בליל שישי האחרון, אחרי שראינו תמונות מרמת הגולן המושלגת שצילמו מכרים החלטנו שאם השבת לא תהיה גשומה, נעלה לרמה ואכן כך היה. מזג האוויר בשבת היה סגרירי, אך לא גשום, התארגנו בזריזות, ארזנו צעיפים, כובעים, כפפות ומעילים ויצאנו לדרך.
עלינו לרמה בדרך שעולה מול קיבוץ גונן. ככל שעלינו בגובה התחלנו לראות שלג וליד צומת וואסט היו כבר מכוניות שחנו בצד וילדים והוריהם ששיחקו בשלג. אנחנו החלטנו להמשיך ולנסוע ואכן אחרי מספר קילומטרים הגענו לנקודה בצד הדרך שהיה בה שלג רב ויחסית מעט מכוניות. יצאנו מהמכונית, זרקנו שלג אחד על השני, רועי אכל קצת שלג ולא הפסקנו להתפעל ולצלם את המראות היפים: עצים שהענפים שלהם מושלגים, פרות רועות בשלג, מטעים חשופים בשלג – מראות שאנו רגילים לראות בחוץ לארץ. בחוץ היה מאד קר ואחרי רבע שעה של משחק והשתוללות בשלג חזרנו לאוטו והמשכנו בנסיעה בדרך צדדית לכיוון קיבוץ אלרום.
לאורך הדרך ראינו בובות שלג בגדלים ועיצובים שונים, משפחות שמשחקות בשלג ואנשים שמצטלמים על רקע המראות המרהיבים. עצרנו פעם נוספת באזור קיבוץ אלרום. הפעם עשינו מהשלג כדור וזרקנו ותפסנו אותו. מעין לא הפסיק לצלם והילדים נהנו מהשהות בשלג.
בחוץ היה מאד קר ושוב חזרנו למכונית והמשכנו בנסיעה. עברנו בשולי יער אודם והמשכנו להתפעל מהעצים המושלגים ומהשלג הרב שנערם ברמה. ככל שהצפנו כמויות השלג היו רבות יותר. רועי התפעל מאד מאנשים שעזרו להוציא מכונית שהתחפרה בשלג. עברנו דרך הכפר בוקעתה והמשכנו לכפר מסעדה. שם עצרנו לקנות פיתות עם לאבנה וזעתר וסחלב חם שהיה מושלם במזג האויר הקר. מראות הכפר היו ציוריים: גגות מושלגים, חצרות מושלגות, גן משחקים שכולו טובל ועוד. אנחנו מצדנו המשכנו לומר את המלה וואו שלמעשה חזרה על עצמה במשך כל הביקור.
המשכנו לנסוע לכיוון ברכת רם. ברכת רם היא אגם טבעי, לוע של הר געש כבוי שנמצא בין הכפרים מסעדה ומג'דל שמס ומשמש כיום כמאגר מים להשקיה. התצפית לכיוון ברכת רם היא יפה תמיד ובשלג היא מרהיבה: האגם בעל המים הכחולים מוקף כולו בשלג ובצד השני נישא הר החרמון המושלג.
לאחר הפסקה קצרצרה לתצפית וצילומים – הילדים כבר התעייפו ולא רצו לרדת מהמכונית, המשכנו לכפר מג'דל שמס וממנו ירדנו לכיוון עמק החולה.
בדרך עברנו דרך נווה אטי"ב שבשלג נראה ממש כמו כפר בשוויץ.
לחץ כאן ללינה ברמת הגולן