לאחר החוויות בחבל יוקטאן וההוריקו שעברנו באיסלה מוחריס נסענו בנסיעת לילה לאזור הצ'יאפס. חבל ארץ זה שוכן בדרום מכסיקו, על גבול בליז וגואטמלה ומאופיין בג'ונגלים, ערי מאיה קדומות וערים קולוניאליות צבעוניות ותוססות.
אנחנו בחרנו להתמקד בשני מוקדים שמהם יצאנו לסיורי יום: פלנקה וסן קריסטובל.
במהלך הנסיעה הארוכה לפלנקה, קפאנו מקור בשל העוצמה הגבוהה של מיזוג האוויר אולם הנהג סרב לעצור כדי שנוכל להעלות מתא המטען בגדים חמים בשל העבודה שציר הנסיעה בצ'יאפס נחשב למסוכן לעצירה בשל שודדי דרכים שעשויים לארוב לכלי רכב שעוצרים באמצע הדרך. לפיכך נאלצנו להמתין מספר שעות עד שהאוטובוס הגיע לאחת העיירות שבדרך. כאשר ירדנו לאכול משהו באמצע הלילה באותה תחנת עצירה ולקחת בגדים חמים שוחחנו מעט עם הנהג וכששאל אותנו באנגלית מעט עילגת מהיכן אנחנו סיפרנו לו שאנחנו מישראל, הוא העלה חיוך ואמר שהוא יהודי ואף שלף מתחת לחולצתו את תליון מגן הדוד שענד על חזהו.
פלנקה
בשעת בוקר מוקדמת הגענו לפלנקה, עיירה קטנה שמהווה את שער הכניסה לעיר המאיה פלנקה שנמצאת בסמוך. מכאן לקחנו מונית לנסיעה קצרה דרך הג'ונגל לאזור של בתי מלון קטנים שנמצאו בלב הג'ונגל באזור שנמצא בטווח הליכה או נסיעה קצרה מהעיר הקדומה. תחילה התמקמנו במלון בשם מיה בל. המלון כלל בריכה כחולה ומזמינה לרחצה וסביבה בקתות קש וכן מסעדה.
מיד עם הגיענו למקום התרשמנו מהחדר שעל שפת הבריכה כשמעלינו עצים סבוכים, פרפרים צבעוניים וציוצי ציפורים טרופיות, שתינו שייק פפאיה מרענן ולאחר מכן, באמצעות מונית נסענו נסיעה קצרה לפלנקה – עיר המאיה העתיקה. בחרנו לנסוע ולא ללכת ברגל כיוון שחשנו יותר ביטחון לנסוע ולא ללכת לבדנו לאורך הכביש שבלב הג'ונגל. ככלל במכסיקו תחושת הביטחון במקומות המתויירים היתה טובה בדרך כלל (למעט מכסיקו סיטי – ראה בהמשך) אך ברגע שיוצאים מהאזורים ההומים מתיירים יורדת תחושת הביטחון ובחלק מהמקומות אף ישנם שלטי אזהרה מפני המשך הדרך שעשויה להיות חשופה לסכנות.
פלנקה היתה עיר מתקופת המאיה, אתר מרהיב שכולל מספר מתחמים של פירמידות הטבולות בתוך ג'ונגל עם עצים רחבי גזע וצמרת גבוהה. מרשים במיוחד הוא מקדש הכתובות (Temple of Inscriptions), בו נמצאה הקריפטה של המלך פאקאל מהמאה השביעית לספירה. פקאל הראשון היה שליט המאיה המפורסם ביותר אשר כונה 'מגן השמש הגדול'. המלך פקאל קנה את תהילתו בזכות הבניינים הרבים והמרשימים שנותרו מימיו: ארמון מפואר, מקדשים ובעיקר פירמידת הקבורה שנבנתה לכבודו, ובתוכה הקריפטה וארון הקבורה המונומנטלי. הוא נולד לפני כ-1400 שנים, עלה על כס המלוכה בשנת 615 לספירה, בהיותו בן 12 בלבד, ושלט בעיר-המדינה פאלנקה 68 שנים. פאלנקה נודעה בזכות האמנות המרהיבה שלה: מלבד הבניינים המפוארים היתה העיר מלאה פסלים ותבליטים מטיח מכויר, אבן וחרס. דמות האדם תוארה בדיוק רב, והתיאורים לוו בסמלים וכתובות. פירמידת הקבורה של פאקאל, 'היכל הכתובות', היא מצבת הזיכרון המרשימה ביותר שהוקמה לשליט יחיד בכל אמריקה הקדומה. אחד מפסליו של פקאל נמצאים כיום באוסף מוזיאון ישראל.
