כהרגלנו כמעט מדי שנה, גם השנה בחרנו לנסוע סביב חג המולד לנצרת, עיר שאנו אוהבים אותה מאד ותמיד שמחים להגיע אליה אך החוויה הפעם, יומיים לפני חג המולד היתה מיוחדת.
הגענו יחסית מוקדם אל העיר, סביב עשר וחצי בבוקר והחנינו בחניון שלשמחתנו עדיין היה מקום בשעה זו שכבר היתה עמוסה ופקוקה למדי. בחלק מהחניונים מציעים חנייה לכל היום + שטיפת הרכב ב 70 שקלים.
מכיוון שיצאנו מוקדם מהבית והיינו רעבים מהדרך התחלנו את הטיול בבית המאפה אל משהאדה – אמנות האפייה. בבית מאפה זה קנינו סוגים שונים של עוגיות סולת וקמח ממולאות באגוזים ותמרים, פיתות חמות וטריות דומות לפיתה עיראקית ומאפים ממולאים בתרד.
מכאן המשכנו לשוק חג המולד המשתרע בסמוך לכיכר המעיין ומכיל דוכני מזון רבים, בגדים ומשחקים וכמובן הרבה אבזור נוצץ וזוהר לחג המולד. ככל שהתקרבנו לכנסיית הבשורה האורתודוכסית התחלנו לראות את עץ האשוח שנחשב לגדול במזרח התיכון כשהוא מקושט ומואר.
מכאן נכנסנו לכנסיית הבשורה האורתודוכסית, כנסייה זו ידועה גם ככנסיית גבריאל הקדוש וכנסיית באר מרים על שם המעיין שנמצא בסמוך שבסמוך לו קיבלה מרים מהמלאך גבריאל את בשורת התעברותה עם ישו. כנסייה קטנה זו, בעלת חזות חיצונית עתיקה דמוית מבצר, היא אחת היפות והמיוחדות בארץ. הכנסייה, ע"פ מיטב המסורת של הנצרות המזרחית, עמוסה בשלל ציורי קיר, איקונות ונברשות. קול המים המפכפכים ממקום הנביעה שבתוכה וצבעיה העזים והחמים משרים על המבקר בה תחושה של חמימות ורוחניות.
הכנסייה הוקמה בתקופה הצלבנית בראשית המאה ה-12, זמן קצר לאחר הכיבוש הצלבני, הוחרבה בתקופה הממלוכית ע"י הסולטאן הממלוכי בייברס, באמצע המאה ה-13, ונבנתה מחדש בתקופה העות'מאנית בשנת 1750. על משקופי הכנסייה ניתן לראות חריטות של עולי הרגל שהגיעו למקום לאורך מאות שנים.
מכאן המשכנו לכיוון השוק כשבדרך נכנסנו לחנות התבלינים אל באבור המלאה בכל טוב. התענגנו על שפע התבלינים והריחות והצטיידנו בזעתר בלדי משובח ובשוקולדים טובים, ממולאים בליקר דובדבנים ושוקולדים בצורת סנטה קלאוס.
במעלה הדרך לשוק נכנסנו לכנסייה יוונית אורתוכסית נוספת שהאטרקציה המיוחדת בה היא מערת "אל קילאי", ביוונית – מקום התבודדות הנזיר. זו מערת ענק הכוללת מספר חדרים שנחצבו בתוך סלע הקרטון הרך שעל פי המסורת המקומית אותה סיפר שומר המערה, היא היתה פעילה עוד מימיו של ישו כמעין תחנת התרעננות בדרך מן הכפר (ששכן ליד כנסיית הבשורה הקתולית של היום) אל המעיין וכי במאות הראשונות של הנצרות היא שימשה כמקום מסתור של הנוצרים הראשונים שנרדפו. בתוך המערה מספר פינות תפילה בהן מתפללים בני הזרם היווני אורתודוכסי.
צהריים אכלנו במסעדת תשרין הסמוכה, בה אנו תמיד נהנים לאכול כשאנו בנצרת. המסעדה היתה מקושטת מאד ומוארת באורות, מלאה באנשים, שירות מעולה ואוכל מצויין, שילוב מוצלח בין המטבח הערבי למטבח האירופאי.
מכאן עברנו דרך הרחוב הראשי של נצרת, רחוב פאולוס השישי, הסתובבנו דרך החנויות עד שהגענו בסמוך לכנסיית הבשורה הקתולית.
כנסיית הבשורה הקתולית המרשימה בנצרת נבנתה מעל שלוש כנסיות קדומות ובסמוך למבנה פולחן ששימש את הכפר הקדום נצרת עוד לפני זמנו של ישו. חלק מהשרידים הארכיאולוגיים ניתן לראות בחצר הכנסייה. גג הבזיליקה הגבוה של הכנסייה שתוכננה בידי האדריכל האיטלקי ג'ובאני מוציו ונחנכה בשנת 1969 היא המבנה הבולט בעיר והיא גם סימן ההיכר הידוע ביותר שלה. הפעם לא נכנסנו לכנסייה עצמה כי ביקרנו בה פעמים רבות בעבר.
כל סביבת הכנסייה היתה שוק גדול של חג המולד, מזכרות ואביזרי חג המולד: כובעי סנטה קלאוס, בלונים מוארים, משקפיים עם הכיתוב 2018 וכד'…. הלכנו גם בתוך השוק המקורה של נצרת העתיקה שהיה דליל יחסית במבקרים.
עברנו בין הדוכנים השונים, עברנו את המסגד הלבן בו היתה תפילת יום שישי ולאחר שעברנו את בניין הסראיה – מבנה הממשל הטורקי לשעבר, נכנסנו לבית קפה קטן ומלא אווירה שנמצא בתוך בית ההארחה סים סים. שם קינחנו בקפה ובעוגיות סולת ואניס משובחות.
באזור זה של העיר העתיקה ישנם לא מעט בתי הארחה שנפתחו בשנים האחרונות ובעלי אופי בינלאומי שהוקמו בתוך מבני אבן עתיקים ששופצו. אזור זה של העיר העתיקה שקק בתיירים זרים ובלא מעט ישראלים, צעירים, מבוגרים ובעלי משפחות.
לחצו כאן לצפייה במסלול הטיול המלא באתר Turipo.com
פוסטים נוספים שכתבנו בעקבות ביקור בנצרת ובסביבותיה: