לקיוטו, עיר המקדשים, הגענו לאחר מספר ימי טיול בטוקיו ובטקיאמה – בלב האלפים היפניים. קיוטו ממוקמת במרכז הונשו, האי הגדול של יפן ושימשה במשך מאות שנים בין השנים 794 ל – 1868 כעיר הבירה של יפן. בשל הימנעות חיל האוויר האמריקני מתקיפת העיר במהלך מלחמת העולם השנייה נותרו בעיר שפע של מקדשים, ארמונות ומבנים הסטורים נוספים. אחד המבנים המונומנטלים הבולטים בעיר הוא דווקא מבנה תחנת הרכבת המודרני – "תחנת קיוטו" אשר היה עבורנו שער הכניסה אל העיר אליה הגענו באמצעות קו טוקאידו של רכבת השינקנסן. המלון בו שהינו כעשרה ימים, באזור מלונות התרמילאים, היה במרחק של כעשר דקות הליכה מדרום לתחנה המשמשת כמרכז התחבורה הראשי של קיוטו אולם היא מהווה גם מרכז תרבותי, קולינרי ומסחרי. תחנה אדירת מימדים זו בגובה של 15 קומות היא השניה בגודלה ביפן כולל בתוכה קניון, בית מלון, בית קולנוע, חנות כולבו גדולה, כולל קומה שלמה של בגדי ילדים, צעצועים ומשחקים ושפע של מסעדות מכל המינים. בשל המבנה המורכב של "תחנת קיוטו" וגודלה הרב, התקשינו בימים הראשונים למצוא את דרכינו במבוך המפלסים, המדרגות הנעות והמעליות.
מעבר לקניות ואוכל, שימשה אותנו התחנה אשר בה עובר, בדרכה מטוקיו להירושימה לנסיעות אל מחוץ לעיר, לנארה ולאוסקה ולנסיעות ברשת המסועפת של קווי הרכבת העירוניים המאפשרים ניידות נוחה ממקום למקום. מכיוון שקיוטו קטנה בהרבה ביחס לטוקיו ומונה בסך הכל 1.5 מליון נפש, עומס האוכלוסייה והתחבורה בכבישים אינו מורגש במיוחד ואנו העדפנו לנסוע ברחבי העיר בעיקר באמצעות האוטובוסים העירוניים אשר דרכם ניתן להתרשם במהלך הנסיעה ממקום למקום ממראה העיר.
אחד האתרים המרשימים ביותר בביקורנו בקיוטו היה מצודת ניג'ו. מצודה מפוארת זו נבנתה בשנת 1626 כארמון מגוריו של השוגון טוקוגאווה. הטירה כוללת בתוכה 3300 מטר מרובע של מבנים המעטרים בעלי זהב, גילופי עץ עדינים וציורי קיר צבעוניים. בתוך המצודה היו אזורי מגורים של השוגון, אולם ישיבות וכינוסים. אחד המאפיינים הבולטים ביותר בתוך מבנה המצודה הם "רצפות הזמיר" במסדרונות. רצפות עץ אלו נועדו להגן על השוגון מפני התקפות של מתנקשים והן משמיעות מעין ציוץ של ציפורים כאשר פוסעים עליהם. מסביב למצודה המוקפת בחפיר גנים יפנים מרהיבים המעוצבים בקפידה כמיטב הגנים היפניים.
בשעת הערב הגענו לאזור רובע גיאון. אזור זה כולל סמטאות רבות ובשעות הערב הוא מתפקד כמתחם בילויים לילי נרחב הכולל מועדונים ומסעדות רבות. המוני היפנים יוצאים לבלות במתחם זה, המואר באין ספור שלטי ניאון צבעוניים ואנכיים המאפיינים את שילוט החוצות ביפן. רבות מהנשים היו לבושות בבגדי קימונו חגיגיים. במהלך הביקור הלילי ברובע גיאון יחד עם שני ילדינו, כשהם כבר ישנים את שנת הלילה בעגלותיהם, ראינו מספר גיישות החולפות במהירות בין הסמטאות. הגיישות הן אמניות – מארחות, תופעה שהחלה במאה ה – 17, בדומה לליצני החצר. להבדיל מהמארחות הנפוצות ברחבי יפן, הגיישות שפירושן ביפנית הוא "אדם של אמנות", הן יפניות בלבד והן מונות כיום בכל יפן על פי ההערכות לא יותר מאלף. זיהינו את הגיישות על פי האיפור הלבן הכבד המכסה את פניהן והקימונו הצבעוני המהודר אותו הן לבשו. גיישות רבות יחסית פעילות בקיוטו, בעיקר בגיאון, שם הן נקראות בשם "גייקוס". תפקידן של הגיישות הוא להנעים מבחינה תרבותית את זמנם של הגברים היפנים היוצאים בהמוניהם עם חבריהם לאחר העבודה ללא נשותיהם. תפקידן של הגיישות הוא למזוג את הסאקה ולהגיש את התה על פי המסורת היפנית, לרקוד , לשיר, לדקלם שירים מסורתיים ולנגן בתוף ובחליל.