במוזיאון פלנקה שנמצא במרכז המבקרים מוצגים ממצאים וסרטונים הממחישים היטב את תרבות המאיה ואת הממצאים שנחשפו במקום ובראשם כתובות האבן השונות שעליהן מתועדים קטעים מהיסטוריית שבט המאיה. הכתב של המאיה התפתח במשך השנים לאלפי סימנים, חלקם אידיאוגרפים המהווים סימנים המייצגים מושגים וחלקם פונטיים כלומר סימנים המייצגים עיצורים. הכתובות שנחשפו בפלנקה כמו גם באתרי מאיה אחרים מייצגות חישובים אסטרונומיים, רשימות היסטוריות והגות.
טיול יום למפלי מיסול הא ולאגואה אוסול
ביום השני לביקורנו בפלנקה יצאנו לסיור אותו הזמנו דרך המלון. בבוקר אסף אותנו מהמלון רכב טרנזיט עם עוד מספר תיירים, כולל מספר ישראלים שישנו במלון הסמוך ששוכן אף הוא בלב הג'ונגל בשם אל פנצ'ן האהוב על ישראלים רבים. כשאנחנו עלינו על הרכב כבר היה צפוף למדי ובמרווח הקטן שנותר בין הכסאות הכניס הנהג עוד שרפרף שעליו ישבנו. כך יצאנו ליום סיור לשני המפלים המפורסמים שנמצאים בסביבת פלנקה.
מפלי מיסול הא ממוקמים כעשרים קילומטר מהעיר, מרחק של 40 דקות נסיעה. זהו מפל מרשים מאד שנמצא בלב הג'ונגל שנופל בעוצמה רבה מגובה של כמה עשרות מטרים. הביקור במתחם כולל הליכה קצרה במסלול מעגלי שעובר בתוך מערות שמגיעות ממש מעד לאחורי למפל כך שמרגישים את מלוא עוצמתו.
ממיסול הא המשכנו בנסיעה למפלי אגואה אוסול שפירושם מים כחולים אבל כאשר הגענו למקום לא הבחנו בצבע הכחול אלא במפלים חבים שוצפים גועשים בעיקר בצבע בוץ בשל הסחף הרב.
מפלי אגואה אוסול הם מתחם מפלים מאד מרשים ומתוייר מאד. שכולל הרבה מאד תיירות מקומית, דוכני מזכרות ומזון כולל קוקוסים ששתינו להרוות את צמאוננו בחום ששרר וכן הבחנו במתחם בהרבה מאד פרפרים צבעוניים.
רצינו להמשיך וללכת במעלה הנהר כדי לראות מפלים נוספים אך בשלב מסוים הגענו לשלט אזהרה מפני שודדים.
כפי שכתבנו קודם לכן, ככלל תחושת הביטחון בטיול היתה גבוהה כל זמן שנמצאים באזורים תיירותיים אך ברגע שמתרחקים מאזורים אלו כדאי להיזהר ולהימנע מלהגיע למתחמים המרוחקים יותר. לאחר סיום הביקור חזרנו למלון ולמחרת המשכנו לעיר הקולוניאלית סן קריסטובל.
