במהלך אוגוסט 2013 יצאנו לטיול בן שבעה עשר יום לאוסטריה. לטיול יצאנו, זוג ההורים נילי ומעין, נעה בת שבע וחצי ורועי בן ארבע וחצי. מדוע בחרנו דווקא באוסטריה? רצינו לבחור ביעד קרוב מבחינת שעות הטיסה ואוסטריה התאימה לכך. כמו כן יש לאוסטריה שורה של יתרונות נוספים: נופים מגוונים, טבע ותרבות, יש בה אטרקציות לכל המשפחה ומרחקי הנסיעה ממקום למקום אינם גדולים. כמו כן מבדיקה שערכנו מבעוד מועד גם מחירי הלינה וגם האוכל וההוצאות השוטפות האחרות אינן יקרות.

מראש בחרנו להתמקד במספר מוקדים אשר מהם יצאנו לטיולי כוכב, מתוך מחשבה שכדי להקל על הילדים נמנע מהם מעברים רבים וצורך להתרגל למקומות לינה רבים. כמו כן טיול בעל אופי של כוכב חוסך במידה רבה זמן מבוזבז על מעברים ממקום למקום. גם בטיול כוכב יש מספיק נסיעות שאינן קלות לילדים.

מסלול הטיול כלל נחיתה בוינה, נסיעה לעמק הוואכו שלאורך הדנובה, אזור האגמים, זלצבורג וסביבתה, אזור העיירות צל אם זה וקפרון ואזור אינסברוק בירת חבל טירול. לבסוף בילינו מספר ימים בווינה.

לצפייה  במסלול טיול מפורט באוסטריה באתר Turipo.com

לאחר טיסה בת שלוש וחצי שעות עם אוסטריאן איירליינס נחתנו בווינה. לאחר מעבר מהיר יחסית בביקורת הדרכונים הלכנו לכיוון דלפק השכרת הרכב לשל חברת מגה דרייב. נילי שמעולם לא שמעה על חברת השכרה זו ציפתה לגרוע מכל אבל להפתעתנו החברה שידרגה לנו במקום את הרכב והפנתה אותנו לאגף הוי.אי.פי, שם חיכתה לנו אופל אינסיגניה כמעט חדשה לגמרי, רכב דיזל מרווח שהפך את הנסיעה לאורך הטיול לנוחה ונעימה. יצאנו לדרך לכיוון עמק הוואכאו, לכיוון העיר קרמס.

לחצו כאן להזמנת מקומות לינה מומלצים באוסטריה

עמק הוואכאו

לפני הצהריים הגענו למרכז העיירה קרמס, לאזור המדרחוב. הבתים היו צבועים בגוונים שונים, חלקם עם ציורי קיר ורבים מהם עם אדניות שופעות בפרחי גירניום או פטוניות צבעוניות, מראה אופייני בכל רחבי אוסטריה. עצרנו להפסקה קלה בקונדיטוריה ומכאן והלאה מדי יום דגמנו את אחת העוגות הנפלאות של אוסטריה. התחלנו כמובן עם עוגת השטרודל המזוהה כל כך לאוסטריה. לאחר מכן שוטטנו מעט באזור המדרחוב, חזרנו לרכב , עשינו עם הילדים שיחה לגבי כיצד כל אחד מהם ממשיך את היום על הצד הטוב ביותר, שיחה שעשינו פעמים רבות במהלך הטיול, ונסענו מערבה לכיוון העיירה הציורית דורנשטיין.

לכל אורך הדרך נסענו לאורך הדנובה היפה. דורנשטיין עצמה, עיירה ציורית, בתיה צבעוניים ומאויירים והיא טובלת בתוך כרמים האופייניים לאזור הווכאו. מהעיירה נשקפת הדנובה ולאורכה שייטו ספינות נהר רבות. באחת המסעדות המקומיות אכלנו ארוחת צהריים.

