אחרי נסיעה של כארבע שעות, שכללה מספר החלפות של רכבות, הגענו לעיירה ניקו. כבר עם ההגעה לתחנת הרכבת הקטנה והציורית אפשר היה להתרשם שהגענו לעיירה קטנה. מכיוון שהמלון שהזמנו היה מרוחק מתחנת הרכבת קבעו עם בעל המלון שיאסוף אותנו מהתחנה. תחנה זו שנבנתה בשנת 1915 היא יצירה ארכיטקטונית של ממש.
מכיוון שהיה לנו זמן עד לשעה ארבע אחה"צ, המועד שקבענו עם בעל המלון הלכנו מספר מאות מטרים לכיוון תחנת הרכבת המקומית אשר בסביבתה יש מספר מלונות, מסעדות וחנויות. מצאנו מסעדה עם אוכל יפני וסיני נהדר ואפילו פיצה מצויינת, לאחר מכן הילדים אכלו תותים טריים שקנינו באחת החנויות וקינחנו בקונדיטוריה מקסימה ששכנה בצמוד לתחנת הרכבת עם קפה ועוגות גבינה מעולות.
חזרנו לכיוון תחנת הרכבת של הJR , רכשנו את הפס ליומיים בתחבורה הציבורית ברחבי ניקו והמתנו לבעל המלון. סביב ארבע, הגיע צ'רלס בעל מלון טדי ביר בו שהינו במהלך הביקור בניקו. דבר ראשון הוא פנה אלינו בעברית עם "מה נשמע" ואז סיפר לנו שלמעשה הוא חי באילת בתור ילד. הוא נקלט לישראל כפליט מביאפרה שבניגריה, לאחר המצור וההרעבה שעברו הנוצרים על ידי המוסלמים. לאחר מכן עבר צ'רלס גילגולים רבים, נישא לאשה יפנית ולפני מספר חודשים רכש את המלון בניקו. בימים הבאים בהם התארחנו במלון יצא צ'ארלס מגדרו כדי להנעים את זמננו, הסיע אותנו למרכז העיר והציע לנו טיולים בסביבה וסיפר על האהבה שלו לישראל ושאפילו היה רוצה בעתיד לחזור לגור בישראל ושילדיו ישרתו בצה"ל. בשעות הערב יצאנו לארוחת ערב אך כפי שנאמר לנו מראש על ידי ישראלים שפגשנו במצטומוטו, רוב המסעדות והחנויות בניקו נסגרות סביב השעה חמש. הצלחנו למצוא מסעדה פתוחה שהתבררה כמסעדה יפנית וקוריאנית מצויינת בשם Hino Kuruma, בה אכלנו גם בימים הבאים בשעות הערב.
ביקור במתחם המקדשים של ניקו
למחרת יצאנו ליום טיול במתחם המקדשים המהווה אתר מורשת עולמית. נסענו באמצעות הפס הדו יומי באוטובוס המעגלי שעצר בתחנות שונות בעיירה ובמתחם המקדשים. בדרך חלפנו על פני גשר שינקיו (Shinkyo Bridge), גשר עץ אדום ומרשים שעובר מעל נהר דאייה במקום בו לפי האגדה חצה לפני 1200 שנים הנזיר הבודהיסטי שודו שונין את הנהר על גבם של שני נחשים ענקיים והקים את המקדש הראשון בניקו שהפכה למרכז רוחני לבודהיזם ולשינטו.
Shinkyo Bridge
הגשר המקורי נבנה בשנת 1636 לשימושם של השוגון ושליחי הקיסר בלבד אך הוא נהרס בשיטפון והגשר הנוכחי נבנה מחדש בשנת 1909 ומהווה את אחד מסמלי העיירה המפורסמים. בסמוך לגשר שינקיו נמצא מתחם המקדשים בו בחרנו לבקר בשלושה מהם. המקדש הראשון בו ביקרנו היה מקדש רינו ג'י (Rinnoji) – המקדש הבודהיסטי הראשון שהוקם בניקו בשנת 766 שבמרכזו שלושה פסלים מצופים זהב. חלקים רבים במקדש מרשים זה היו סגורים בשל שיפוץ גדול שעבר המקדש העתיק בזמן שביקרנו אך במסגרת זו ניתן היה לטפס במעלה המקדש עד אל מעל הגג ולצפות בעבודות השימור של המקדש.
