בביקור זה ביפן, יצאנו לשני טיולי יום מאוסקה לקיוטו שנמצאת במרחק של פחות מרבע שעת נסיעה בשינקנסן וכארבעים דקות ברכבת רגילה.
קיוטו הממוקמת במרכז האי הונשו, נחשבת למרכז התרבותי של יפן ובעיר פזורים אתרים רבים מהתקופה הארוכה בה שימשה כעיר הבירה של יפן בין השנים 793 – 1868 וחיים בה 1.5 מיליון תושבים.
שמחנו לחזור לטיולים בקיוטו בה שהינו כשבוע בטיול הקודם שלנו ביפן לפני כשבע שנים. הגענו עם הרכבת לתחנת הרכבת של קיוטו. תחנה זו היא מבנה ארכיטקטוני מודרני מרהיב ושוקק חיים המהווה ניגוד לתדמיתה המסורתית של קיוטו ו- 800 המקדשים הפזורים לאורכה ולרוחבה. התחנה שתוכננה על ידי האדריכל היפני הארה הירושי, מהווה אטרקציה בפני עצמה ומעבר להיותה צומת ראשי של הרכבת ושל תחנת האוטובוסים המרכזית של העיר, יש בה מתחם עצום של מרכז קניות ומסעדות רבות.
בטיול היום הראשון בחרנו לטייל בדרך הפילוסופים, אותה החמצנו בביקור הקודם שלנו בעיר. לקחנו את קו 100 מתחנת הרכבת ונסענו נסיעה לא קצרה לשולי העיר. היה כיף לנסוע באוטובוס ברחובות קיוטו היפה. הנקודה הראשונה בדרך הפילוסופים הוא מקדש הכסף – גינקאקו ג'י. אל המקדש מוביל רחוב יפה שכולל חנויות מזכרות, מסעדות, גלידריות ובתי קפה. המקדש עצמו כולל מסלול הלכה מעגלי קצר שעובר בתוך חורש במבוקים, גן זן יבש עם גלי אבנים מסודרים וערימה של אבנים המסמלת את הר הגעש פוג'י, גן יפני יפהפה מסביב לבריכה ומסלול הליכה המטפס בתוך החורש על גבעה שמשקיפה על כל מתחם המקדש שנבנה במאה ה – 14 על ידי השוגון יושימאסה שתכנן לצפות את המקדש בריקועי כסף אבל מלחמת אונין סיכלה את תכניתו וכך נותר רק השם.
מכאן התחלנו את דרך הפילוסופים, במסלול הליכה שעובר בין מקדשים נוספים שממוקמים לאורכו. הדרך עוברת לאורך תעלת מים באזור מאד יפה של העיר שכולל בתים פרטיים יפים, חנויות בוטיק מזמינות וכן בתי קפה ומסעדות. אנחנו טיילנו בקיץ כאשר עליהם של עצי השזיף, הדובדבן והמייפל היו ירוקים ורק יכולנו לדמיין כיצד נראה השביל בעונת פריחת הדובדבן והנשירים האחרים ובעונת הסתיו עם השלכת הכתומה – אדומה המרהיבה.
כמו כל מקום ביפן, היה קל מאד למצוא את המסלול וללכת אורכו שכן הכל משולט גם באנגלית ולאורך הדרך היה סימון של מספר הקילומטרים והיו מספר מפות גדולות לאורכו.
לאחר שהגענו לקצה השביל, מצאנו את תחנת האוטובוס שעל הכביש הראשי המקביל לדרך הפילוסופים ומכאן המשכנו לשוק נישיקי – שוק האוכל הגדול של קיוטו.
שוק זה נמצא ברובע גיון, אזור מעניין ויפה לביקור גם ביום וגם בשעות הלילה כאשר ניתן לפגוש גיישות שיוצאות לעבודה בבארים ובמסעדות הרבות שפזורות באזור זה של העיר. לאחר שירדנו ברחוב הראשי – קווארמאצ'י, בתחנת האוטובוס קרזומה, נכנסנו כמנהגנו לאורך הטיול לביקור באחת מחנויות הספורט, לבקשת רועי.
לאחר כמה מאות מטרים הגענו לסמטה צרה שממנה התחיל שוק נישיקי הארוך שעובר לאורך חמישה בלוקים, במקביל לרחוב קווארמאצ'י. השוק הפוטוגני שוקק החיים כולל למעלה ממאה חנויות ודוכני מזון: ממתקים יפניים, חמוצים, מאכלי ים מיובשים, סושי, קציצות דגים, דגים צלויים על האש, דגים ומאכלי ים טריים, אצות וכן ציוד למטבח. היה כיף גדול להסתובב בין הדוכנים ולטעום משפע מאכלי הרחוב. קצת הזכיר לנו את המערכון מ"ארץ נהדרת" על טיולי האוכל של גידי גוב עם אהרוני.