הסתובבנו בין החנויות שבמדרחוב הראשי ובסמטאות שיוצאות ממנו והמשכנו בדרכנו לאורך הדנובה לכיוון העיירה פוכלרן בה שהינו את הלילה הראשון כאשר לאורך הדרך היו כרמים רבים, דוכנים לממכר ירקות ופירות וכן רוכבי אופניים רבים. היום הראשון היה בעיקר יום של נסיעה, כולנו היינו מאד עייפים מהטיסה ומה שהיקשה עוד יותר היה גל החום הכבד שפקד את אוסטריה באותו שבוע עם טמפרטורה של 38 מעלות בשעות הצהריים, בניגוד לציפיות מביקור באוסטריה. המלון בו ישנו בעיירה, Hotel Moser היה נקי, מרווח ועם ארוחת בוקר מעולה אותה אכלנו בגינת המלון הקטן. עם זאת היה חם מאד בחדר שהיה ללא מזגן, כמו בכל המקומות בהם ישנו באוסטריה. בימים הבאים מזג האוויר השתפר והיה נעים הרבה יותר. בפוכלרן עצמה לא היה מה לעשות יותר מדי בערב ולכן נסענו מספר קילומטרים מהעיירה לעבר העיירה השכנה מלק, שם אכלנו ארוחת ערב וקינחנו בגלידה.

למחרת, אחרי שינה טובה וארוכה לה היינו זקוקים אחרי יום אתמול, ארזנו את הציוד על הרכב ונסענו פעם נוספת למלק. הפעם לסטיפט מלק. מנזר מלק (גרמנית: Stift Melk) הוא מנזר בנדיקטיני הממוקם על צוק מעל העיר מלק וצופה על נהר הדנובה. במנזר נמצא קברו של הקדוש הקתולי קולומן משטוקראו, ושרידיהם של מספר מלכים מבית באבנברג, שושלת המלוכה הראשונה של אוסטריה. המנזר נוסד בשנת 1089 כשלאופולד השני, השליט המקומי של אוסטריה, העביר את אחת מהטירות שלו לנזירים ממנזר לאמבאך. במאה ה-12 נוסד במנזר בית ספר לנזירים וספריית המנזר התפרסמה במהרה בזכות אוסף כתבי היד העשיר שבה. הסקריפטוריום במנזר היה המקום העיקרי שבו נוצרו כתבי היד. מבנה הבארוק הנוכחי של המנזר נבנה בין השנים 1702ו-1736 נבנה לפי עיצובו של האדריכל יאקוב פראנדטאואר. בכנסייה של המנזר שמורות פרסקאות של הצייר יוהאן מיכאל רוטמאיר ועל קירות הספרייה, אשר מכילה בין השאר גם כתבי יד מוזיקליים, מוצגות פרסקאות של פול טרוגר. המנזר מאד מרשים, גדול ומפואר. כמו כן טיילנו בגן המטופח מאד, העשיר בעצים, בפינות ישיבה וממנו נשקף מראה מרהיב של עמק הוואכאו. הביקור במנזר עצמו לא מאד עניין את הילדים אך הם נהנו להתרוצץ בשבילי הגן.

מהמנזר במלק יצאנו לנסיעה ארוכה לעבר אזור האגמים. מכיוון שיצאנו ללא ג'י פי אס או וויז וניווטנו באמצעות מפה ושילוט הדרכים, מעט התברברנו בדרך, בעיקר כאשר נסענו בכבישים מקומיים. רק לאחר שעלינו על האוטוסטרדה הצלחנו למצוא את הדרך המהירה לכיוון אזור האגמים – זלצקאמרגוט.

אזור האגמים – זלצקאמרגוט

לאחר שעברנו את העיירה גמונדן  – GMUNDEN המוקמת מצפון לאגם טראונזי, עצרנו באחת מתחנות העצירה שלאורך האגם לשכשך את הרגליים ולאכול את ארוחת הצהריים עם מצרכים שקנינו בסופר. מהר מאד הבנו שלקנות בסופר זה לא יותר משתלם מלאכול את כל הארוחות במסעדה שכן חלק מהמוצרים נזרקים לפח, העלות הכוללת לא יוצאת זולה יותר והילדים וגם אנחנו היינו זקוקים לפסק זמן מסודר יותר במשך היום.

משם המשכנו דרומה לעבר הכפר הציורי האלשטאט. הכפר הקטן ממוקם על שפת אגם האלשטאט ובין חלק מחצרות הבתים עוברות תעלות מים המנקזות את המים הרבים שיורדים מהמפלים שבהרים הסמוכים. טיילנו לאורך הטיילת שעל שפת האגם וברחובות הכפר שהיה עמוס בתיירים.

מעבר ליופיו, הכפר מפורסם משתי סיבות: תרבות האלשטאט אשר הייתה תרבות קלטית מתקופת הברזל המוקדמת, ואשר העניק לה את שמו; ומכרה המלח הראשון בעולם הנמצא בהר המלח (Salzberg). כל אלה הביאו את ארגון אונסק"ו להכריז על הכפר כעל אתר מורשת עולמית בשנת 2001.

