במהלך קיץ 2003 נסענו לטיול מקיף בן חודש וחצי במקסיקו. טסנו למכסיקו עם חברת לופטהנזה ולאחר נחיתת ביניים וביקור קצר בפרנקפורט המשכנו בטיסה למקסיקו סיטי ומשם לקחנו טיסת פנים למרידה שבחבל יוקטן שבדרום מכסיקו ומשם התחלנו את הטיול.
אטרקציות בחבל יוקטן
מרידה
עיר קולוניאלית שלווה למדי שנוסדה בידי פרנסיסקו דה מונטחו אי לאון וכמה מאות ספרדים נוספים בשנת 1542 על חורבותיו של יישוב של בני המאיה שהיה המרכז של בני המאיה באזור יוקטן. העיר נקראה על שם העיר מרידה בספרד, שהייתה מקום מוצאם של חלק מהמייסדים. עד היום נותרו ברחבי העיר שרידים מאד יפים של כנסיות ובתים קולוניאליים, כולל בתי מלון מאד מפנקים, באחד מהם אכלנו את ארוחת הבוקר שזכורה לנו עד היום אשר כללה את החואבוס א לה מכסיקנה : ביצה מקושקשת וירקות שיצרו את צבעי הדגל המכסיקני.
העיר משמשת כמקום יציאה לאתרי המאיה שבסביבתה עם אוטובוסים מקומיים שיוצאים מהתחנה המרכזית של העיר. אנחנו יצאנו מכאן ליום סיור באתרי המאיה באזור המכונה רוטה פוק (דרך הגבעות בשפת המאיה) ובדרכנו לקנקון עצרנו לביקור בצ'יצ'ן איצה.
לחץ כאן למלונות בעיר מרידה
רוטה פוק
שמו של אזור זה הוא בשפת המאיה – דרך הגבעות. אזור זה המרוחק כמה עשרות קילומטרים ממרידה כולל בתוכו מספר אתרי עתיקות של המאיה המרוחקים זה מזה במרחק נסיעה לא ארוך.
בני המאיה הם קבוצות הקרובות זו לזו בלשונן ובתרבותן, שישבו במשך למעלה מ-3,000 שנה באזורים נרחבים במרכז אמריקה באזור רחב ידיים שכלל את דרום מכסיקו, בליז, הונדורס וגואטמלה של ימינו, ויצרו את אחת התרבויות המפותחות ביותר באמריקה בתקופה הטרום קולומביאנית, שקדמה לבואם של האירופאים במאה ה־16. בני המאיה התגוררו במספר רב של ממלכות קטנות, שלכל אחת מהן היתה עיר מרכזית, שהיוותה את מרכז הממשל והפולחן. תרומה גדולה להתפתחות האימפריה הייתה הידע שנצבר בתחום ניצול מקורות המים לצורכי חקלאות ולגידול מבחר רב של צמחים – כשהבולט בהם הוא התירס, וכן המאמץ לבניית מערכת מסחר ענפה ודרכים יבשתיות בין מרכזי יישוב מרוחקים.
תרבות המאיה הגיעה לשיאה במאה השלישית לספירה והותירה אחריה ממצאים עשירים ומרשימים רבים: ערים עתיקות שנשתמרו בהן פירמידות, מקדשים, ארמונות רחבי ידיים, מצבות, פסלים, כלי חרס ולוחות אבן שעליהם חרטו את כתב המאיה המורכב מאלפי סימנים שמהווים סימנים המייצגים מושגים וסימנים לייצוג עיצורים. עוד ידוע, שכתב המאיה מייצג חישובים אסטרונומיים, רשימות היסטוריות ודברי הגות. כתב זה לא פוענח במלואו עד היום.
