיוון שאזור זה שנמצא מול הכניסה הראשית של תחנת הרכבת כלל רחובות רחבים, מסעדות ובתי קפה רבים, חנויות וקניון גדול. באזור זה נהנינו להסתובב בימים הבאים בשעות הערב, כאן גם מצאנו שתי מסעדות מצוינות, אחת נפאלית ואחת איטלקית. ניתן למצוא מספר מסעדות נפאליות והודיות ברחבי יפן והרבה מאד מסעדות איטלקיות מצויינות. במהלך הטיול הרבינו לפקוד רשת מסעדות איטלקיות מצויינת בשם פרונטו.

במצומוטו עצמה שהיא עיר לא גדולה במיוחד, לא מצאנו יותר מדי מקומות בעלי עניין תיירותי אך האטרקציה המרכזית בעיר היתה טירת מצומוטו המרשימה שהשתמרה היטב מהמאה השש עשרה. בכניסה לטירה עמדו אנשים מחופשים לסמוראים ולנינג'ות והצטלמו על רקע הטירה עם המבקרים הרבים, רובם המכריע יפנים. בניגוד לטירה באוסקה שמשמשת כמוזיאון, הטירה במצוטומו היא טירה מקורית ולא משוחזרת אך אין בה תצוגה נוספת והיא כוללת בעיקר טיפוס לא קל במדרגות הגבוהות והצרות בין הקומות עד לקומה החמישית. מקומה זו ניתן לערוך דרך החלונות הצרים וחרכי הירי תצפית על כל הסביבה כולל הגנים היפים והחפיר המקיפים את הטירה.

img_4401

img_4399

מעבר לכך, שימשה אותנו מצומוטו בעיקר כבסיס נוח ליציאה לטיולי יום בסביבתה: שמורת קמיקוצ'י, מסלול ההליכה בעמק קיסו ממגומה לצומאגו והעיירה אוטקה בה האטרקציה המרכזית היא חוות הווסאבי.

לשמורת קמיקוצ'י הגענו בגשם סוער אחרי שנסענו ברכבת לנקודה מסויימת שבה מחליפים לאוטובוס שנסע בדרך הררית יפה ומפותלת, בין יערות, אגמים ונהרות עד שהגיע לפתח השמורה.

מזג האוויר היה גשום מאד, בהתאם לתחזית שחזתה גשם לאורך כל היום ולכן דבר ראשון הלכנו למתחם החנויות שבכניסה והצטיידנו בשכמיות ניילון להליכה בגשם.  החלטנו שנלך הלוך וחזור לאורך המסלול עד שנרגיש שלנו או לילדים זה מספיק. המסלול מתחיל בהליכה על הגשר שחוצה את הנהר וברקע ההרים היפים.

בתחילת המסלול יש מקבץ של בתי קפה ומסעדות וכן בתי מלון. נכנסנו לאחד מבתי הקפה כדי לפתוח את הטיול בכוס קפה ובגלידה עבור הילדים.

לאחר המנוחה הטובה התחלנו ללכת  לאורך המסלול שעובר לאורך הנהר. המסלול נוח מאד להליכה והוא מסומן לכל אורכו עם מספר הקילומטרים שעברנו והפנייה נקודות התצפית היפות שלאורכו. נחנו הלכנו כשעה לכל כיוון ואיפשרנו לילדים בנקודות מסויימות לטפול את הרגליים במים. לא הפסקנו להתפעל מהיופי והפראיות של האזור ועם זאת כמו ביפן, הטיול היה מאד נוח, עם כל התשתית הנחוצה. לא רבים הלכו במסלול בו הלכנו לאורך הנהר אבל ניכר שקבוצות רבות של יפנים, חלקם לא מעט מבוגרים, הגיעו לשמורה עם מיטב הביגוד והציוד לטיול ארוך יותר בהרים וניכר שמזג האוויר הגשום לא ממש הרתיע אותם. בכניסה למסלול יש מרכז מידע ובו ניתן לקבל מידע מפורט על אפשרויות הטיול הרבות באזור כולל ציוד מומלץ שיש לקחת ותחזית מזג האוויר. הכניסה לשמורה זו היא בחינם כמו ביתר שמורות הטבע בהן ביקרנו ביפן. לאחר ארוחת צהריים טובה באחת המסעדות בשמורה, חזרנו באותה דרך שבה הגענו למצומאטו.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