מכאן המשכנו לעבר העיירה הסמוכה אוברטראון, שם ישנו במלון חמוד מאד בשם Seerose אותו מנהלים זוג אנגלים בשם קייט ומארק. זוג חביב מאד ומסביר פנים. המקום עצמו נעים מאד לשהייה וממוקם סמוך מאד לאגם עם שפע של חניה, מה שלא היה בשפע או שעלה כסף בהאלשטאט הסמוכה.

למחרת התעוררנו ותכננו לנסוע למכרות המלח אך להפתעתנו המרובה לא מצאנו את מפתח האוטו. הפכנו את החדר, חיפשנו בסביבות האוטו, חיפשנו חיפשנו אך לא מצאנו. זוג ישראלים מרעננה ששהו במלון עם ילדיהם הציעו לנו את עזרתם וכך גם בעלי המלון. התקשרנו לסוכנת הנסיעות ולחברת הרכב שבווינה והסתבר כי הם לא מחזיקים במפתח רזרבי ואת המפתח היה צריך לשלוח אלינו מהמפעל בגרמניה ואמרו שכבר למחרת יגיע אלינו המפתח בדואר שליחים. החלטנו לא לבזבז את היום בהמתנה ולהמשיך לטייל לפי התכנית המקורית. בסמוך למלון, שוכן האגם וממנו יוצאת מעבורת שמגיעה להאלשטאט. ההפלגה עצמה נעימה וחווייתית בפני עצמה והמראה של האלשטאט מהאגם מרהיב.

מרציף המעבורת צעדנו ברגל לכיוון הכניסה לאתר מכרות המלח. מהכניסה עלינו בחשמלית במעלה ההר התלול. נוף האגם  שנשקף מבעד לחלון החשמלית היה יפהפה. לאחר שהגענו אל התחנה העליונה של החשמלית צעדנו כעשר דקות במעלה השביל המוביל לכניסה למכרה. לאחר הכניסה לאתר, לבשנו בגדי עבודה סגולים, כנראה בשביל הכניס אונו לאווירת הכורים. לנו זה עורר תחושה לא נעימה במיוחד והזכיר לנו את עובדי הכפייה היהודים במלחמת העולם השנייה שעבדו בין היתר במכרות באוסטריה. הסיור במכרות הוא סיור מודרך שעובר בין מנהרות מפותלות בתוך הר המלח דרך מספר תחנות שכוללות מיצג אורקולי שמסביר כיצד נוצרו משקעי המלח באזור. בתקופות גיאולוגיות קדומות שקע המלח בעקבות הצפה של ים קדום שהציף חלקים גדולים מאירופה. במשך מליוני שנים התפתחו על שכבת המלח סלעי משקע גירניים שהתקמטו בהדרגה עם היווצרות רכס הרי האלפים. כך נותר�� שכבת המלח בתוך ההר. שתי מגלשות עץ תלולות שבהן ירדו הכורים בין המפלסים של המכרה וכן יצאנו מהמכרה ברכבת כשאנו ישובים על גבי קרוניות. הביקור במכרה ארוך (כשעתיים), חווייתי ומרשים מאד. לצערנו הרב במהלך הגלישה במגלשה השנייה התחככה רגלו של רועי במגלשת העץ וגרמה לו לשפשוף עמוק וכואב שליווה אותו חלק גדול מהטיול.

מכאן ירדנו בחזרה להאלשטאט, הסתובבנו בין בתי הכפר ומכיוון שאיחרנו את המעבורת האחרונה חזרנו למלון באמצעות מונית. בערב הלכנו למסעדה בעיירה אוברטראון כדי לחגוג למעין יום הולדת 43. היתה זו מסעדה מעולה, בשם Höllwirt שהגישה לנו דגי נהר מצויינים,פסטה לילדים ולקינוח שטורודל וינאי משובח עם גלידה. הילדים נהנו לשחק בגן המשחקים שבחצר המסעדה ואנחנו נהנינו מהנוף שנשקף מכל עבר ומהאווירה הנעימה.