בשעת הערב בלט בצבעו האדום בשולי הכניסה לרחוב הראשי של גיאון שער הכניסה למתחם המקדשים הגדול שממערב לרובע גיאון. מתחם מקודש זה משתרע על פני שטח נרחב מאד אשר מרביתו מכוסה ביערות ובגנים וביניהם משובצים מספר מקדשים בעלי עניין, חלקם אף הוכרזו כאתרי מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
למרות שבקיוטו שפע מקדשים רבים אנו בחרנו במספר מקדשים בעלי עניין מיוחד כיוון שטיילנו עם שני ילדים שבאופן טבעי מידת העניין שלהם במקדשים נמוכה למדי. בתנו נעה בת השלוש וחצי אף אמרה לנו זאת באופן מפורש: "אני לא אוהבת מקדשים אני אוהבת חנויות". עם זאת הביקור במקדש צ'יונאין, אחד המקדשים במתחם המקדשים שממערב לרובע גיאון, הרשים גם אותה. מקדש זה הוא מקדש אדיר מימדים עשוי מעץ אשר נבנה במאה ה – 13 ומראהו מעורר קריאת התפעלות. במקדש זה המשמש גם כבית ספר לתורת הבודהיזם זכינו לצפות ולהאזין לתפילתם של הנזירים כשאנו יושבים בשקט על השטיח יחד עם מאות המבקרים שמילאו את החלל הגדול של המקדש. בנוסף למקדש עצמו, במתחם המקדש נמצא פעמון ענק אשר נדרשים 17 נזירים כדי להניעו. משקלו של הפעמון שנחשב לגדול ביפן הוא 73 טונות והוא נוצק בשנת 1633.
מקדש נוסף בו ביקרנו בקיוטו הוא מקדש קינקאקו הוא מקדש הזהב, אחד מאתרי החובה של העיר. מקדש זה המצופה בעלי זהב ממוקם בתוך גן מרהיב על מעין חצי אי של אגם מלאכותי. המקדש נבנה ב-1397 כאחוזת פרישה לשוגון בשם אשיקאגה, ולאחר מותו הפך למקדש זן. בשנת 1950 נשרפה פגודת הזהב נשרפה ב-1950 על ידי נזיר, ככל הנראה חולה נפש, והמבנה הנוכחי הוא העתק מדוייק של המקדש המקורי מהמאה ה-14. בהמשך השביל המוביל מהמקדש, עברנו דרך בית תה ששימש בעבר לעריכת טקסי תה, ומהווה דוגמה לארכיטקטורת בתי התה היפניים ומשם הגענו לפעמון הגדול ויחד עם נעה הקשנו עליו, סגולה למזל טוב על פי המסורת המקומית.
המקדש השלישי בו ביקרנו היה מקדש ריואנג'י שהוא חלק ממנזר ריואנג'י הממוקם על מורדות הגבעות הצפון מערביות בפרברי קיוטו. גורם המשיכה העיקרי למקדש זה הוא הגן היבש המפורסם בקיוטו וביפן כולה. גן זה הוא למעשה משטח מלבני המוקף חומת אבן נמוכה ממרפסת שעליה עמדנו יחד עם תיירים נוספים שניסו להבין את פשרו של הגן שנוצר בשנת 1490 על ידי אומן הגנים היפאני סומאי. המשטח המלבני כלל חצץ לבן מגורף, דמוי גלים ועליו מסודרות חמש אבנים. על פי תפיסת הזן בודהיזם שהיתה הבסיס לעיצובו של הגן, הוא נועד למדיטציה, כלומר לאפשר למתבונן להתבונן בגן ובאמצעותו להתבונן בעצמו. הגן הוא יצירה מופשטת הבנויה מעצמים פשוטים ומהיחסים המופשטים שביניהם הכוללים יציבות ותנועה, רכות וקושי, סופיות ואין סופיות.
מסביב למנזר השתרע גן גדול ומרשים ביותר. גן זה עוצב כמיטב הגנים היפניים וכלל פנסי אבן, שבילים פתלתלים שעברו בין שיחים ועצים מסוגים שונים המשולבים בתוך יער אורנים שעוצב בקפידה על שפת אגם מלאכותי. בתוך האגם הוצבו כביכול באופן טבעי סלעים. תוך כדי הביקור בגן התבוננו בעניין בצוות הגננים המיומן גוזמים את העלים המיותרים ומקנים לגן את מראהו ה"טבעי". הגן היפני המעוצב בקפידה רבה משקף את העולם בצורה מיניאטורית על הריו, ימיו ונהרותיו. בגן זה כמו בגנים יפניים אחרים שולבו צמחי הבונסאי – צמחים ננסיים שנותרו על ידי טכניקה שיובאה מסין ואשר שוכללה ביפן. על ידי חיתוך השורשים, גיזום והעברה מעציץ לעציץ מצליחים הגננים למזער כל עץ למימדים ננסיים כך שיוכל לשמש כקישוט. למרות שהיה זה סוף חודש אוגוסט, החלו חלק מעצי הגן החלו לשנות את צבע עליהם לצהוב ואדום, צבעי השלכת של הסתיו ביפן.