מכאן המשכנו למקדש המפורסם של ניקו – מקדש טושו גו (Toshogu Shrine) שנבנה במחצית המאה ה – 17. מתחם המקדש כולל מספר מתחמי מקדשים ומבנים שהוקמו על מנת להכיל את המאוזוליאום של טוקוגאווה איאיאסו, מייסד שוגונות טוקוגאווה.
במתחם זה ראינו את התבליט המפורסם של שלושת הקופים: זה שאינו רואה, זה שאינו שומע וזה שאינו מדבר. קופים אלה מסמלים לפי המסורת הסינית את הפתגם שטבע קונפוציוס שמשמעו: אל תדבר רוע, אל תראה רוע ואל תראה רוע.
כן ראינו במתחם תבליט מפורסם מאד נוסף של "החתול הישן". החתול נחשב ביפן לחיה בעלת מעמד מיוחד. לפי האגדות, אחד מקיסרי יפן או מהסמוראים עבר יום אחד ליד חתול שנראה כאילו הוא מנופף לו. האציל פירש את תנועת החתול כאות, והתקרב אליו. אז הבחין שבמסלול המקורי שבו צעד הייתה מלכודת שהונחה עבורו. מאז נחשבו החתולים לבעלי חיים נבונים ולרוחות מביאות מזל.
בבתים ובמקדשים יפניים רבים נמצאות דמויות של חתול שכפו מורמת כאילו הוא מנופף. בובות מעין אלו שנקראות בשם "מנקי נקו" בדמות זו נמכרות בכל רחבי יפן. הסתובבנו ברחבי המתחם הענק שהיה היה עמוס במבקרים ובמהלכו גם ראינו טקסי תפילה.
המקדש השלישי בו ביקרנו במתחם המקדשים של ניקו הוא מקדש טאיוניאין ביו (Taiyuinbyo). במקדש מרשים זה שבנייתו הושלמה בשנת 1753 נמצא המאוזולאום של טוקוגאווה אימיצו, נכדו של אייסו והשוגון השלישי. מקדש זה הממוקם בתוך חורשת ארזים מרשים ביותר ויש בו מספר שערים מעוטרים המובילים אל אולם המזבח.
הביקור בשלושת המקדשים במשך כמה שעות היה מעט עמוס לילדים ומזג האוויר היה חם ולח מאד ולכן לאחר מספר שעות, החלטנו שמיצינו את הביקור ושהגיע הזמן להפסקת צהריים.
ביקור באזור אגם צ'וזנגי ליד ניקו
לאחר ארוחה טובה במסעדה היפנית – סינית שליד תחנת הרכבת, נסענו מתחנת האוטובוס המרכזית שליד תחנת הרכבת לכיוון אזור אגם צ'וזנגי ( Lake Chuzenji) שנמצא במרחק של כעשרים קילומטרים מניקו. הנסיעה באוטובוס שארכה כארבעים דקות היתה מרהיבה וכללה דרך מפותלת מאד בשם "אירוהאזאקה" (Irohazaka) הכוללת 48 פיתולים, חלקם מעט מפחידים, במעלה ההר המיוער עם תצפיות נוף מרהיבות לכל עבר. עצרנו בתחנת האוטובוס שליד מוזיאון הטבע ולאחר הליכה קצרה הגענו לנקודת התצפית היפה על המפל הנופל מגובה של 100 מטרים!
לאחר הפסקת גלידה במתחם דוכני האוכל והמזכרות שליד המפל,עברנו ליד מוזיאון הטבע וירדנו ברגל כמה מאות מטרים לשפת אגם צ'וזנג'י ( Lake Chuzenji) שהיקפו 28 קילומטרים.
האגם נמצא לרגלי הר געש כבוי, הר ננטאי (Mount Nantai) ונוצר בעקבות התפרצות קדומה של הר זה. במזח שעל שפת האגם שכרנו סירת פדלים בצורת ברבור ושטנו בנחת על פני האגם היפה כשברקע מראה הר הגעש וההרים המיוערים.
לאחר מכן המשכנו בהליכה לאורך הטיילת היפה שלאורך האגם ובאחד מבתי הקפה שצפה על האגם, חגגנו למעין את יום ההולדת 46 עם קפה ועוגה. בערב, לאחר ששבנו מיום מלא בניקו העליונה, חזרנו לארוחת ערב במסעדה היפנית – קוריאנית והחלטנו שנקדיש את יום המחרת ליום טיול מלא בשמורת הטבע שבסביבת האגם, באזור המעיינות החמים של יומוטו (Yumoto Onsen).