טיול אחר באזור מצומאטו היה לעמק קיסו, המרוחק כשעת נסיעה ברכבת. מתחנת הרכבת שבכפר נקצוגווה (Nakatsugawa) לקחנו אוטובוס לנסיעה קצרה אל הכפר מגומה שבו מתחיל המסלול בן ה – 8 קילומטרים.

הכפר מגומה הוא כפר מאד ציורי, מאופיין בבתים מסורתיים המכונים מאשייה (Machiya) עם חזיתות מאד מטופחות עשירות בפרחי נוי, תעלות השקייה מסורתיות שמובילות מים לחלקות השדה ותחנות קמח עתיקות שכבר אינן בשימו שכיום. לכל אורך הרחוב הראשי שמטפס במעלה הכפר ישנן חנויות מזכרות, דוכני גלידה ומסעדות.

מסלול ההליכה בו הלכנו שימש במשך מאות שנים קטע מדרך דואר עתיקה שעברה באזור זה והתחילה מאדו (טוקיו), עד לאלפים היפנים ומשם דרומה אורך 500 ק"מ עד קיוטו. בחרנו להתחיל בכפר מגומה , כיוון שממנו מתחילים בהליכה בעלייה שנמשכת כשניים וחצי קילומטרים אך בהמשך רוב הדרך היא במישור או בירידה והכיוון ההפוך הוא קשה יותר להליכה אם כי פגשנו גם כאלו שעשו את הכיוון ההפוך. הדרך יפהפיה ומגוונת ועוברת בתוך כפרים קטנים שטובלים בירק, בתוך יער ובין שדות אורז.

המסלול היה מתוייר אך עם הרבה פחות מטיילים משציפינו והיו קטעים בהם הלכנו לבד לאורך המסלול. על רקע תחושת הבדידות ועל רקע האזהרות שהיו במשרד בתחנת המידע בקמיקוצ'י על קיומם של דובים בתוך היערות, נעה חששה מאד שנפגוש דוב במהלך המסלול. אנחנו אמרנו לה שאם אכן היו דובים בטח היו שמים שלטים לאורך הדרך – זהירות דובים. לא סיימנו לומר את המשפט ונתקלנו בשלט הראשון שמזהיר מדובים עם פעמון לצדו, שנועד להבהיל ולהבריח את הדובים. נעה היה מאד מבוהלת ולא רצתה להמשיך במסלול ואנו ניסינו להסביר לה שהפחד מובן אך אנשים מטיילים במסלול ולא נתקלנו בעת ההכנה של הטיול ובקריאה על המסלול באף אדם שנתקל בדובים במסלול זה. לבסוף נעה התרצתה להמשיך וכשראתה שעוד אנשים הולכים במסלול זה עודד את רוחה וביחד צחקנו עם הילדים שגם אם ניתקל בדוב, צריך לזכור שזה בטח יהיה דוב מאד מנומס כי בכל זאת אנחנו ביפן.

לאורך המסלול יש נקודות מעטות בהן ניתן למצוא שתייה ובאחד הכפרים אף ישבנו בתוך מסעדה מסורתית לשתות והילדים אכלו את גלידת ה"שייבד אייס" שהיתה אהובה עליהם.