למחרת יצאנו לטיול יום מקיוטו, מרחק של 45 דקות ברכבת לנארה, עיר קטנה יחסית, נעימה ושלווה.
לחץ כאן להזמנת מלון Kyoto Hana Hotel בקיוטו
טיול יום למתחם המקדשים בנארה
בין השנים 710 ל 794 שימשה נארה כבירתה של התרבות היפנית עד שזו עברה לקיוטו בסוף אותה תקופה. באותה תקופה הקרויה "תקופת נארה" התבסס ביפן הבודהיזם שיובא ליפן על ידי נזירים קוריאנים במאה השישית אך לא נטמע ממש ביפן עד לתקופה זו כאשר אימץ אותה בחום הקיסר שומו. בזמנו של קיסר זה נבנה מקדש העץ הגדול בעולם, מקדש טודה ג'י ("המקדש המזרחי הגדול") ובתוכו פסל הבודהה הגדול בגובה 16 מטרים, משקלו 500 טון והוא עשוי מברונזה ומצופה זהב. זהו פסל הברונזה הגדול בעולם. פסל הבודהה זוהה עם אלת השמש, דבר שגרם גרם למיזוג הדרגתי של הבודהיזם עם דת השינטו המקומית. פסל הבודהה היה מוקד הפולחן במקדש הראשי והתחרה בממדיו בפסלים שנמצאו בסין באותה תקופה. כל מלאי הנחושת והברונזה של יפן באותו זמן הוחרם למטרה זו. בשנת 749 התגלה בצפון מזרח המדינה מרבץ זהב אשר נחשב כמתנת האלים, והובא לציפוי הפסל. פסל הבודהא יושב על פרח לוטוס, כף ידו השמאלית פרושה לקבלת נדבה (סמל הנזיר) וכף ידו הימנית מסמלת "עצור" את התאוות. לשני צדיו יושבות שתי דמויות קטנות יותר של בודהא. כאשר מת שומו בשנת 756 לספירה תרמה אלמנתו את חפצי האומנות האישיים שלו למקדש. לאכסון האוצרות הללו הוקם בשנת 761 בסמוך למקדש בית גניזה בשם שוסואין. זהו בניין באורך של 33 מטר, ברוחב של 9.4 מטר וגובהו 14 מטר, הוא בנוי על 40 עמודי עץ עבים שגובהם 2.5 מטר כדי שלא יפגעו משטפונות. קירותיו בנויים מקורות עץ ברוש יפני, המשולבות זו בזו. העץ מתרחב בקיץ הגשום וסוגר את החרכים מפני חדירת לחות, בחורף היבש מצטמק העץ ומאפשר לאוויר קר לחדור פנימה ולאוורר את הבית. פעם בשנה פותחים את הבית למשך שבועיים לצורכי בדיקה ואוורור. הדרך למקדש מרשים זה שהוכרז על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית מלווה בפנסי אבן גדולים ועוברת דרך פארק אונאו בו מסתובבים מאות איילים ללא כל פחד מבני אדם. באחד הדוכנים למכירת גרגרי אוכל לאיילים שהתאספו סביבנו ואכלו בתיאבון רב מתוך היד תוך כדי צילום של שתי צעירות יפניות משוחחות עם ילדינו, חטף אחד האיילים את מדריך הלונלי פלנט מתוך העגלה של רועי, נגס בו ביס גדול והותיר לנו מזכרת.
האקוואריום באוסקה
אוסקה היא העיר השלישית בגודלה ביפן ומונה כ 2.6 מליון תושבים. אוסקה נחשבת לבירה הכלכלית וכעיר נמל חשובה של יפן. קילומטרים רבים לפני הכניסה לעיר נסעה הרכבת דרך אזור תעשיית נרחב עד אשר הגענו למרכז העיר ובו גורדי שחקים רבים. אנו הגענו לעיר בכדי לבקר באחד האקווריומים הגדולים בעולם- קיוקאן.