סן קריסטובל
יצאנו בשעת בוקר מוקדמת לנסיעה בת ארבע שעות מפלנקה לסן קריסטובל. בנסיעה עוברת בדרך הררית מפותלת ויפהפיה, בין ג'ונגלים, כפרים, מטעים וחלקות חקלאיות שעובדו בלב הג'ונגל, לאחר שעצי הג'ונגל נשרפו ושימשו כחומר דישון לחלקות החקלאיות. האוטובוס בו נסענו היה מיושן למדי אך נסע במהירות רבה בפיתולים הרבים שליוו את הדרך ומעין כמעט הקיא את נשמתו מרוב בחילה.
לבסוף הגענו אל העיר הקטנה יחסית שמונה סך הכל כ 140,000 נפש ומשמשת כבירה התרבותית והתיירותית של חבל הצ'יאפס שבדרום מקסיקו.
הגענו לסן קריסטובל בשעת הצהריים והלכנו לחפש מלון. די מהר מצאנו ליד הכיכר המרכזית – הזוקאלו מלון מצויין, מרשים מאד בנוי בסגנון קולוניאלי ספרדי סביב פטיו – חצר עם עמודים, קשתות ומזרקה וכמובן חדר נעים ומרווח.
לאחר שהתמקמנו במלון שוטטנו במרכז העיר, נפעמים מהבתים הצבעוניים היפהפיים ומרחובותיה של העיר.
בערב ישבנו בבאר מקומי עם עוד זוג ישראלים שפגשנו ובשעת ערב מאוחרת נכנסנו למסעדה מקומית לארוחה נוספת שהתבררה כמקולקלת. למחרת קם מעין עם חום גבוה ועם הקאות בלתי פוסקות עקב קלקול קיבה שחטף. לאחר יום של מנוחה והתאוששות ��משכנו בטיול בעיר ובסביבותיה.
לחץ כאן למציאת מלונות נוספים בסן קריסטובל
בימים הבאים טיילנו במספר אתרים בסן קריסטובל ובסביבתה:
אתרים בסן קריסטובל:
תחילה טיילנו סביב הסוקאלו (הכיכר המרכזית), המוקפת בתים קולוניאליים ובסמוך ניצבת הקתדרלה המהווה את אחד מסמלי העיר, בצבעי כתום-צהוב בוהקים, שנבנתה ב-1528 עם ייסודה של העיר.
מהכיכר המשכנו צפונה לעבר כנסיית סנטו דומינגו, שנבנתה במאה ה-16 ובולטת במיוחד בשל חזיתה המורכבת מאבנים בצבע ורוד עתיק (בסגנון הבארוק). אינדיאנים רבים מהעיר והסביבה פוקדים אותה מדי יום. בכנסייה מרשימה זו השייכת לזרם הקתולי צפינו בטקס הטבלה מרשים של תינוקות שרק נולדו.
הכנסיות בעיר מלאות במתפללים וניכר שהדת תופסת מרכיב מרכזי כך גם טקסים מקומיים. כאשר שהינו בעיר נשמעו מדי ערב יריות ופיצוצים של נפצים וכלי רכב מעוטרים בבלונים נסענו בשיירה חגיגית וחגגו פסטיבל מקומי כלשהו.
במרחק הליכה מהזוקאלו נמצא מוזיאון נה בולום. מוזיאון זה היה בית קולוניאלי שנרכש בשנות החמישים על ידי זוג חוקרים טרודי ופרנץ , אנתרופולוגית וצלמת שוויצרית ובעלה הארכיאולוג אשר הקדישו חייהם לחקר אזור הצ'יאפס ובעיקר את שבט הלנקנדון שחי במעבה הג'ונגל במרחק נסיעה של כמה שעות מסן קריסטובל. הביקור במוזיאון הוא באמצעות סיור מודרך בבית ובחצר שמהווים מוזיאון מאד עשיר הכולל פריטים רבים של בני הלנקנדון שמונים כיום סך הכל כמה מאות אנשים. אותנו הדריך מדריך אינדיאני צאצא של בני המאיה שהדריך אותנו בעניין רב באנגלית עשירה. מלבד מוזיאון משמש כיום המקום כמרכז מחקר של אזור הצ'יאפס וכולל ספריה עצומה עם כ – 9000 ספרים.