סיימנו את המסלול כמעט לא הפסקות בערך בשלוש שעות הליכה ובשעות הצהריים הגענו לכפר טסומאגו. כפר זה שהוקם בתחילת המאה ה – 17 הוא כפר יפהפה עם בתים מסורתיים, רחובות אבן וללא תנועת מכוניות שחונות בחניונים הגדולים שלרגלי הכפר. לאורך רחוב הכפר חנויות מזכרות ואמנות ומעט מסעדות. ניצלנו את הזמן שהיה לנו עד להגעתו של האוטובוס שמוביל לתחנת הרכבת אשר מגיע לכפר אחת לשעה – שעה וחצי , הסתובבנו לאורך הרחוב הראשי של הכפר ולבסוף נכנסנו לאחת המסעדות שם אכלנו לצד מרק מיסו ואודון – אטריות מקמח חיטה, מאכל מקומי משובח – לביבת אורז מטוגנת בתוך חמאת בוטנים.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

בדרך הנסיעה בחזרה לתחנת הרכבת, כשמעין היה שקוע בשיחה עם שני בחורים קנדים שפגשנו לאורך המסלול אשר חזרו איתנו באותו אוטובוס, האוטובוס עשה תנועה חדה כדי למנוע התנגשות בינו לבין מכונית שהגיעה ממול באחד הפיתולים שלאורך הדרך. למרות שהתאונה היתה מאד קרובה, שני הצדדים נהג באדיבות רבה ובאיפוק ונהג האוטובוס הסביר לנהגת המכונית הפרטית כיצד להיחלץ מהנקודה שאליה הגיעה עם רכבה ואנו המשכנו בנחת בדרכנו עד לתחנת האוטובוס מבלי לעשות עניין מהאירוע. על פי ההתרשמות שלנו  לאורך הטיול שלנו ביפן, ניכר שהיפנים מאד זהירים בנסיעתם, נמנעים מלצפור ומלנסוע מהר וכמו שהם מתנהלים ביום יום באדיבות ובהקפדה על החוקים, כך זה גם בכל הקשור לנסיעה ברכב.

טיול יום אחר שעשינו כלל ביקור בעיירה הוטקה שנמצאת במרחק של כחצי שעת נסיעה ברכבת ממצומוטו. לאחר שרכשנו את כרטיס הפס לאוטובוס המקומי שעבר בין אטרקציות שונות בעיר  התחלנו בביקור בעייר�� היפה הטובלת בתוך שדות אורז.

העניין העיקרי שלנו היה לבקר בחוות הווסאבי ולאונסן רגליים. חוות הוואסאבי משתרעת על פני שטח מאד גדול שבו מגדלים את שורש הווסאבי, תבלין מרכזי באוכל היפני, בעל  טעם חריף וצבע ירוק. הגענו לחווה בשעות הצהריים והיינו די רעבים כך שאכלנו מספר מעדנים שכל אחד מהם כלל וסאבי, כולל לביבות תפוחי אדמה ואפילו גלידה ירוקה בטעם ווסאבי שהיתה טעימה למדי. בחנות הגדולה שבכניסה למתחם שכללה מוצרי ווסאבי שונים לצד מאכלים יפניים בקופסאות ארוזות קנינו תבלין ווסאבי והתחלנו לסייר במתחם החווה.

img_4507

קציצות ווסאבי בפיתה

ראשית עברנו ליד הנהר שזורם בצמוד לחווה ומזין את הערוגות המוצפות במים אשר בתוכן גדלים שורשי הווסאבי. לצד הנהר היתה תחנת קמח עתיקה שהיתה מונעת בגלגלי עץ שהונעו על ידי זרם המים של הנהר. היו גם כאלו ששטו בנהר בקיאקים. בהמשך סיירנו לצד חלקות הווסאבי המוצפות, באחד המתחמים הילדים נהנו לטבול את הרגליים ולאחר שהילדים הצטלמו עם חבורת נערות בית ספר שביקרו במקום סיימנו את הביקור במסעדה טובה שכמובן הגישה את המאכלים עם ווסאבי.

מכאן המשכנו באמצעות האוטובוס המקומי לצדה השני של העיירה לאזור מיוער לרגלי ההרים בו נמצאים מספר אונסנים. אנחנו חיפשנו אונסן רגליים עליו קראנו באחד מעלוני התיירות וחשבנו שזו תהיה דרך טובה כדי לסיים את היום עבור הילדים. לאחר חיפוש קצר הגענו לאונסן שהיה לא יותר מבריכה קטנה ורדודה בגובה כפת הרגליים עם משטחי דריכה של שיאצו בקרקעיתה.

