הביקור התקופתי באגמון החולה

בכל שנה אנו מבקרים לפחות פעמיים בשמורת אגמון החולה. ראשית המקום מעניין מאד לביקור ובכל אחת מהעונות ניתן לראות בשמורה דברים אחרים ושנית השמורה קרובה לביתנו, כך שאם אנו רוצים לבלות וקרוב, אגמון החולה הוא מקום מצוין עבורנו. כך גם עשינו בשבת האחרונה. בתחזית התריעו לגבי גשם, אך התעוררנו לשבת עם מזג אויר יפה (הגשם הגיע בשעות הצהריים המאוחרות) והחלטנו שהעונה היא אידאלית לביקור באגמון. האגמון הינו אגם מלאכותי שנמצא בעמק החולה.

‏‏אגמון החולה 6 - עותק

במקור עד לשנות החמישים של המאה העשרים היתה במקום ביצה שיובשה. בשנות התשעים של אותה מאה הוצף השטח מחדש. כיום מהווה האגמון נקודת משיכה לציפורים מסוגים רבים ושונים הנודדות לאורך השבר הסורי אפריקאי מאירופה לאפריקה. חלקן בוחרות להעביר את חודשי החורף באגמון ולא להמשיך במסען לאפריקה. תחילת נובמבר היא תקופה שבמהלכה הציפורים הנודדות מרבות לפקוד את האגמון. בזמן הביקור שלנו, לא רק ציפורים רבות פקדו את המקום אלא גם מבקרים רבים. סביב האגמון ישנו שביל באורך של 8.5 ק"מ המאפשר גישה לחלקים השונים של האגמון ולתצפית על החי והצומח בו. בשמורה ניתן להתנייד בדרכים שונות: ניתן לשכור אופניים אישיים או משפחתיים, רכבי גולף וכן ישנם סיורים מאורגנים בעגלות מסתור.

‏‏‏‏אגמון החולה 5 - עותק - עותק

בעבר עשינו פעמיים סיורים בעגלות מסתור בעונות שונות ובחלקים אחרים של היום. הסיור הוא בעגלה הרתומה לטרקטור, שבמהלכו נכנסים לשטחים שלא ניתן להיכנס אליהם ללא הסיור והוא מאפשר תצפית קרובה על החי בשמורה. אנחנו הרגשנו כמו צלמי שטח של הנשיונאל ג'יאוגרפיק – מומלץ מאד. לסיורים בעגלות המסתור יש להירשם מראש. את הרכבים שוכרים בכניסה וקיימת הגבלת זמן. הפעם שכרנו רכב גולף. רכב גוף לארבעה עולה 199 ₪ והוא מוגבל לשעה וחצי. בנוסף כל מבקר מעל גיל 3 משלם 5 ₪ עבור פרוייקט האכלת העגורים – פקחי השמורה מפזרים גרעיני תירס בחלקי השמורה על מנת שהעגורים לא יאכלו משדות החקלאים באזור.

אגמון החולה 9

בשביל שסביב האגמון ישנן מספר תחנות:  גן בוטני בו ניתן לעצור ולסייר, שלושה מצפורים וכן נקודות רבות לאורך המסלול בהם ממוקמים שולחנות קק"ל וניתן לעשות עצירה לפיקניק.

‏‏אגמון החולה4 - עותק

חשוב להצטייד במים לפני היציאה, כיון שאין מקומות בהם ניתן לשתות סביב האגמון. אנחנו כאמור שכרנו רכב גולף ויצאנו להקיף את האגמון. היות ואנחנו מגיעים יחסית הרבה למקום לא מהרנו והחלטנו שנשמח במה שנספיק, ואכן בקרנו בגן הבוטני ובמצפור עופות המים. עם זאת "לקחנו את הזמן" לאורך המסלול: נעה החזיקה במצלמה והיתה נלהבת מאד לצלם. עצרנו בנקודות שונות לאורך השביל כדי שתוכל לצלם נוטריה שזה עתה יצאה מהמים, שני סיקסקים שנתרו יחד, חמורים שעמדו ליד אחד הגשרים וכו'.

מזג האויר היה מקסים, בשדות שהקיפו את האגמון היו עגורים רבים ונהנו מכל היופי שהשמורה מציעה. כפי שציינתי בתחילה בשבת זו פקדו את המקום מבקרים רבים והורגשה מעט צפיפות לאורך השביל. בנוסף שמחנו מאד שבחרנו להגיע בשעה יחסית מוקדמת היות וכשסיימנו את הביקור אנשים היו צריכים לחכות כשעה עד שיתפנה רכב גולף.

אגמון החולה 8

בכניסה לאגמון ישנו מרכז מבקרים בו ניתן לצפות בסרטון המציג את סיפורו של האגמון, יש בו חנות בה ניתן לקנות מזכרות וציוד מטיילים, קיוסק, שירותים וכן בין החניה למרכז המבקרים ישנו דוכן בו ניתן לקנות פיתות דרוזיות, זיתים, לבנה ועוד.

 

פוסטים על טיולים נוספים בסביבה: 

השביל התלוי בשמורת הבניאס

בין מעיינות נחל חרמון, טחנת קמח וארמון קדום 

טיול בין מפלי נחל עיון

טיול בשביל החורף בשמורת נחל שניר (חצבאני)

טיול אופניים לאורך טיילת הירדן והבניאס התחתון

ברעם, בירעם ומה שביניהם

הטיול עובר בין שני אתרים: מוזיאון בר דוד בברעם ובית הכנסת העתיק שבגן הלאומי ברעם שבסמוך לו נמצאת הכנסייה שהשתמרה על הריסות הכפר בירעם.

