אחרי ארבע שעות נסיעה מאוסקה שכללה החלפת רכבת שינקנסן לרכבת מקומית (מהירה אך פחות) הגענו בשעות הצהריים למצומוטו. ככל שהתקרבנו למצומוטו הדרך הפכה למיוערת והררית יותר, הרגשנו שאנו עולים בגובה וכך גם מזג האוויר הפך לסגרירי יותר ממה שחווינו עד כה ואפילו גשם החל לרדת בדרך.
כשהגענו לתחנה יצאנו מהתחנה האחורית שלה והתחלנו ללכת על פי המפה לכיוון ריוקאן מצוקזה – בית ההארחה המסורתי שהזמנו דרך בוקינג, שהיה אמור להיות בקרבת מקום. התחלנו ללכת לכיוון המלון והאזור נראה לנו חסר חן אך מאד נקי כי בכל זאת אנחנו ביפן עד שהגענו בעזרת הכוונה מקומית למקום. בית ההארחה אליו הגענו היה מקסים. הוא היה עסק משפחתי. החדרים היו נקיים מאד ומרווחים, עם תרמוס תה, כוסות וסט יוקאטות מקופלות כנהוג בריוקאנים ברחבי יפן.
המקלחות והשירותים היו מבריקים ונעימים מאד וכאן לראשונה אף נתקלנו באסלה שמתרוממת באופן אוטומטי כאשר נכנסים לחדר השירותים. במקום זה היתה גם האמבטיה המסורתית. אל אמבטיה חמה זו נכנסים נקיים לאחר שמתרחצים במקלחת הצמודה. בעלת המקום נתנה לנו לעשות כביסה במקום ללא כל תשלום ופינתה לנו מקום על החבל המשפחתי ובעל המקום הציע להסיע אותנו בנדיבות ברכבו למרכז העיר והעמיד עצמו לרשותנו במשך כל הימים הבאים, למרות שלא היה לנו נעים לבקש ממנו יותר מדי.
כשהגענו למרכז העיר קיבלנו רושם אחר לגמרי על העיר, כיוון שאזור זה שנמצא מול הכניסה הראשית של תחנת הרכבת כלל רחובות רחבים, מסעדות ובתי קפה רבים, חנויות וקניון גדול. באזור זה נהנינו להסתובב בימים הבאים בשעות הערב, כאן גם מצאנו שתי מסעדות מצוינות, אחת נפאלית ואחת איטלקית. ניתן למצוא מספר מסעדות נפאליות והודיות ברחבי יפן והרבה מאד מסעדות איטלקיות מצויינות. במהלך הטיול הרבינו לפקוד רשת מסעדות איטלקיות מצויינת בשם פרונטו.
במצומוטו עצמה שהיא עיר לא גדולה במיוחד, לא מצאנו יותר מדי מקומות בעלי עניין תיירותי אך האטרקציה המרכזית בעיר היתה טירת מצומוטו המרשימה שהשתמרה היטב מהמאה השש עשרה. בכניסה לטירה עמדו אנשים מחופשים לסמוראים ולנינג'ות והצטלמו על רקע הטירה עם המבקרים הרבים, רובם המכריע יפנים. בניגוד לטירה באוסקה שמשמשת כמוזיאון, הטירה במצוטומו היא טירה מקורית ולא משוחזרת אך אין בה תצוגה נוספת והיא כוללת בעיקר טיפוס לא קל במדרגות הגבוהות והצרות בין הקומות עד לקומה החמישית. מקומה זו ניתן לערוך דרך החלונות הצרים וחרכי הירי תצפית על כל הסביבה כולל הגנים היפים והחפיר המקיפים את הטירה.
מעבר לכך, שימשה אותנו מצומוטו בעיקר כבסיס נוח ליציאה לטיולי יום בסביבתה: שמורת קמיקוצ'י, מסלול ההליכה בעמק קיסו ממגומה לצומאגו והעיירה אוטקה בה האטרקציה המרכזית היא חוות הווסאבי.
