לאחר הביקור הנפלא שערכנו בסלוניקי, נסנו לביקור במפלי אדסה ומשם נסענו כשעתיים לכיוון הכפר ליטוכורו (Litochoro) שלרגלי הר האולימפוס. במיתולוגיה היוונית ההר הוא מקום משכנם של שנים-עשר האלים האולימפיים, שישבו בפסגה ושתו נקטר שהבטיח להם חיי נצח.
ביום בו הגענו לליטוכורו ישנו ברזורט מפנק שכלל חדר משפחתי מרווח עם ג'קוזי, שעה פרטית בחמאם, חדר כושר ובריכה גדולה – Litohoro Olympus Resort Villas & Spa (דירוג 8.8 בבוקינג!). המלון נמצא בשולי הכפר ליטוכורו במרחק הליכה קצר מחוף הים. מכיוון שביקרנו במקום בפסח, הים היה קר כך שוויתרנו על הרחצה והסתפקנו בהליכה נעימה לאורך החוף ובהקפצת אבנים עם הילדים על פני המים.
בערב, לאחר רחצה של שעה בחמאם, נסענו כמה דקות נסיעה למרכז הכפר שם ניתן למצוא מספר מסעדות, בתי קפה וחנויות מזכרות. מעבר לכך ממרכז הכפר נשקף בשעת השקיעה הנוף המרהיב של הר האולימפוס עם פסגתו המושלגת. נכנסנו לאחת המסעדות שקיבלו דירוג של 4.5 בטריפ אדוויזור ולא התאכזבנו – מסעדת Meze Meze.: שירות מצויין וארוחה מושלמת של מיטב האוכל היווני: סלט יווני, ציזיקי, סגנאקי – גבינת פטה מטוגנת, גירוס – השיפודים היוונים המוגשים על גבי פיתה תוצרת בית, בירה יוונית משובחת – Mythos וכוסית של ציפורו – Tsipouro המשקה היווני הלאומי ביחד עם האוזו המפורסם של יוון, המזוהה יותר כמשקה הכפריים והמשקה העממי ביותר המוגש ביוון.
למחרת בבוקר קמנו כאשר מהחלון נשקף הנוף המרהיב של מטעי זיתים וברקע האולימפוס המושלג. השמים הכחולים לא העידו על מזג האוויר שחווינו בהמשך היום.
לאחר ארוחת בוקר מצויינת במלון טיפסנו עם הרכב לאורך הכביש המתפתל בדרך היפהפיה שעולה עד לפריוניה (Prionia), בקתת עץ עם מסעדה קטנה בגובה 1100 מטרים שממנה מתחיל קטע בשביל חוצה אירופה E4 אשר חוצה את האולימפוס.
ניתן להגיע לקטע זה של המסלול בהליכה של שעות במעלה ההר מליטוכורו אבל אנחנו תכננו לעשות מסלול הליכה קצר יחסית שיתאים לטיול עם הילדים. מכיוו שהיינו בגובה 1100 מטרים מזג האוויר היה קר למדי, הבדל גדול ממזג האוויר הנעים לרגלי ההר. למזלנו הגענו עם מעילים וכך המשכנו ללכת במעלה ההר, כשלושה קילומטרים עד לגובה 1500 מ' בו כבר היו שלוגיות. הלכנו בעליה מתונה ולא קשה במיוחד לאורך שביל יפהפה בין מפלים, יער מחטים ופריחה אלפינית מרהיבה.
תוך כדי הליכה שמענו ברקע קול רעמים, גשם החל לטפטף והטמפרטורה צנחה. החלטנו לסיים את ההליכה והתחלנו בירידה מההר שהיתה כמובן מהירה הרבה יותר מההליכה במעלה ההר. מכיוון שהיתה שעת צהריים החלטנו להיכנס למסעדה שבבקתת פריוניה שזכתה לארבעה כוכבים בטריפ אדוויזור. התחממנו עם מרק ירקות מצויין, סלט יווני (Choriatiki Salata), גירוס וצ'יפס. תוך כדי ישיבה במסעדה נשמעו לפתע קולות של מטחי אבנים, מסתבר שהיה זה מטח של כדורי ענק של ברד כבד שתוך דקות ספורות כיסו את כל פני השטח בלבן. התלהבנו מאד מהמראה, צילמנו והצטלמנו והמשכנו בארוחה כשאנחנו מתחילים לדאוג כיצד נרד מההר עם משטח הקרח. הדאגה גברה כאשר הברד הפסיק ושלג כבד החל לרדת ותוך כמה דקות הכל היה מכוסה בשלג, כולל מגרש החניה הסמוך בו החננו את הרכב.
