בשבת האחרונה, בין ימי הגשם שסוף סוף החל לרדת, מזג האוויר היה נפלא. מכיוון שהיה בוץ במרבית מסלולי הטיול חשבנו על מסלול קרוב וקצר שלא יהיה בוצי ויתאים לטיול משפחתי יפה וכך בחרנו בשמורת החולה בה לא ביקרנו מספר שנים.
סמוך לשער הכניסה לשמורת החולה שמנו לב למספר כלי רכב שעושים סיבוב פרסה ולא נכנסים לשמורה. לאחר שהשומר בכניסה הבהיר לנו "פה זה לא האגמון" הבנו כי הרכבים ש"עשו פרסה" החליטו כנראה כמו רבים מהמבקרים בצפון להגיע לאגמון החולה שנמצא כמה קילומטרים מצפון וכך שמורת החולה, שמורת הטבע הראשונה בישראל, נותרה דלילה מאד במטיילים ומגרש החנייה היה ריק למדי.
התחלנו את הביקור בשמורה במרכז המבקרים של שמורת החולה – עופוריה. מתחם זה כולל מספר חדרים המציגים את דרך היווצרות ביצות החולה, בעקבות השבר הסורי אפריקאי בתהליך שהחל לפני 20 מליון שנים ובעקבות פקק הבזלת שנוצר עקב קילוח בזלת שפרץ מאחד מהרי הגעש ברמת הגולן לפני כמיליון שנים אשר סתם את מוצא הירדן והביא להיווצרות ביצת החולה שהשתרעה מהשטח בו ממוקמת כיום שמורת החולה ועד לקיבוץ נאות מרדכי מצפון. ביצה גדולה זו שימשה כבית גידול לחי ולצומח עשיר. מראשית שנות החמישים החל פרויקט ייבוש החולה כפרויקט דגל של מדינת ישראל הצעירה, במטרה להרחיב את שטחי החקלאות ולהקים עליהם יישובים חדשים. הייבוש הסתיים בשנת 1957 והביא לחיסול ימת החולה אשר שימשה כבית גידול לעולם החי והצומח העשיר ואף הביא להיעלמותם של בעלי חיים שחיו אך ורק בימת החולה: העיטם לבן הזנב, דגים כמו לבנון החולה, נון הגליל ועוד… כך גם פגע הייבוש אנושות בענף הדיג עליו התבסס קיבוץ חולתה, בו סבי שהיה ממייסדי הקיבוץ, עבד בענף הדייג בראשית שנות החמישים. אחד החדרים במרכז המבקרים הציג את עולם הטבע העשיר של השמורה באמצעות מיצג אורקולי ופוחלצים של מבחר בעלי החיים וצומח אופייני. בסיום הביקור צפינו בסרט תלת מימד רב חושי שהציג בצורה מוחשית את תופעת נדידת הציפורים בעולם ובכלל זאת את עמק החולה שנמצא על נתיב נדידתם העונתית של 500 מיליון ציפורים בשנה (!), בדרכם מאירופה לאפריקה בעונת הסתיו ובחזרה מאפריקה לאירופה בעונת האביב. מתחם זה מוגדר באתר רשות שמורות הטבע כ"חדשני וייחודי בארץ ובעולם" אך כשסיימנו את הביקור יצאנו בתחושה ששיני הזמן עשו את שלהן, תופעה שלצערנו רווחת במרבית האטרקציות בארץ. המקום כבר נראה דהוי ומיושן, מתחם החידות הוירטואליות שפעל בעבר כבר לא היה פעל וכשהחל המיצג בחדר השני "הזהיר" אותנו המדריך כי ייתכן והמיצג לא יהיה תקין.
ממרכז המבקרים התחלנו במסלול ההליכה המעגלי של שמורת החולה. שמורה זו היתה שמורת הטבע הראשונה שהוקמה בישראל בשנת 1964. כשבע שנים לאחר ייבוש החולה, בלחץ החברה להגנת הטבע שנוסדה בשנת 1953 על ידי קבוצת חובבי טבע שיצאו כנגד פרויקט הייבוש, הוצף מחדש חלק קטן מהאזור שיובש והפך לשמורת החולה, במטרה להשיב את החיים שנכחדו בעקבות ייבוש החולה לפחות לחלק קטן מהאזור שיובש. כמה עשרות שנים אחר כך, הוצף מצפון לשמורת החולה שטח גדול יותר – אגמון החולה, עליו כתבנו בפוסט נפרד.
התחלנו את מסלול ההליכה במצפור שצפה על האגם כשברקע החרמון המושלג מצפון, רמת הגולן במזרח והרי נפתלי ממערב. מכאן המשכנו לאורך השביל, הלכנו על גבי השביל הצף, כשבדרך, בין סבך צמחי הגומא, הבחנו בשפמנונים, דגי הקרפיון הכתומים הענקיים ויחד עם הילדים חיפשנו לשווא את הצבים הרבים שראינו בביקורים הקודמים.
לאורך השביל הבחנו בציפורים הרבות שנפוצות בשמורה, רובן קבועות וחלקן נודדות ובעיקר בלטו האנפות האפורות שהתמקמו על העצים או על שפת האגם, האגמיות השחורות עם הפס הלבן על מצחן והברכיות עם ראשן הירקרק ששחו במי האגם. בנוסף הצלחנו להבחין בשני ג'מוסים (תאואים), חלק מהעדר שהובא לשמורת החולה מאזור בקעת בית צידא שבצפון הכנרת. בסיום השביל הצף טיפסנו על מגדל התצפית שממנו נשקף הנוף היפה של כל השמורה.
כהרגלנו , לאחר הביקור המהנה עבור כולנו, סיימנו את הביקור בארוחת צהרים עם כל המשפחה באחת המסעדות בצומת הגומא.
מוזמנים לקרוא פוסטים נוספים שכתבנו על טיולים באזור עמק החולה:
בעקבות פריחת השקדיות בנחל ראש פינה