טיול יום בשמורת קמיקוצ'י
לשמורת קמיקוצ'י הגענו בגשם סוער אחרי שנסענו ברכבת לנקודה מסויימת שבה מחליפים לאוטובוס שנסע בדרך הררית יפה ומפותלת, בין יערות, אגמים ונהרות עד שהגיע לפתח השמורה.
מזג האוויר היה גשום מאד, בהתאם לתחזית שחזתה גשם לאורך כל היום ולכן דבר ראשון הלכנו למתחם החנויות שבכניסה והצטיידנו בשכמיות ניילון להליכה בגשם. החלטנו שנלך הלוך וחזור לאורך המסלול עד שנרגיש שלנו או לילדים זה מספיק. המסלול מתחיל בהליכה על הגשר שחוצה את הנהר וברקע ההרים היפים.
בתחילת המסלול יש מקבץ של בתי קפה ומסעדות וכן בתי מלון. נכנסנו לאחד מבתי הקפה כדי לפתוח את הטיול בכוס קפה ובגלידה עבור הילדים.
לאחר המנוחה הטובה התחלנו ללכת לאורך המסלול שעובר לאורך הנהר. המסלול נוח מאד להליכה והוא מסומן לכל אורכו עם מספר הקילומטרים שעברנו והפנייה נקודות התצפית היפות שלאורכו. נחנו הלכנו כשעה לכל כיוון ואיפשרנו לילדים בנקודות מסויימות לטפול את הרגליים במים. לא הפסקנו להתפעל מהיופי והפראיות של האזור ועם זאת כמו ביפן, הטיול היה מאד נוח, עם כל התשתית הנחוצה. לא רבים הלכו במסלול בו הלכנו לאורך הנהר אבל ניכר שקבוצות רבות של יפנים, חלקם לא מעט מבוגרים, הגיעו לשמורה עם מיטב הביגוד והציוד לטיול ארוך יותר בהרים וניכר שמזג האוויר הגשום לא ממש הרתיע אותם. בכניסה למסלול יש מרכז מידע ובו ניתן לקבל מידע מפורט על אפשרויות הטיול הרבות באזור כולל ציוד מומלץ שיש לקחת ותחזית מזג האוויר. הכניסה לשמורה זו היא בחינם כמו ביתר שמורות הטבע בהן ביקרנו ביפן. לאחר ארוחת צהריים טובה באחת המסעדות בשמורה, חזרנו באותה דרך שבה הגענו למצומאטו.
מסלול טיול בעמק קיסו – ממגומה לצומאגו
טיול אחר באזור מצומאטו היה לעמק קיסו, המרוחק כשעת נסיעה ברכבת. מתחנת הרכבת שבכפר נקצוגווה (Nakatsugawa) לקחנו אוטובוס לנסיעה קצרה אל הכפר מגומה שבו מתחיל המסלול בן ה – 8 קילומטרים.
הכפר מגומה הוא כפר מאד ציורי, מאופיין בבתים מסורתיים המכונים מאשייה (Machiya) עם חזיתות מאד מטופחות עשירות בפרחי נוי, תעלות השקייה מסורתיות שמובילות מים לחלקות השדה ותחנות קמח עתיקות שכבר אינן בשימו שכיום. לכל אורך הרחוב הראשי שמטפס במעלה הכפר ישנן חנויות מזכרות, דוכני גלידה ומסעדות.
מסלול ההליכה בו הלכנו שימש במשך מאות שנים קטע מדרך דואר עתיקה שעברה באזור זה והתחילה מאדו (טוקיו), עד לאלפים היפנים ומשם דרומה אורך 500 ק"מ עד קיוטו. בחרנו להתחיל בכפר מגומה , כיוון שממנו מתחילים בהליכה בעלייה שנמשכת כשניים וחצי קילומטרים אך בהמשך רוב הדרך היא במישור או בירידה והכיוון ההפוך הוא קשה יותר להליכה אם כי פגשנו גם כאלו שעשו את הכיוון ההפוך. הדרך יפהפיה ומגוונת ועוברת בתוך כפרים קטנים שטובלים בירק, בתוך יער ובין שדות אורז.