הביקור היה מעט מאכזב וזכה לתואר האתר הכי הזוי אליו הגענו, לאחר נסיעה די ארוכה ברחבי העיירה. לבסוף נכנסנו לסופר קטן, בו קנינו קצת אוכל ומעין קנה כמנהגו זרעים של ירקות ופרחים. כמו כן שמנו לב כי כמו בסופרים נוספים, מכרו במקום בתוך אקוואריומים קטנים חיפושיות קרנף המשמשות ביפן כחיות מחמד פופולריות.

img_4517

חיפושיות קרנף למכירה

בינתיים התחיל גשם והתחושה היתה שאנחנו די לבדנו באזור. לפי לוח הזמנים האוטובוס האחרון היה אמור להגיע לתחנה מרוחקת זו בשעה 5:02. קיווינו כי אכן האוטובוס יגיע ואכן ביפן כמו ביפן, האוטובוס הגיע בדיוק בשעה היעודה. עלינו על האוטובוס, נסענו לתחנת הרכבת וחזרנו למצומוטו. למחרת המשכנו ליעד הבא – ניקו.

 

פוסטים על טיולים נוספים שעשינו ביפן:

נחיתה בפוקואוקה, קיץ 2016

ביקור בהירושימה, קיץ 2016

ביקור באוסקה, קיץ 2016

שני טיולי יום בקיוטו, קיץ 2016

חוויה משפחתית ביפן, קיץ 2009

מסלול טיול משפחתי ביפן, קיץ 2016

Leave a comment Standard

במהלך קיץ 2016, נסענו לטיול השני שלנו ביפן, לאחר טיול קודם ביפן למשך שבועיים וחצי שערכנו לפני שבע שנים ואשר השאיר לנו טעם לביקור נוסף. הפעם החלטנו לנסוע לטיול מקיף במרכז יפן לחודש ימים.

להלן מסלול הטיול המלא ב turipo.com 

להלן מסלול הטיול המפורט לפי ימים:

נחיתה וטיול בן ארבעה ימים בפוקואוקה

ארבעה ימים בהירושימה

חמישה ימים באוסקה, כולל שני טיולי יום בקיוטו

ארבעה ימים במטצומוטו

ארבעה ימים בניקו

שלושה ימים בהאקונה

שמונה ימים בטוקיו,  קראו גם את הפוסטים הבאים: טוקיו מתחילים מא'…, טוקיו מ ב' ועד ה'…. , ממשיכים מז' ועד י' , טוקיו מ כ' ועד ס'…

טיול יום לקאמקורה

חזרה לארץ מטוקיו

קראו גם את הפוסטים הבאים: 

מחירים ועלויות של הטיול ליפן, קיץ 2016

היכן ומה כדאי לקנות ביפן? 

מקומות לינה מומלצים ביפן

קישורים מומלצים לקראת טיול ביפן

מה לעשות מחוץ למסלול המטיילים השחוק ביפן?

כיצד לנסוע ממקום למקום ביפן? 

מעוניינים במסלולי טיול נוספים? מתכננים לצאת בקרוב לטיול בחו"ל ואתם מתקשים למצוא את הזמן לבנות את מסלול הטיול? הייתם רוצים למצוא מאגר מוכן של מסלולי טיול מכל העולם עם פירוט מלא של מה שניתן לעשות בכל יום? בדיוק לשם כך יזמנו את Turipo. 

רוצים לקבל מידע נוסף? צפו  ב סרטון 

‏‏לכידה

Turipo-Explore.Plan,share

ביקור בהירושימה

Leave a comment Standard

לאחר ארבעה ימים בפוקואוקה, המשכנו להירושימה, היעד השני שלנו בטיול . בטיול הקודם שלנו ביפן לפני כשבע שנים  נמנענו מלהגיע להירושימה כי הילדים היו מאד צעירים וחששנו כי הסיפור של העיר יעורר בעיקר אצל נעה חרדה מיותרת. הפעם חשבנו שהם יהיו מסוגלים להתמודד.