במרחק לא רב ממוזיאון נה בלום נמצא מוזיאון הקפה. מוזיאון קטן זה מספר את סיפור הפקת הקפה במכסיקו. צמחי הקפה הגיעו לאמריקה בסביבות 1720, כשסוחר צרפתי הביא עמו כמה שתילים לאי הקריבי מרטיניק, השייך לצרפת. שם, באדמה הפורייה ובאקלים הטרופי החם והלח, הצמחים התפתחו ושגשגו היטב. תוך שנים אחדות השתילים הבודדים הפכו למטעים נרחבים, ומהאי מרטיניק נשלחו צמחי קפה לאיים קריביים נוספים ולמקסיקו והפכו לאחד הענפים החקלאיים המרכזיים בעיקר באזור הג'ונגלים של הצ'יאפס בתנאים של משקעים רבים וטמפרטורה גבוהה יחסית. לצד המוזיאון בית קפה בו קינחנו בסיום הביקור במוזיאון.
השוק של סן קריסטובל כולל בתוכו מגוון נרחב מאד מוצרים, רובם עבודת יד אינידאנית: בדים ובגדים צבעוניים אשר חלקם נארגו לנגד עינינו על ידי נשים בנות המאיה, צעצועי עץ, מסיכות, פסלוני חמר וכן מזכרות ממרד הצ'יאפס שהתחולל בצ'יאפס במחצית הראשונה של שנות התשעים.
באותה עת היתה סן קריסטובל דה לאס קאסאס אחת מארבע הערים שהצבא הזפטיסטי כבש בינואר 1994 במהלך המרד שפרץ בצ'יאפס על רקע חברתי כלכלי, תחושות הקיפוח של בני המאיה העניים באזור נחשל זה. כעבור מספר ימים העיר נכבשה על ידי הצבא המקסיקני, אך הנוכחות הזאפטיסטית בה ובסביבתה נותרה רבה ובשוק ניתן למצוא מזכרות עם סמלי הזאפטיסטים וכן מצאנו במספר דוכנים, חולצות עם דיוקנו של בן לאדן כנראה מתוך אהדה לסמל אנטי אמריקאי.
מעבר לאתרים הללו, השוטטות בעיר נעימה מאד ומעבר למראה הבתים, הכיכרות, הרחובות המרוצפים באבן, נהנינו משפע המסעדות ובתי הקפה שפזורים ברחבי העיר.
במהלך הביקור בשוק יכולנו לזהות על פי בגדיהם הלבנים גם את בני שבט הלנקנדון שהגיעו אל העיר הגדולה מהג'ונגלים. מהעיר יוצא סיור בן יומיים אל שבט הלנקנדון, סיור שנשמע מרתק אולם בשל חשש ממלריה באזור הג'ונגל והעובדה שלא הצטיידנו בטיפול מונע למלריה, החלטנו לוותר על טיול זה.
אתרים מחוץ לסן קריסטובל
בנוסף לכל מה שניתן לראות בסן קריסטובל יצאנו במהלך ימי הביקור בעיר למספר סיורים מחוץ לעיר. בשל תנאי הביטחון מומלץ מאד לקחת סיור מאורגן ולא לנוע באזור באופן עצמאי.
הסיור הראשון היה לכפרים זינקרטן וצ'מולה. יצאנו לסיור זה מלווים במדריכה מקומית, צאצאית לשבט המאיה, בשם מרסדס אשר מדי יום עמדה בבוקר עם מטרייה צבעונית בזואקלו, משם יצא הסיור.