המסלול היה מתוייר אך עם הרבה פחות מטיילים משציפינו והיו קטעים בהם הלכנו לבד לאורך המסלול. על רקע תחושת הבדידות ועל רקע האזהרות שהיו במשרד בתחנת המידע בקמיקוצ'י על קיומם של דובים בתוך היערות, נעה חששה מאד שנפגוש דוב במהלך המסלול. אנחנו אמרנו לה שאם אכן היו דובים בטח היו שמים שלטים לאורך הדרך – זהירות דובים. לא סיימנו לומר את המשפט ונתקלנו בשלט הראשון שמזהיר מדובים עם פעמון לצדו, שנועד להבהיל ולהבריח את הדובים. נעה היה מאד מבוהלת ולא רצתה להמשיך במסלול ואנו ניסינו להסביר לה שהפחד מובן אך אנשים מטיילים במסלול ולא נתקלנו בעת ההכנה של הטיול ובקריאה על המסלול באף אדם שנתקל בדובים במסלול זה. לבסוף נעה התרצתה להמשיך וכשראתה שעוד אנשים הולכים במסלול זה עודד את רוחה וביחד צחקנו עם הילדים שגם אם ניתקל בדוב, צריך לזכור שזה בטח יהיה דוב מאד מנומס כי בכל זאת אנחנו ביפן.
לאורך המסלול יש נקודות מעטות בהן ניתן למצוא שתייה ובאחד הכפרים אף ישבנו בתוך מסעדה מסורתית לשתות והילדים אכלו את גלידת ה"שייבד אייס" שהיתה אהובה עליהם.
סיימנו את המסלול כמעט לא הפסקות בערך בשלוש שעות הליכה ובשעות הצהריים הגענו לכפר טסומאגו. כפר זה שהוקם בתחילת המאה ה – 17 הוא כפר יפהפה עם בתים מסורתיים, רחובות אבן וללא תנועת מכוניות שחונות בחניונים הגדולים שלרגלי הכפר. לאורך רחוב הכפר חנויות מזכרות ואמנות ומעט מסעדות. ניצלנו את הזמן שהיה לנו עד להגעתו של האוטובוס שמוביל לתחנת הרכבת אשר מגיע לכפר אחת לשעה – שעה וחצי , הסתובבנו לאורך הרחוב הראשי של הכפר ולבסוף נכנסנו לאחת המסעדות שם אכלנו לצד מרק מיסו ואודון – אטריות מקמח חיטה, מאכל מקומי משובח – לביבת אורז מטוגנת בתוך חמאת בוטנים.
בדרך הנסיעה בחזרה לתחנת הרכבת, כשמעין היה שקוע בשיחה עם שני בחורים קנדים שפגשנו לאורך המסלול אשר חזרו איתנו באותו אוטובוס, האוטובוס עשה תנועה חדה כדי למנוע התנגשות בינו לבין מכונית שהגיעה ממול באחד הפיתולים שלאורך הדרך. למרות שהתאונה היתה מאד קרובה, שני הצדדים נהג באדיבות רבה ובאיפוק ונהג האוטובוס הסביר לנהגת המכונית הפרטית כיצד להיחלץ מהנקודה שאליה הגיעה עם רכבה ואנו המשכנו בנחת בדרכנו עד לתחנת האוטובוס מבלי לעשות עניין מהאירוע. על פי ההתרשמות שלנו לאורך הטיול שלנו ביפן, ניכר שהיפנים מאד זהירים בנסיעתם, נמנעים מלצפור ומלנסוע מהר וכמו שהם מתנהלים ביום יום באדיבות ובהקפדה על החוקים, כך זה גם בכל הקשור לנסיעה ברכב.
טיול יום בעיירה הוקטה ובחוות הווסאבי
טיול יום אחר שעשינו כלל ביקור בעיירה הוטקה שנמצאת במרחק של כחצי שעת נסיעה ברכבת ממצומוטו. לאחר שרכשנו את כרטיס הפס לאוטובוס המקומי שעבר בין אטרקציות שונות בעיר התחלנו בביקור בעיירה היפה הטובלת בתוך שדות אורז.