יצאנו לבקר בשני האתרים בשבת שחלה אחרי ראש השנה ולפני יום הכיפורים וסוכות. מזג האוויר באותו יום היה מאד חם, כך שטיול רגלי לא בא בחשבון וכן היינו לאחר טיולי ראש השנה ולפני טיולי סוכות, כך שחיפשנו משהו שלא כולל נסיעה ארוכה ושמשך זמן הסיור יחסית קצר, על מנת לאפשר לילדים זמן למשחקים בבית כפי שהם אוהבים.

 הגענו תחילה למוזיאון "בר דוד" הקרוי על שמם של התורמים משה וטובה בר דוד ומוקדש לקהילת יהודי בז'ז'ני שנספו בשואה. המוזיאון ממוקם בקיבוץ ברעם שבגליל העליון והינו מוזיאון לאמנות וליודיאקה. בקומת הכניסה של המוזיאון ישנם שני אולמות המוקדשים להצגת אוספי היודיאקה: חנוכיות, ספרי תורה, רימונים שמעטרים את התורה, פמוטים וכו'. אוסף קבוע נוסף מוצג בחדר קטן בקומה העליונה שמכיל פריטים ארכיאולוגיים מהאזור: כלי חרס וזכוכית, תכשיטים ופסלונים. בנוסף לאוספים הקבועים שציינתי ישנן תערוכות מתחלפות שמוצגות בקומת הכניסה ובאולם גדול בקומה העליונה. ביום שאנחנו ביקרנו הציגה התערוכה "כאן ועכשיו" של הצלם עדי נס בה הוצגו צילומים מסדרת אישים מהתנ"ך ומסדרת החיילים שלו. לצד הצילומים הוצגו יצירות נבחרות מאוסף בר דוד שהתכתבו עם הצילומים – תערוכה מרתקת. תערוכה נוספת שהוצגה היא תערוכה של הצייר שמואל טפלר. היינו עם הילדים והסבלנות שלהם להסתובב במוזיאון לא היתה רבה, ולכן בחרנו להתמקד במה שעשוי היה לעניין גם אותם: פריט היודיאקה והתערוכה של עדי נס בה יכלו לזהות בעזרת התיווך שלנו אירועים שלמדו עליהם בשיעורי תורה. במוזיאון ישנה גם קומה תחתונה הכוללת אגף לנוער וסדנאות ובחצר המוזיאון מוצגים פסלי ענק של יגאל תומרקין.

מהמוזיאון המשכנו לביקור בבית הכנסת העתיק בברעם שממוקם במרחק של 2 ק"מ מהקיבוץ. בית הכנסת שוכן בגן לאומי המשתרע על ראש גבעה שגובהה 755 מטר ומשקיפה על פני הסביבה. בית הכנסת הינו מבנה מפואר עשוי אבני גזית גדולות. הוא נבנה בתקופת התלמוד, המאות ה-4 וה-5 לספירה, ומהווה עדות לקהילה היהודית שחיתה ושגשגה באזור. חזית בית הכנסת נשתמרה כמעט במלואה והיא כוללת שלושה פתחים כשהמרכזי ביניהם גדול ומפואר. השערים פונים לירושלים ומעוטרים בפיתוחי אבן מרשימים. בכפר היה גם בית כנסת קטן שממנו לא נותר כמעט שריד. המשקוף של בית הכנסת הקטן מוצג במוזיאון הלובר בפריז.

בשטח הגן הלאומי לא רחוק מבית הכנסת ממוקמת כנסיה ושרידים של הכפר הנוצרי מארוני בירעם. ראשיתו של הכפר במהלך המאה ה-16 כשלמקום הגיעה משפחתו של דאוד רישא, נוצרי מארוני, מלבנון ולאחר מכן הגיעו משפחות נוספות. במהלך מלחמת העצמאות בנובמבר 1948 נצטוו תושבי הכפר לעזוב את כפרם לתקופה של שבועיים עד סיום הקרבות. התושבים עברו ברובם לכפר ג'יש שממוקם במרחק של 4 ק"מ מבירעם בתקווה לשוב לבתיהם, אך הדבר לא קרה, למרות ששנתיים לאחר הפינוי בג"ץ הורה להחזיר את המפונים לבתיהם. הכנסייה נותרה שלמה והיא פעילה גם כיום. בזמן ביקורינו בקרה במקום משפחה נוצרית. אחת הנשים ניגשה אלינו בזמן שסיירנו בכנסיה וסיפרה לנו את סיפור משפחתה שנעקרה מהמקום וכן הוסיפה שבכל שבוע מתכנסים בני המשפחה שגרים בג'יש, חיפה ונצרת עילית במקום.

הביקור בגן הלאומי ברעם מדגים את מורכבות החיים במדינת ישראל –שרידים של בית כנסת תלמודי שוכנים לצד שרידי כפר נוצרי ומבקרים יהודים ונוצרים שבים ומחפשים את עברם.

את הטיול סיימנו כהרגלנו במסעדת אל ליאלי שבכפר ג'יש, מסעדה מצויינת בה אנו מרבים לאכול כאשר אנחנו מטיילים באזור.