לקראת הערב חזרנו לתחנת הרכבת. תחילה הסתובבנו בין החנויות והמסעדות הרבות והתקשינו לבחור באיזו מהן לאכול את ארוחת הערב. לאחר מכן המשכנו להסתובב בתחנה וראינו את מגדל קיוטו המואר ולאחר מכן טיפסנו על המדרגות המוארות לקומה העליונה של התחנה. המדרגות החליפו את האורות כך שכל פעם נוצרה תמונה גדולה או כתובת אחרת לאורכן.
ביום האחרון לשהותנו באוסקה יצאנו לטיול יום נוסף בקיוטו, הפעם למצודת ניג'ו ולמקדש הזהב, שני אתרים זכורים לטובה מהפעם הקודמת שלנו ביפן שרצינו שגם הילדים יחוו שוב.
לאחר נסיעה ארוכה יחסית באוטובוס ברחבי העיר היפה הגענו למקדש הזהב הממוקם בצפון מערב העיר. רבים מאד נהרו למקדש היות והוא מהמקדשים המרשימים ביפן. המקדש מצופה כולו בזהב והמראה שבו הוא משתקף באגם הקטן המקיף אותו מושלם. באחד המתחמים של המקדש, הילדים יחד עם המבקרים היפניים, השליכו מטבעות לעבר אחד מפסלי הבודהה, במטרה להגיע כמה שיותר קרוב ולתרום למקדש, כמנהג המקום.
לאחר ביקור בחנות היפה של המקדש, הלכנו לקנח בגלידה אמריקאית שנפוצה מאד ביפן, נילי והילדים הזמינו בטעמי שוקולד ווניל ומעין הזמין גלידת תה ירוק. ממתקים וחטיפים רבים ביפן מבוססים על התה הירוק שנחשב לבעל סגולות בריאות, כולל גלידות, מצופים ואפילו שוקולד קיטקט. ברחבי יפן ישנן חנויות המתמחות במכירת מוצרים המבוססים על התה הירוק. בהזדמנות זו גם קנינו שיפוד עם חטיפי אורז מתוק, עוד חטיף האופייני ליפן.
מכאן המשכנו למצודת ניג'ו, שאותה גם נילי לא זכרה כלל מהביקור הקודם, והיה זה בשבילה כמו הביקור הראשון. מצודה זו מרשימה מאד. מדובר במצודה שנבנתה על ידי השוגון טוקוגווה אייאסו שחי בשנים 1543 – 1616 והיתה סמל לשלטונו בעיר. תחילה עברנו את שער המצודה המרשים המצופה בזהב ונכנסנו אל המצודה עצמה ששימשה את השוגון למגורים ולמפגשים רשמיים. המצודה מאד שמורה וכוללת רצפת עץ המכונה "רצפת הזמיר" כיוון שהליכה עליה יוצרת ציוצים הדומים לאלה שמשמיע זמיר וכך יכול היה השוגון לדעת אם נכנסו למתחם אורחים בלתי קרואים.
חדרי המצודה מעוטרים בציורי קאנו של מיטב האמנים היפניים וכוללים סצינה של נמרים, יער במבוק, עצי אורן ופריחת הדובדבן.
בחדרים השונים ניצבות בובות המייצגות את דמויות האנשים שחיו במצודה עם התלבושות וכלי הנשק מאותה תקופה ולאחר מכן סיירנו באזור הגנים היפנים, הבריכות ועצי האורן המעוצבים בקפידה.
לאחר מכן ביקרנו פעם נוספת במתחם תחנת הרכבת של קיוטו. הקדשנו זמן לביקור בקניון הגדול שבתחנה שזכרנו מהפעם הקודמת.
במחלקת הילדים היה אזור עם תכשיטים רבים ואביזרים לטלפון הסלולרי שהיו מעוצבים כדגמי פלסטיק של מאכלים יפניים טיפוסיים: סושי, ניגירי, אצות, תבשילי קארי ועוד… נעה שראתה סוג זה של תכשיטים בתכנית הטלוויזיה החינוכית "גלילאו" האהובה עליה, בה ניתן לראות תופעות רבות מיפן, רכשה לעצמה סיכת ראש בצורת סושי.
היומיים בקיוטו היו נהדרים, היה כיף לחזור למקום מוכר ועוד לעיר כל כך יפה ומעניינת כמו קיוטו.
התחנה הבאה שלנו היתה העיר מצומוטו שנמצאת באזור האלפים היפניים.
פוסטים נוספים שכתבנו על יפן:
כמעט הכל על תכנון הטיול ביפן – שאלות ותשובות
חוויה משפחתית ביפן – מסלול טיול בן שבועיים וחצי ביפן: טוקיו, טקיאמה, קיוטו ואוסקה
מסלול טיול משפחתי בן חודש ביפן – מפוקואוקה לטוקיו וביניהן
כמעט הכל על כרטיס הרכבות היפני Japan RailPass = שאלות ותשובות
חמישה ימים באוסקה כולל שני טיולי יום בקיוטו
ביקור בהאקונה – מחפשים את הר פוג'י…
שמונה ימים בטוקיו ובסביבתה – מא' ועד ת'
קניות ביפן – מה כדאי לקנות והיכן
קראו גם:
האם כדאי לקנות את כרטיס הרכבות היפני?