במאה ה-9 לספירה החלה דעיכתה מסיבות שאינן ברורות לגמרי עד היום, ככל הנראה שילוב בין גורמים חברתיים ואקלימיים שהביאו למלחמות ולקריסה כלכלית עד להרס הערים ולנטישתן. לאחר הכיבוש הספרדי המירו רוב בני המאיה את דתם לנצרות ובכל אזור חבל יוקטן וחבל הצ'יאפס שמדרום לו ניתן לפגוש בבני מאיה ובתרבותם.
במטרה להתרשם מקרוב מתרבות המאיה בחבל יוקטן בקרנו באתרי המאיה באזור הרוטה פוק. אזור זה מאופיין בגבעות ובנוף יבש יחסית לג'ונגלים המאפיינים את חבל הצ'יאפס שמדרום. האתרים באזור הרוטה פוק כוללים את אושמל מרכז רוחני חשוב מאד של המאיה שבמרכזו "פירמידת הקוסמים", קבה, סאיל ולבנה שהם אתרים קטנים יותר.
בכל אחד מאתרי המאיה ברוטה פוק ניתן למצוא שרידים מרשימים שנותרו בשטח מתרבות המאייה, פירמידות, תבליטי אבן, פסלים וכן את מגרש משחקי הכדור בו שיחקו את הפוק פוק. היה זה משחק כדור שנחשב לעתיק ביותר בעולם אשר הומצא על ידי בני התרבות האולמקית כמה מאות שנים לפני הספירה ואומץ בהמשך על ידי תרבויות אינדיאניות נוספות במרכז אמריקה, כולל בני המאיה. ביישובים רבים של בני המאיה ושל התרבות האצטקית שמצפון נמצאו שרידים רבים של "מגרש משחקי הכדור" שהיה מגרש צר שאורכו 15 מטר, רוחבו 10 מטר וגובה הקירות הצדדיים כ-3 מטר. על כל אחד מן הקירות הייתה ממוקמת טבעת אבן אנכית במחצית הגובה. על השחקנים היה להעביר כדור עשוי דרך אחת הטבעות, מבלי שהכדור יפגע ברצפה. השחקנים יכלו להכות בכדור רק באמצעות המותניים וחגרו חגורות מיוחדות מעליהן. לרוב, המשחק היה משוחק בין לוחמים לשבוייהם, כאשר האחרונים היו אלה אשר אמורים לנצח את אויביהם. ככל הנראה הקבוצה המפסידה הייתה מוקרבת לאלים, כחלק מטקסי הקרבת קורבנות האדם האכזריים אשר אפיינו את בני תרבויות מרכז אמריקה. לצד מגרש הכדור יכולנו להבחין באתרים רבים במעין קערת אבן גדולה שבה רוכזו הלבבות של השבויים שנעקרו מליבותיהם בעודם בחיים באמצעות אבן געשית חדה (אבן אובסדיאן).
באתרי המאיה השונים ליוו אותנו לא מעט איגואנות גדולות ואפורות שתפסו שמש בשטחי העתיקות.
בכניסה לאתרים השונים היו דוכנים של מקסיקנים צאצאי בני המאיה שמכרו מזכרות שמשמרות את תרבות המאיה: שמיכות צבעוניות, שטיחים רקומים, ערסלים, בובות וכו'…
צ'יצן איצה
לציצ'ן איצה הגענו באוטובוס מקומי מיושן שיצא ממרידה במרחק של כשעתיים נסיעה. בכניסה לאתר הפקדנו בשמירת החפצים את התרמילים הגדולים והתחלנו בביקור באתר. אחד השומרים במקום התלהב משמו של מעין שבאנגלית נשמע כמו MAYAN, שמה של תרבות המאיה.
צ'יצ'ן איצה (Chich'en itza) היתה עיר שנבנתה על ידי תרבות המאיה והיא אחת האטרקציות החשובות ביותר ביוקטאן, במכסיקו ואף נבחר כאחד משבעת פלאי העולם החדשים בעיקר בזכות פירמידת אל קסטיליו הבלתי נשכחת שבמרכז העיר הקדומה.
