ביום שישי אחר הצהריים יצאו מעין ונעה לטיול אופניים בן שמונה קילומטרים לאורך טיילת הירדן ולאורך הבניאס התחתון.
התחלנו את מסלול הרכיבה מביתנו שבקיבוץ עמיר שנמצא במרחק של כמה מאות מטרים מ"טיילת עמי" (על שמו של בן קיבוץ עמיר שנהרג בתאונת אופניים). הטיילת היפהפיה שסמוכה לביתנו, מתחילה בגשר שמחבר בין קיבוץ עמיר לבין קיבוץ כפר בלום, לא רחוק מאתר הקיאקים של כפר בלום.
הטיילת היא בת קילומטר, מוצלת וכל השנה זורמים לצדה מי הירדן, בשפל ובזרימה איטית בימי הקיץ ובגאות מרשימה וזרימה חזקה כפי שהיתה בעת ביקורנו. לאורך הטיילת פרחו עצי כליל החורש בצבעי ורוד ארגמן, עצי הדולב המזרחי הגדולים החלו ללבלב ולצד הדרך פרחו עשרות אירוסים ורקפות. לאורך השביל חלפנו על גבי לוחות אבן עם עשרות פסוקים מהתנ"ך בהם מוזכר הירדן.
לאחר כמה מאות מטרים של רכיבה עצרנו להתבונן מקרוב על המפל הגועש המהווה נקודת התרגשות עבור הנופשים ששטו בקיאקים וירדו במורד המפל, לקראת נקודת הסיום של מסלול הקיאקים שמתחיל בבית הלל. מכאן חלפנו מתחת ל"גשר יוסף" הירוק החוצה את הירדן והמשכנו עד לשער הכניסה של קיבוץ שדה נחמיה. לאחר מכן ירדנו לרכיבת שטח על דרך עפר לאורך הירדן. בסמוך לקיבוץ שדה נחמיה חוברים שלושת מקורות הירדן – נחל חרמון (בניאס), נחל דן ונחל שניר (החצבאני) והופכים לנהר הירדן שממשיך לזרום כמה עשרות קילומטרים דרומה עד לכנרת. מהכנרת ממשיך הירדן לעמק הירדן ודרומה עד לים המלח.
המשכנו ברכיבה צפונה, חלפנו על פני הגשר המחבר את שדה נחמיה ל"אי" הממוקם בין הבניאס לבין השניר והמשכנו ברכיבה לאורך מטעי הנשירים ובית הקברות הפסטורלי של שדה נחמיה שקבריו מכוסים במרבדים של רקפות. בהמשך נסענו דרך מרבדים צהובים של פריחת החרדל האופיינית לעונה.
בדרך עצרנו לצפות במפל גועש נוסף של הבניאס והמשכנו בדרכנו כשאנחנו עוברים את חורשת האקליפטוס, נוסעים בתוך סבך של קנה ולצדנו צומח נחלים אופייני. לאחר כמה עשרות מטרים הגענו לנקודה בה האפיק רחב ורדוד יחסית. היה חמים יחסית ונעה רצתה להיכנס למים כפי שעשינו בקיץ האחרון אך בעת ביקורנו הזרימה היתה חזקה יחסית וויתרנו על הרעיון. לאחר שכשוך רגליים בנחל ושתיית המים הקרים הישר מהנחל הזורם עשינו את דרכנו חזרה לעמיר.