קיווינו שישראלי שטייל במקום ביחד עם בתו הקטנה ואותו פגשנו בסלוניקי וגם על ההר, הצליחו לרדת מההר לפני ירידת הברד. בינתיים הגיעה למסעדה קבוצת תיירים שהגיעה למקום עם אוטובוס מטיילים ובעלי המסעדה כבר רמזו לנו להתפנות ואנחנו שחששנו להיתקע על ההר החלטנו לנסות לצל הפוגה שהיתה בשלג שירד כדי לרדת מההר מתוך הנחה שהשלג ירד רק באזור הגבוה של ההר. נכנסנו לאוטו ומעין התחיל בנסיעה זהירה אך תוך שניות הנסיעה הפכה לחוויה טראומטית כאשר לחיצה על דוושת הברקס גרמה לרכב להסתחרר כאשר מצד ימין של הכביש הצר תהום ומצד שמאל מפל. למרבה המזל הרכב נעצר כמטר מחומת האבן שממנה צנח המפל על הכביש. היינו כולנו מבוהלים מאד. חזרנו ברגל מרחק של כמאה מטרים אל המסעדה אך זו כבר היתה מלאה ובעלי המקום סרבו באנטיפטיות רבה להכניס אותנו ועוד זוג הולנדים שהיו יחד אתנו באותה צרה למסעדה עד שמזג האוויר ירגע. חוץ מאיתנו וזוג ההולנדים לא היו תיירים נוספים בשטח ונראה היה שהמקום היחיד שנותר לנו כמחסה הוא חדר השירותים של מגרש החניה. על רקע זה החלטנו לחזור פעם נוספת לרכב ובדרך נס בדיוק עבר במקום בחור יווני שהחנה את רכבו כמה מאות מטרים מאיתנו באזור קו השלג. בתושיה רבה ביקשנו ממנו שינהג ברכב שלנו, מתוך הנחה שהוא מנוסה יותר מאיתנו בנסעה בשלג. הבחור נחלץ לעזרתנו תוך כדי כך שהוא מדגים לנו תוך כדי נסיעה איך לא לנהוג בשלג ולחץ על הברקס כדי להדגים כיצד לא כדאי לנסוע אלא רק בהילוך שני. היה מפחיד מאד! בסופו של דבר הגענו לקו השלג בשלום ומכאן מעין נהג ברכב באיטיות רבה על הילוך נמוך עד למורד ההר. בשל האירוע הפסדנו את הביקור במנזר אגיוס דיוניסוס הנטוש (Agios Dionisios Church) שנמצא בסמוך לפריוניה וכשהגענו בחזרה לליטוכורו נשמנו עמוק לרווחה. במטרה להרגיע את הילדים שגם הם היו נסערים מהחוויה ולחזור לשגרה, דיברנו על האירוע ולא הקטנו את משמעותו ולצד זאת החלטנו לסיים את היום בחוויה טובה וכך נכנסו לכמה חנויות מזכרות וקנינו מזכרות יפות לנו ולילדים ושוטטנו בין סמטאות הכפר הציורי. לסיום קינחנו בבית הקפה המקומי בו קינחנו גם בערב הקודם בקפה ובמילק שייק מושקע במיוחד עבור הילדים.
חזרנו למלון ואחרי בילוי נוסף ומרגיע בחמאם המפנק חזרנו בערב לליטוכורו לעוד ארוחה טובה במסעדת Meze Meze. למחרת המשכנו בטיול שלנו ביוון וצברנו חוויות נהדרות. עם זאת זיכרון האירוע הטראומתי נותר כמובן עד היום. המסקנה העיקרית שלנו מהחוויה היא שחובה לבדוק את מזג האוויר לפני שמטיילים באזורי ההר בעיקר בתקופת האביב באירופה, גם אם יוצאים לדרך במזג אוויר יפה ויציב ואם כבר נתקעים בשלג כדאי מאד גם לדעת כיצד לנהוג בתנאים אלה. מהאולימפוס המשכנו בטיול שלנו בנסיעה של שעתיים לאחד האתרים המרהיבים ביותר ביוון – מנזרי מטאורה.
פוסטים נוספים שכתבנו בעקבות הטיול ביוון:
מסלול טיול ביוון מסלוניקי לאתונה