האקווריום מהווה מתחם תיירותי גדול לחוף מפרץ אוסקה, בקרבת הנמל. יחד עם המוני מבקרים נכנסנו לתוך האקווריום הענק המשתרע על פני 4 קומות ומציג את עולם המים על פי אזורי המחיה השונים מהאזור הטרופי ועד לקטבים כולל תצוגה מרהיבה של טריגונים, כרישים, לוויתנים, מדוזות הזוהרות באולם החשוך, סרטני ענק, פינגווינים ושוניות אלמוגים עם שפע של דגים בצבעים מרהיבים. לאחר הביקור המרשים באקוריום בילינו עם ילדינו בקניון הסמוך במתחם ג'ימבורי כאשר הם מושכים את תשומת לבם של המוני הילדים והמבוגרים שביקרו במקום. לקראת סיום הביקור, עליתי על גלגל ענק מהגדולים בעולם שנמצא במתחם אשר מגיע בשיא גובהו ל 112.5 מטר. משך הסיבוב עוצר הנשימה הוא כרבע שעה אשר במהלכה ישבתי בתא זכוכית קטן שממנו נשקף הנוף המרהיב של מפרץ אוסקה והעיר הגדולה, כולל הגשר הארוך המוביל לנמל התעופה קינסאי. לנוכח הצפיפות בשימושי הקרקע באוסקה ובסביבותיה נבנה נמל התעופה הבינלאומי של אוסקה, על אי מלאכותי בהשקעה של 30 מיליארד דולר כיאה לעיר המהווה מרכז כלכלי של הכלכלה השלישית בגודלה בעולם (אחרי ארה"ב וסין). מנמל קינסאי שבנו כעבור ימים אחדים לישראל.
טירת הימאג'י
כיומיים לפני החזרה לישראל יצאנו לטיול יום נוסף, הפעם לעיר הימאג'י המרוחקת כשעה וחצי נסיעה בקו הרכבת קיוטו – הירושימה. האטרקציה המרכזית בעיר היא טירת הימאג'י, אחת הטירות המרשימות ביותר ביפן אשר נבנתה במאה ה – 16 והוכרזה כאתר מורשת עולמית בהיותה שמורה ביותר וכשריד מרשים מהעידן הפיאודלי. כבר ביציאה מתחנת הרכבת הבחנו מרחוק בטירה הצבועה לבן שנמצאה בקצה השדרה המובילה אליה. ככל שהתקרבנו למתחם הגדול של המצודה בת שש הקומות הטובלת בין עצי שקד כך היא נתגלתה במלוא הדרה ואף שימשה כרקע לצילומי החתונה של זוג יפנים בבגדי חתונה צבעוניים.
משער הכניסה לטירה הגדולה התחלנו לטפס לעבר חלקה העליון של הטירה כשאנו עוברים דרך מספר שערים ולאורכה של חומה מעוטרת ברעפים מסוגננים עם חרכי ירי הצופים אל העיר. בתוך הטירה תצוגה מרשימה של פריטי הלבוש והנשק של האבירים וכן דגם מוקטן של הטירה וסביבתה הקרובה בימיה כטירה פיאודלית. טיפסנו במעלה המדרגות הצר והתלול עד לקומה השישית של הטירה אשר ממנה נשקף נופה המרהיב של העיר וסביבתה.
בחזרה לישראל
יפן היתה עבורנו חלום ולאחר שבועיים וחצי של חוויה משפחתית ביפן נותרנו עם רושם עז מכל מה שחווינו והבנו מדוע היה זה חלום. בראש וראשונה הוקסמנו מהמפגש היומיומי עם היפנים האדיבים ובמידה רבה מהאסתטיקה הרבה, הסדר והיעילות השוררת בכל, אופנת הרחוב הצבעונית, האוכל היפני, מרכזי הקניות הענקיים, הרחובות הומי האדם, הטירות, המקדשים והגנים המרהיבים. למרות כל זאת נראה כי "טעמנו" רק מעט מהחוויות שמציעה יפן וביקור נוסף במדינה מרתקת זו הוא רק עניין של זמן.
כמה שנים לאחר מכן, חזרנו לטיול נוסף ביפן והפעם לטיול בן חודש ביפן – מפוקואוקה ועד טוקיו.
פוסטים נוספים שכתבנו על יפן:
כמעט הכל על תכנון הטיול ביפן – שאלות ותשובות
חוויה משפחתית ביפן – מסלול טיול בן שבועיים וחצי ביפן: טוקיו, טקיאמה, קיוטו ואוסקה
מסלול טיול משפחתי בן חודש ביפן – מפוקואוקה לטוקיו וביניהן
כמעט הכל על כרטיס הרכבות היפני Japan RailPass = שאלות ותשובות
חמישה ימים באוסקה כולל שני טיולי יום בקיוטו
ביקור בהאקונה – מחפשים את הר פוג'י…
שמונה ימים בטוקיו ובסביבתה – מא' ועד ת'
קניות ביפן – מה כדאי לקנות והיכן
האם כדאי לקנות את כרטיס הרכבות היפני?