העניין העיקרי שלנו היה לבקר בחוות הווסאבי ולאונסן רגליים. חוות הוואסאבי משתרעת על פני שטח מאד גדול שבו מגדלים את שורש הווסאבי, תבלין מרכזי באוכל היפני, בעל טעם חריף וצבע ירוק. הגענו לחווה בשעות הצהריים והיינו די רעבים כך שאכלנו מספר מעדנים שכל אחד מהם כלל וסאבי, כולל לביבות תפוחי אדמה ואפילו גלידה ירוקה בטעם ווסאבי שהיתה טעימה למדי. בחנות הגדולה שבכניסה למתחם שכללה מוצרי ווסאבי שונים לצד מאכלים יפניים בקופסאות ארוזות קנינו תבלין ווסאבי והתחלנו לסייר במתחם החווה.
ראשית עברנו ליד הנהר שזורם בצמוד לחווה ומזין את הערוגות המוצפות במים אשר בתוכן גדלים שורשי הווסאבי. לצד הנהר היתה תחנת קמח עתיקה שהיתה מונעת בגלגלי עץ שהונעו על ידי זרם המים של הנהר. היו גם כאלו ששטו בנהר בקיאקים. בהמשך סיירנו לצד חלקות הווסאבי המוצפות, באחד המתחמים הילדים נהנו לטבול את הרגליים ולאחר שהילדים הצטלמו עם חבורת נערות בית ספר שביקרו במקום סיימנו את הביקור במסעדה טובה שכמובן הגישה את המאכלים עם ווסאבי.
מכאן המשכנו באמצעות האוטובוס המקומי לצדה השני של העיירה לאזור מיוער לרגלי ההרים בו נמצאים מספר אונסנים. אנחנו חיפשנו אונסן רגליים עליו קראנו באחד מעלוני התיירות וחשבנו שזו תהיה דרך טובה כדי לסיים את היום עבור הילדים. לאחר חיפוש קצר הגענו לאונסן שהיה לא יותר מבריכה קטנה ורדודה בגובה כפת הרגליים עם משטחי דריכה של שיאצו בקרקעיתה.
הביקור היה מעט מאכזב וזכה לתואר האתר הכי הזוי אליו הגענו, לאחר נסיעה די ארוכה ברחבי העיירה. לבסוף נכנסנו לסופר קטן, בו קנינו קצת אוכל ומעין קנה כמנהגו זרעים של ירקות ופרחים. כמו כן שמנו לב כי כמו בסופרים נוספים, מכרו במקום בתוך אקוואריומים קטנים חיפושיות קרנף המשמשות ביפן כחיות מחמד פופולריות (צפו בפרק מתוך גלילאו על חיפושיות המחמד)
בינתיים התחיל גשם והתחושה היתה שאנחנו די לבדנו באזור. לפי לוח הזמנים האוטובוס האחרון היה אמור להגיע לתחנה מרוחקת זו בשעה 5:02. קיווינו כי אכן האוטובוס יגיע ואכן ביפן כמו ביפן, האוטובוס הגיע בדיוק בשעה היעודה. עלינו על האוטובוס, נסענו לתחנת הרכבת וחזרנו למצומוטו. למחרת המשכנו ליעד הבא – ניקו.
פוסטים נוספים שכתבנו על יפן:
כמעט הכל על תכנון הטיול ביפן – שאלות ותשובות
חוויה משפחתית ביפן – מסלול טיול בן שבועיים וחצי ביפן: טוקיו, טקיאמה, קיוטו ואוסקה
מסלול טיול משפחתי בן חודש ביפן – מפוקואוקה לטוקיו וביניהן
כמעט הכל על כרטיס הרכבות היפני Japan RailPass = שאלות ותשובות
חמישה ימים באוסקה כולל שני טיולי יום בקיוטו
ביקור בהאקונה – מחפשים את הר פוג'י…
שמונה ימים בטוקיו ובסביבתה – מא' ועד ת'
קניות ביפן – מה כדאי לקנות והיכן
קראו גם:
האם כדאי לקנות את כרטיס הרכבות היפני?