את הנסיעה להירושימה עשינו באמצעות רכבת השינקנסן – הרכבת המהירה של יפן. מכיוון שהנסיעות ברכבות ביפן יקרות למדי,במיוחד בשינקנסן, עלות של כ-  100 ₪ לשעת נסיעה למבוגר וחצי מכך לילד, עשינו חישוב מדוייק של כל הנסיעות הצפויות ומצאנו כי כדאי לנו לרכוש את הג'פן פס לנסיעות בלתי מוגבלות ברכבת למשך 21 יום. כשהגענו לתחנת הקאטה שבפוקואוקה לרציף השינקנסן, כולנו התרגשנו ולא הפסקנו להתפעל מהרכבות שהחרטום שלהן בצורת מטוס, מההגעה המהירה של הרכבת אל הרציף ורמת הדיוק הבלתי נתפס שלהן. הרכבת מתייצבת בדיוק בשעה היעודה והקרונות נפתחים מול מספר הקרון המתאים המופיע על הרציף. כך גם התפעלנו מהעמידה השקטה, האדיבה והמופתית של הנוסעים בתור על הרציף. דבר שכל כך מאפיין את היפנים.

אחרי שעה של נסיעה נוחה במיוחד, הגענו להירושימה. אפסנו את החפצים בשמירת החפצים בתחנת הרכבת ויצאנו לרציף האוטובוסים המעגליים שעוברים בין האתרים התיירותיים של העיר.

האתר הראשון אליו בחרנו להגיע היה פארק השלום. כבר מהאוטובוס נשקף המראה הידוע של המבנה היחיד ששרד את פצצת האטום שהוטלה מעל האזור של פארק השלום שהוקם על חורבות האזור שהופצץ. בפארק המטופח שמשתרע לאורך הנהר, פזורות מספר אנדרטאות  לזכר מה שאירע וכן פזורים סיפורים אישיים של אנשים ששרדו את הפצצה אשר שתלויים על מתקנים בשטח הפארק.

אחת האנדרטאות היא נר התמיד שידלוק כל עוד יהיה נשק גרעיני בעולם. אנדרטה מרשימה נוספת היא האנדרטה לזכר הילדים אשר מתוארת בה ילדה קטנה הפורשת את ידיה לפנים מעליה עף עגור המסמל ביפן אריכות ימים ואושר. הפסל מתאר את סיפורה של ילדה אחת מקורבנות הפצצה שהאמינה שיצירת אלף עגורים מנייר תסייע לה להחלים מפצעיה. הילדה מתה אבל בעקבות סיפורה מונחים סביב האנדרטה אלפי עגורים העשויים מאוריגמי שהכינו תלמידים מבתי ספר ברחבי יפן.

בפארק השלום נמצא גם מוזיאון השלום של הירושימה המציג בצורה מפורטת את השפעת הפצצה האטומית על האוכלוסיה והסביבה. לנוכח המראות הקשים שראינו באתר ובעלון המידע של המוזיאון החלטנו לוותר על הביקור כדי לחסוך מהילדים חשיפה לתמונות קשות. נוסף לאנדרטאות שפזורות בפארק השלום ניתן למצוא ברחבי העיר אנדרטאות נוספות המנציחות היבטים שונים של תוצאות הטלת הפצצה האטומית על העיר.

img_2279

מוזיאון הירושימה בפארק השלום

אלפים פוקדים את הפארק מדי יום וההנצחה של הפצצה מאד נוכחת ומיקומו של בניין המסחר ששרד  מאד בולט שכן הוא בקרבת  אחד הכבישים הראשיים בעיר אך עם זאת ההנצחה מאד מאופקת והעיר חיה ותוססת ולמרות הטרגדיה שעברה הביקור בעיר לא מותיר תחושת מחנק.

img_2295

כבר בערב הראשון בילינו באזור הבילויים התוסס נגרקאווה (Nagarekawa) שנמצא ממזרח לפארק השלום, שם בילינו גם בשני הערבים הנוספים. האזור מלא בבתי קפה, מסעדות, חנויות יוקרה, קניונים ומועדוני קריוקי.