הפירמידה נבנתה בידי בני המאיה בין המאות ה-11 למאה ה-13, כמקדש לאל קוקולקן. זוהי פירמידה גדולה הבנויה ממספר טראסות עם מדרגות שעולות עד לפסגתה מארבעת צדדיה. בנקודות השוויון של האביב והסתיו, בזמן הזריחה והשקיעה של השמש, מטילה פינת הפירמידה צל בצורת נחש מכוסה בנוצות – קוקולן. בשני התאריכים הללו הצלליות מהפינות גולשות בשורות למטה לצד הצפוני של הפירמידה כשהשמש עולה.
טיפסנו על גרם המדרגות התלול אל ראש הפירמידה וממנה צפינו לעבר האתר כולו שטובל בתוך היער בו נחשפו ממצאים רבים של העיר הקדומה ביניהם: מגרש משחקי הכדור, מקדשים, כתובות מרשימות וכן שתי סנוטות – מערות קארסט , בולענים שנוצרו באופן טבעי בתוך שכבת סלע גירני שבהם התאספו מאגרי מים תת קרקעיים עם מים צלולים.
בסנוטות נוספות ביוקטאן ניתן לשחות ולצלול ואף להגיע לחללים תת קרקעיים של מערות נטיפים מרהיבות.
אחד הבולענים המפורסמים הפך לאחד מפארקי המים המיוחדים ביותר בעולם – פארק המים שקרט שליד עיר הנופש קנקון שלחוף הים הקריבי אליה היו מועדות פנינו לאחר הביקור בצ'יצן איצה.
איסלה מוחרס
מכיוון שהגענו לקנקון בשעות אחר הצהריים, החלטנו לוותר באותו יום על הביקור בעיר הנופש ולהגיע ישר לאיסלה מוחרס – "אי הנשים", בה תכננו ללון ולבקר במשך מספר ימים. ההגעה אל האי היא מרציף פוארטו חוארס שנמצא מצפון לקנקון אשר ממנו מפליגות מעבורות אל האי כל חצי שעה במשך היום.
כבר במהלך ההפלגה הקצרה אי אפשר היה שלא להתלהב ממראה ממי הטורקיז הבוהקים של הים וממראה דקלי הקוקוס על חופיו הלבנים והבוהקים של האי ההולך ומתקרב אלינו.
צבעם הייחודי של המים בקריביים קשורים לעומק הקרקעית ולצבעה. הים הקריבי הוא יחסית ים רדוד והחול שעל הקרקעית לבן בהיר כתוצאה משחיקת שוניות האלמוגים הרבות. מאחר שחלק גדול מהאור מוחזר במלואו מהקרקעית הלבנה הצבע הכחול המאפיין את מרבית האוקיאנוסים והימים הופך לגווני טורקיז וכל תמונה נראית כמו גלויה.
לאחר שהתמקמנו באחד מבתי המלון הזולים שבאי, הסתובבנו בשעות הערב במרכז העיירה – "אל סנטרו", בו חולש ציר מרכזי – רחוב הידלגו – שאליו ולסביבתו מתרכזים רוב המסעדות, החנויות ומקומות הבילוי. מספר רב של מקומות מגישים מאכלי ים טריים, מאכלים מקסיקניים מסורתיים, חלקם עוד בהשפעת בני המאיה וכמובן שפע של מיצי פירות, קוקוס, שייקים וכן בירות, הידועה שבהן היא הבירה המכסיקנית – בירה קורונה שנמכרת ברחבי מקסיקו במחיר זול מאד: 2 – 3 דולר.
הנסיעה לאורך האי הקטן והצר שרוחבו 650 מטרים ואורכו כ 7 ק"מ היא באמצעות רכבי גולף, קטנועים ואופניים ולאורכו ניתן למצוא חופי רחצה ואתרי צלילה מרהיבים, רזורטים של מלונות יוקרה וכן שמורת צבי ים הנמצאים בסכנת הכחדה עולמית. בערבים נעים להסתובב בין בתי הקפה והמסעדות, חנויות המזכרות ובתי העיירה הצבועים בצבעוניות רבה ובסך הכל תחושת הביטחון באי גבוהה.
