בשבת שאחרי חול המועד סוכות יצאנו ביחד עם חברים לכיוון ראש הנקרה. בדרך החלטנו לעצור לארוחת בוקר באחד מחניוני הקק"ל בדרך. עצרנו תחילה ביער ברעם אך הפסולת הרבה שהותירו המטיילים במהלך חול המועד סוכות משכו דבורים רבים והישיבה בחניון היתה לא נעימה ועל כן המשכנו בדרכנו מערבה בדרך היפה לאורך כביש הצפון. קצת לפני קיבוץ איילון פנינו לכיוון פארק גורן. כבר בכניסה מצאנו פינת חמד נעימה שבה ישבנו לארוחת בוקר.

מכאן המשכנו עד לראש הנקרה. למרות שעת הבוקר המוקדמת יחסית חניון  ראש הנקרה היה עמוס למדי.  לאחר רכישת הכרטיסים במרכז המבקרים שעבר לאחרונה חידוש  הלכנו למרפסת התצפית  שממנה נשקף נוף מרהיב של החוף המפורץ עד להרי הכרמל, כולל שלושת האיים הקטנים המשמשים כשמורת טבע ייחודית: שחף, תכלת ונחליאלי. למרות שביקרנו באתר פעמים רבות, עם הילדים בכל פעם אנחנו מתפעלים מחדש מהמראה.

מכאן המשכנו בהליכה על השביל שלאורך המצוק והגענו לתור שהוביל לרכבל. לאחר דקות ארוכות של המתנה ירדנו באמצעות הרכבל אל האתר.

תחילה ביקרנו במיצג האורקולי המספר את סיפורו של האתר, תוך התייחסות לדרך ההיווצרות של הנקרות ולסיפור ההסטורי של המקום.  הנקרות נוצרו בעקבות גלי הים שחתרו והיכו ועודם מכים בסלע הקרטון הרך יחסית שממנו בנוי מצוק ראש הנקרה. כתוצאה מכך נוצרו בתוך המצוק מנהרות טבעיות במפלסים שונים, בהתאם לשינויים בגובה פני הים לאורך הזמן. המצוק הלבן שנשקף מהר הכרמל, היווה לאורך השנים מחסום טבעי לתנועה לאורך חוף הים במעבר מארץ ישראל ללבנון ועל כן כבר בשנת 323 לפני הספירה חצבו חייליו של אלכסנדר מוקדון נקבה ב"רכס הסולם" כפי שמכונה הרכס, למעבר החיילים שהטילו מצור על העיר צור שבלבנון. באוגוסט 1942, בימי מלחמת העולם השנייה חנכו הבריטים שתי מנהרות שחצבו ברכס במטרה לאפשר תנועת רכבות רציפה ממצרים ועד אירופה, דרך לבנון. מסילת הברזל פעלה עד לפיצוץ הגשר שחיבר בין שתי המנהרות בידי חיילי חטיבת כרמלי במהלך מלחמת העצמאות, במרץ 1948, במטרה למנוע חדירתם של חיילים מלבנון. חדר המיצג האורקולי החדיש שמציג את סיפורו של המקום ממוקם בתוך המנהרה הצפונית ומסילת הברזל שהונחה במרכז המנהרה עדיין קיימת.

לאחר סיום הצפייה במיצג האורקולי קינחנו בממולאים ובפיתה דרוזית, בדוכן שמפעילה במקום משפחה דרוזית מהגליל.

לאחר ההפסקה הטעימה המשכנו בביקור בתוך הנקרות. ההליכה בתוך הנקרות קצרה יחסית אבל מרשימה מאד. מתוך המנהרה החצובה בתוך ההר יש מספר נקודות תצפית יפות על הנקרות, על מי הטורקיז שחודרים לתוך ההר, על גלי הים שמכים בהר וחודרים בעוצמה לתוך הנקרות ועל המראה  המרשים של "רגל הפיל" אותו חצבו גלי הים לאורך השנים.

לאחר שעלינו עם הרכבל למפלס העליון של האתר, הלכנו לעבר שער הגבול עם לבנון הממוקם בראש הנקרה, דבר שעניין את הילדים.

לאחר סיום הביקור, נסענו דרומה במטרה לבקר במתחם הגנים הבהאים בעכו. לאחר תדרוך קצר שעברנו על ידי השומר בכניסה, בו נאמר לנו שאסור לאכול או להרעיש בתחומי המתחם התחלנו את הביקור במקום המכונה "בהג'י"  הכולל בית אחוזה מפואר שהיה מקום מגוריו של בהא אללה מייסד הדת הבהאית במשך 12 השנים האחרונות לחייו וגם מקום קברו שהפך למתחם המקודש ביותר לבהאים אשר שואפים לעלות לרגל לאתר לפחות פעם אחת בחייהם.

הלכנו בתוך המתחם הענק המתוחזק על ידי הבהאים, בדומה לגנים הבהאים שבחיפה,  דרך הגנים המעוצבים בקפידה המובילים למקום קברו של הבהא אללה המשמש כמקדש למאמינים. בשעה בה הגענו למקום המקדש עצמו היה סגור ורק ניתן היה להשקיף עליו במרחק של כמה עשרות מטרים.

לאחר סיום הביקור המשכנו לכיוון עכו העתיקה כדי לקנח במסעדה אבל לנוכח העומס הרב בחניונים שהקיפו את העיר העתיקה החלטנו לוותר ובחרנו לנסוע לכפר הדרוזי חורפיש למסעדה דרוזית מצויינת בשם "פנינת ההר" הממוקמת ברחוב הראשי של חורפייש בה כבר אכלנו בעבר וגם הפעם נהננו מארוחה מצויינת של מטעמי המטבח הדרוזי: סלטים, ממולאים, לבנה מצויינת ופלאפל.

בילינו שבת כיפית והתמלאנו בכוח לקראת השבוע החדש.