מעבר לפארק השלום שמהווה את הסיבה העיקרית להגעה להירושימה יש בעיר אתרים נוספים. אחד האתרים היפים בעיר הוא גן הטיול שוקיין (Shukkien Garden) שנמצא בצמוד למוזיאון לאמנות.  הגענו לגן זה בשעת אחר הצהריים, כאשר החום והלחות היו נסבלים יחסית והלכנו במסלול המעגלי המקיף את האגם המלאכותי שנמצא במרכזו של הגן, מעל גשרים ציוריים, נחלים קטנים, חלקות אורז, יער במבוק, חורשות אורנים ועצים נשירים שרק יכולנו לדמיין כיצד הם נראים בעונת הסתיו. גן זה הוא מהיפים שראינו ביפן.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

במרחק הליכה מפארק השלום, ביקרנו במוזיאון הילדים של הירושימה, מוזיאון מדע חוויתי שהכניסה אליו היא בחינם ומיועד בעיקר לילדים היפנים. היה מעניין מאד לצפות במשפחות היפניות שרובן הגיעו עם ילד או שניים כמספר הילדים הממוצע ביפן, שנמצאת בשיעור גידול אוכלוסייה שלילי. כמו המבוגרים גם הילדים היו לבושים באופנתיות רבה עם הרבה טאץ'. הילדים נהנו מאד מהביקור שארך כמה שעות טובות. המוזיאון מזכיר במידה רבה את הלונדע בבאר שבע אך מתאים יותר לילדים גדולים יותר, בגיל של נעה ורועי (8, 10).

אחד משיאי הביקור בהירושימה, היה הביקור במפעל מזדה הממוקם בשולי הירושימה. את הביקור תיאמנו כמה חודשים מראש דרך אתר מוזיאון מזדה. הביקור במוזיאון הוא סיור מודרך שעובר בתוך המתחם הענק של מפעל חברת הרכב מזדה, שבשטחו העצום נכלל בית חולים, בית ספר להכשרת עובדים, גשר פרטי שעובר מעל המפרץ ונמל פרטי אשר ממנו מפיצים את הרכבים לכל העולם. במהלך הביקור נכנסנו לרכבים החדישים של מזדה ונעה נהנתה לעשות תמונות סלפי רבות במכוניות השונות. כמו כן ביקרנו במוזיאון הכולל אוסף רכבי מזדה מהדגמים הראשונים שיוצרו עוד בראשית המאה העשרים ועד לרכבי העתיד של מזדה הכוללים רכבים עם מיטב השכלולים. שיא הביקור היה הסיור בפס הייצור של הרכבים שלצד העובדים הנמרצים, לרובוטים יש תפקיד חשוב בהרכבת הרכבים, כולל המנוע, הרכיבים החשמליים העדינים והכיסאות. מדי יום מיוצרים במפעל זה כארבעת אלפים רכבי מזדה מסוגים שונים. כולנו נהנינו מאד מהביקור שארך שעה וחצי ואשר היה אחד משיאי הביקור שלנו ביפן.

את היום האחרון בהירושימה הקדשנו לביקור באי מיאג'ימה. לאחר נסיעה ברכבת הגענו למסוף המעבורת ושטנו אל האי מיאג'ימה שבמרכזו הר מייסן המכוסה ביערות ולחופו נמצא מקדש איצוקשימה שנחשב לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

כבר מתחילת השיט עמדנו על הסיפון בחוץ כדי לצלם בכל זווית אפשרית את שער הטורי הענק הצבוע באדום, שנחשב לסמלו המפורסם של האי ונמצא בתוך הים בזמן הגיאות ונחשף בזמן השפל. המראה נחשב לאחד ממראות הנוף היפים ביותר ביפן.  עם ההגעה לאי קיבלו את פנינו האיילים שמשוטטים בחופשיות באי ומנסים להשיג בצורה חיננית אוכל מהעוברים ושבים.