לאחר נסיעה קצרה ברכב טרנזיט הגענו לכפר צ'מולה, בו הבחנו בבני הכפר לבושים בבגדיהם הלבנים המסורתיים בדרכם אל הכנסייה הגדולה של הכפר. ממבט ראשון נראתה הכנסייה כמו כנסייה קתולית רגילה אך ברגע שנכנסנו אליה הבחנו מיד בשוני. במקום ספסלים ישבו בתוך הכנסייה משפחות רבות על הריצפה, סביבן נרות צבעוניים ותרנגולות ששימשו בטקס טיהור הנשמה שבמהלכו נמלק ראשן של התרנגולות. תופעה זו של שילוב בין מסורות מקומיות לבין האמונה בנצרות אופיינית למקסיקו ולארצות אחרות שתושביהן המירו דתן לנצרות תוך שמירה על מסורות קדומות. בשל כבוד למקום וחשש מחדירה לרשות הפרט לא צילמנו את הנעשה בתוך הכנסייה וכל שנותר הוא לדמיין את המראה אותו זכינו לראות.
מצ'מולה המשכנו לביקור בכפר זינקרטן, שם ביקרנו בבית מקומי בו קיבלנו הסבר לגבי אורח החיים של בני המאיה ולמאפייני הלבוש של בני המאיה – לכל קבוצה מקומית יש חולצות אופייניות, שריד למנהג קדום של מלכי המאיה, שביקשו לייחד כל כפר באמצעות הבגדים השונים. כיום בעיר הנשים מקפידות על הלבוש המסורתי הצבעוני ואילו הגברים נוהגים ללבוש בגדי חוואים עם כובע בוקרים.
סיור נוסף שערכנו היה ללאגוס דה מונטביו (Lagos de Montebello), אזור האגמים שמצפון לעיר קומיטאן שנמצא על הגבול עם גואטמלה. לסיור יצאנו באמצעות סיור מאורגן שהזמנו דרך המלון. הסיור המאורגן היה למעשה סיור פרטי שכן נסענו במונית שאליה הצטרפה עוד משפחה מקסיקנית. בדרך עצרנו לביקור באתר עתיקות של המאיה ובמערת נטיפים יפה אך שיא הביקור היה מסלול הליכה קצר ביער שבקרבת אגמי הטורקיז של לגוס דה מונטביוס. הביקור כלל שיט בסירת בלזה, שהיתה למעשה רפסודה צרה שהובילה אותנו בשיט חוויתי קצר תחת גשם שוטף לאי הסחלבים שנמצא במרכז אחד האגמים. לאחר מכן צפינו לעבר גואטמלה ששכנה מעבר לאגם ומשם חזרנו לסן קריסטובל.
סיור נוסף שעשינו עם נהג מונית צמוד היה לקניון סומידרו (Cañón del Sumidero), אחד מאתרי הטבע החשובים של מקסיקו. הקניון נוצר על ידי נהר גריחאלבה (Grijalva), שחתר בתוך ההר.
הביקור בקניון מאד חוויתי שכן הוא כולל שיט בסירת מרוץ מהירה כשבדרך יכולנו להתרשם מקרוב מהקירות הגבוהים של הקניון שמגיעים לגובה של 1000 מטרים, תנינים קטנים שהתחממו על הסלעים, שקנאים ועופות מים אחרים, מערות נטיפים וצמחיה סבוכה שטיפסה על קירות המצוק. השיט הגיע עד לסכר ההידרואלקטרי שבחלקו הצפוני של הנהר ולאגם שמאחוריו ומשם חזרנו באותה דרך עד לכפר צ'יאפה דל קורזו שממנו התחיל השיט.
בכפר ביקרנו בשוק ואכלנו צהריים כשברקע ניגנה להקת מרימבה מוסיקה קצבית. חשוב לציין שלאורך כל הטיול נחשפנו להרבה מאד נגני רחוב והמוסיקה המקסיקנית הקצבית והנעימה לאוזן היתה חלק בלתי נפרד מהחוויה שלנו במקסיקו.
הביקור בצ'יאפס היה מאד חוויתי, זהו חבל ארץ יפהפה וצבעוני, עשיר בתופעות טבע, ג'ונגלים, ערים קולוניאליות, ערי מאיה עתיקות ובאוכלוסייה של אינדיאנים צאצאי המאיה.
התחנה הבאה שלנו היתה העיר וואחקה וסביבותיה.