לחץ כאן להזמנת מלון באיסלה מוחרס
קנקון
ביום השני לביקורנו באיסלה מוחרס יצאנו לטיול יום בקנקון. לאחר הפלגה קצרה הגענו לעיר נופש הבינלאומית הגדולה שמונה כ 750 אלף איש. אנחנו ביקרנו במתחם העצום של אזור התיירות שלחוף הים הקריבי. מתחם זה עמוס במלונות גדולים, חופי רחצה, בתי קפה ומסעדות ממתחם זה ניתן לצאת לשפע של פעילויות ואטרקציות: ספורט מים, שיט, צלילה ודיג וכן לצאת לסיורים בסביבת העיר כמו טולום, אתר העתיקות של המאיה שנמצאת 130 ק"מ מדרום לעיר ואשר שימשה כעיר נמל. כמו כן ניתן לצאת מקנקון לגיחה קצרה לקובה שנמצאת במרחק טיסה קצר יחסית מהעיר. רבים מהתיירים בקנקון כמו גם באיסלה מוחריס הם אמריקאים שמגיעים לנופש קצר בקנקון ובסביבתה.
לחץ כאן להזמנת מלון בקנקון
במהלך הביקור שלנו בקנקון, החלו השמים להתקדר, רוח חזקה החלה לנשב ועד מהרה הבנו שאל העיר מתקרבת סופת ההוריקן קלודט. בשעת הצהריים מיהרנו אל הרציף בפורטו חוארס ועלינו על המעבורת האחרונה שיצאה אל האי. השיט לווה ברוח חזקה ובגלי ענק.
כאשר הגענו אל האי ניכר היה שהתושבים היו מתורגלים לסופות הטרופיות. חלונות הבתים ובתי העסק כוסו בלוחות עץ ובאחת מחנויות המכולת עמדנו בתור עם עוד אנשים רבים שרכשו אספקה למשך הימים הקרובים. בהדרגה הרוחות גברו והתחזקו, ירדו כמויות גשם עצומות ובאמצעות הטלוויזיה בחדרנו עקבנו במשך הלילה אחר התקדמות הסופה דרך אתר הCNN.
סופות ההוריקן נפוצות באזור הקריביים בתקופת הקיץ בה ביקרנו, כאשר טמפרטורת מי האוקיאנוס מגיעים מעל 26 מעלות צלסיוס, כמות המים האדירה מתאדה, מתעבה ויוצרת שקע ברומטרי מאד עמוק שהופך לסופה טרופית מפותחת. קוטרה של הסופה האדירה מאות קילומטרים של ענני סערה שמורידים כמויות אדירות של גשם ומסתחררים בעוצמה רבה מאד על ידי רוחות חזקות ביותר. במרכז הסופה אזור רגוע המכונה "עין הסערה". סופת ההוריקן נעה בעוצמה רבה מדרום לצפון, משולי האזור הטרופי בו נמצאים האיים הקריביים ועד לחופי דרום – מזרח ארה"ב בצפון, שם על היבשה כאשר אוזלת הלחות הרבה שמגיעה מהים הסופה נחלשת.
במהלך הלילה הרמנו את חפצינו על גבי הכיסאות שבחדר הקטן שהיה ממוקם בקומת הקרקע של המלון הקטן בו ישנו אשר החל להתמלא במים שהציפו את הרחובות שעלו על גדותיהם.
בבוקר נרגעה הסופה ואנחנו החלטנו לעזוב את האי המוצף. נפרדנו מהמלון, חצינו את הרחובות עם תרמילים על הגב כשאנו מבוססים במים עד הברכיים, הגענו לרציף המעבורת ממנו הפלגנו לקנקון ומכאן המשכנו עמוסי חוויות לחבל הצ'יאפס שמדרום לצבור חוויות חדשות. (המשך יבוא…)