אחרי שמעין ורועי ליטפו את האיילים ומעין צילם אותם מכל זווית אפשרית, הלכנו דרך רחוב שכולו מסעדות, חנויות ממתקים ומאפים מקומיים, בתי קפה וחנויות מזכרות רבות.

הרחוב הוביל אותנו אל קרבת שער הטורי שעומד בכניסה למקדש המהווה את האתר המרכזי של האי. מקדש זה הוא מקדש שינטו שנבנה על גבי קלונסאות מעל קו החוף כבר בשנת 593 לספירה.

בזמן הגיאות המקדש המרשים נראה כאילו צף מעל המים. הילדים נהנו מאד להסתובב בחנויות שבסביבת המקדש ולטבול רגליים באחד מערוצי הנחלים הקרירים שלצד המקדש.

לאחר מכן מצאנו מסעדה לארוחת צהריים במסעדה יפנית מסורתית בה הישיבה היתה על הרצפה והשולחנות נמוכים. האוכל במסעדה היה יפני מסורתי וכלל תבשילים, מאכלי בשר, דגים ופירות ים. מבחינת האוכל, אנחנו מעט בעייתיים שכן שלושה מאיתנו צמחונים, שניים אוכלים גם דגים ואחת הבשר היחיד שהיא אוכלת זה רק שניצלים. לאור זאת, במסעדה זו כמו בחלק גדול מהטיול, הילדים בחרו לאכול אטריות אודון (אטריות לבנות עשויות מחיטה) שמוגשות קרות או חמות ואנחנו אכלנו תבשיל קארי ואורז, ירקות בטמפורה ואודון. לשם גיוון האוכל עבור הילדים הוספנו כמעט מדי יום ארוחה אחת במסעדה מערבית, לרוב באחת המסעדות האיטלקיות שיש ברחבי יפן בשפע.

לאחר הארוחה, המשכנו לביקור באקוואריום של מיאג'ימה שמציג שפע של בעלי חיים ימיים החיים באזור יפן כולל דגים מרהיבים, סרטנים, כלבי ים , לווייתנים, פינגווינים ואף צפינו במופע של כלבי ים ובהאכלה של פינגוונים ולוטרות. לטיול עם ילדים הביקור באקוואריום זה מאד מתאים שכן הוא סוגר יום טיול באי, עם אטרקציה שמכוונת לילדים. למרות שהאי מאד מטוייל האקוואריום שנמצא במרחק של כקילומטר ממסוף המעבורת היה ריק למדי והביקור בו היה נעים ומעניין.

קינחנו את הביקור בחנות שמתמחה בייצר ומכירה של עוגיות יפניות מסורתיות וטעימות מאד עם מילויים שונים: גבינה, פודינג, תה ירוק, שוקולד ועוד…

לפני שיצאנו למיאג'ימה חשבנו שנצליח להוסיף אתר נוסף בהירושימה אך הביקור המהנה באי הפך ליום טיול שלם וחזרנו אל הירושימה לקראת הערב. עם סיום הביקור באי  אמרנו לעצמנו כי זו יכולה להיות חוויה טובה לישון באי ולבקר בו בערב כאשר הכל מואר.

במהלך השהות שלנו בהירושימה התנסינו בפעם הראשונה בלינה דרך Airbnb. שכרנו דירה שנמצאת בקרבת הציר הראשי שעובר ליד פארק השלום ואזור הקניות והבילויים נגרקאווה. לקח לנו בהתחלה מעט זמן לאתר את הבניין  אך בעזרתם האדיבה של מוכר ברשת פמילי מארט ועוד יפני חביב שעצרנו ברחוב, הצלחנו למצוא את הבניין ואת הדירה. החוויה היתה טובה מאד, הדירה היתה נקייה ומעוצבת בתוך אזור מגורים וכללה מבחר משחקים יפנים מסורתיים אתם שיחקנו יחד עם הילדים.