טיול יום בפארק הלאומי ניקו
לאחר נסיעה נוספת בדרך המפותלת שעולה לפארק הלאומי ניקו התחלנו את המסלול בהליכה קצרה למפל יודאקי (Yudaki), שם עצרנו לארוחת בוקר קצרה למרגלות המפל היפהפה שגלש לעברנו מהאגם שמעליו.
מרגלי המפל התחלנו בטיפוס חד של כמה מאות מטרים במעלה ההר לצד המפל עד שהגענו לגדות אגם יונוקו (Yunoko). מדובר באגם קטן ויפהפה המוקף ביערות. על האגם שייטו מספר סירות דיג ומעט נופשים. בתחילת מסלול ההליכה שהקיף את האגם הרחנו ריח עז של גופרית שהפריע מאד לנעה. הסברנו לה שמדובר באזור געשי וכי מדובר במעיין חם שנובע לתוך האגם. תוך זמן קצר התחלנו ללכת לאורכו של האגם והריח נעלם. הדרך עברה בשביל נוח בתוך היער שהקיף את האגם, עם שילוט מצויין, אך הפעם ללא אזהרות נגד סכנת דובים בשטח (ראה: עמק קיסו וקמיקוצ'י שליד מצומוטו). מדי פעם פגשנו במעט מטיילים יפנים שכל אחד מהם ברך אותנו בנימוס והשבנו לו שלום – "קוניצ'יווה".
לאחר כשעה הגענו עד לאזור עיירת הספא יומוטו (Yumoto Onsen) השוכנת לגדת האגם. נכנסנו למסעדה מצויינת השוכנת על גדות האדם, אכלנו ארוחה טובה וצפינו בהנאה על סירות הדיג שעגנו ליד המסעדה.
מכאן המשכנו בנסיעה קצרה באוטובוס למתחם מפלים נוסף – מפלי ריוזו (Ryuzu waterfall). מסלול ההליכה כלל ירידה קצרה לאורך המפלים המרשימים עד למרכז מבקרים שצופה אל המפלים וכולל חנות מזכרות עשירה וכן מספר דוכני אוכל. באחד מהם קנינו משקה אורז חם ומתקתק שהזכיר את טעמו של הסחלב.
ממפלי ריוזו המשכנו ברגל לאורך אגם צוזנג'י ( Lake Chuzenji) , שם עצרנו אוטובוס שהוביל אותנו לנסיעה קצרה לאזור הטיילת של האגם, שם שטנו פעם נוספת בסירת הפדלים באגם. הפעם תפס אותנו גשם שוטף באמצע החתירה בסירה. חזרנו מהר יחסית אל החוף, עברנו דרך תהלוכת ילדים שיצאה מהמקדש הסמןך מלווה בנזירים ובמוסיקה דתית וקינחנו פעם נוספת בבית הקפה בו ביקרנו ונהנינו יום קודם לכן. מכאן חזרנו אל העיר וסיימנו את היום בביקור שלישי במסעדה היפנית – קוריאנית בה אכלנו ביומיים הקודמים.
למחרת בבוקר, לאחר שיחה מעניינת נוספת עם צא'רלס שהסיע אותנו לתחנת הרכבת, יצאנו לדרך לכיוון האקונה.
פוסטים נוספים שכתבנו על יפן:
כמעט הכל על תכנון הטיול ביפן – שאלות ותשובות
חוויה משפחתית ביפן – מסלול טיול בן שבועיים וחצי ביפן: טוקיו, טקיאמה, קיוטו ואוסקה
מסלול טיול משפחתי בן חודש ביפן – מפוקואוקה לטוקיו וביניהן
כמעט הכל על כרטיס הרכבות היפני Japan RailPass = שאלות ותשובות
חמישה ימים באוסקה כולל שני טיולי יום בקיוטו
ביקור בהאקונה – מחפשים את הר פוג'י…
שמונה ימים בטוקיו ובסביבתה – מא' ועד ת'
קניות ביפן – מה כדאי לקנות והיכן
קראו גם:
האם כדאי לקנות את כרטיס הרכבות היפני?
[…] שונים שמכוסים על ידי רכבות מקומיות כמו הרכבות הנוסעת מטוקיו לניקו, ממצומוטו לשמורת הטבע קמיקוצ'י, מפוקואוקה לעיירת […]