למחרת, המפתח עדיין לא הגיע אלינו ולכן לכננו להיות בקרבת מקום כדי לא לפספס את הדואר הנע עם המפתח שאמור היה להגיע אל המלון וכך בילינו יום שלם באגם ובסביבותיו, בניגוד להרגלנו. קודם כל שחינו באגם, גלשנו במגלשות גבוהות לתוך המים הקרים. בצמוד היה גן משחקים עם מתקני עץ כולל אומגה שבה הילדים גלשו שוב ושוב. וכן נהננו משיט בסירה חשמלית על האגם. בהמשך הלכנו לאורך שביל שעובר בצמוד לאגם לתוך אזור מיוער וממנו הגענו לגן משחקים נוסף בו נהנו הילדים לשחק.

בשעות אחר הצהריים בילינו שוב ליד האגם, התרחצנו במים וברקע הנעימה להקת נגנים בלבוש מסורתי שניגנה מוסיקה עממית ששטה בסירה קטנה על פני האגם. באותו היום המפתח כבר לא הגיע. למחרת תיאמנו עם בעלי המלון שהם יאספו את המפתח מידי השליח והחלטנו לנסוע ברכבת לבאד אישל.

הנסיעה ברכבת שיצאה מאוברטראון, במרחק הליכה מהמלון, היתה נעימה מאד, על רקע הנופים היפים של האזור וארכה כשעה. הגענו לבאד אישל בשעות הבוקר המאוחרות. באד אישל היא עיר מרחצאות המשמשת כעיר המרכזית של אזור האגמים. עברנו ליד המרחצאות אבל לא חשבנו שזה מתאים להיכנס עם הילדים למרחצאות ולכן תחילה שוטטנו במרכז העיר, בין החנויות והרחובות הצדדיים בדרך לוילה של הקיסר פראנץ יוסף.

הקיסר פראנץ יוסף קיבל את הוילה מאמו כמתנת נישואין לקיסרית אליזבת, נסיכת בוואריה בשנת 1853. הוילה הטובלת בתוך יער הפכה להיות בית מגורי הקיץ של הזוג שאותו כינה פרנץ יוזף "גן עדן עלי אדמות". נכנסנו לווילה שמשיכה להיות בבעלותם של צאצאי הקיסר עד היום וחלקים ממנה פתוחים לציבור הרחב. באמצעות סיור מודרך של כשעה ביקרנו בחדרים השונים בבית, כולל החדר ממנו הכריז הקיסר ב 1914 מלחמה על סרביה, אירוע המציין את תחילת מלחמת העולם הראשונה ואת קץ הממלכה האוסטרו – הונגרית. קירות הוילה מעוטרים בפוחלצים רבים, של ציפורים, שועלים, דובים ובמאות קרני איילים, כולל אייל שניצוד בעת ביקורו של הקיסר בארץ ישראל בסוף המאה התשע עשרה. כמו כן ניתן להתרשם מחיי הפאר הרב בו חיה משפחת הקיסר שהונצחה בדיוקנאות ענק בחדרים השונים.

ב

מהלך שהותנו בוילה קיבלנו את הטלפון המיוחל ממארק שמפתחות הרכב הגיעו אליו וכמובן שמחנו שנוכל להמשיך בטיול כמתוכנן. אכלנו צהריים, חזרנו ברכבת לאוברטראון ואחר הצהריים יצאנו לנסיעה בת שעה לאגם גוסאו. הדרך לאגם היתה יפהפיה, תוך כדי נסיעה התגלה לנגד עינינו רכס הרי האלפים הגבוהים והמשוננים ועל רקע זה נמצא גם האגם. אגם גוסאו אגם קטן יחסית וניתן להקיפו תוך שעה, במסלול הליכה קליל שעובר לאורך האגם גדות האגם והיער שמסביב. לפני שהתחלנו ללכת, נעה ומעין לא ויתרו על הרחצה במים הקפואים של האגם הקרחוני ולאחר שהתרעננו וגם קצת קפאו, התלבשו והתחלנו במסלול ההליכה. סמוך לתחילת מסלול ההליכה ניצבים מספר מתקנים שנועדו להדגים חוקים פיסיקלים הקשורים במים, ביניהם בורג ארכימדס שאותם ניתן להפעיל ביחד עם הילדים. לאחר מכן המשכנו במסלול ההליכה היפהפה. בשלב מסוים כאשר ראינו שמתחיל להחשיך החלטנו לחזור לתחילת המסלול, שם בחרנו לסיים את היום הארוך בארוחת ערב במסעדה שכללה אוכל אוסטרי מסורתי שכלל סלט ירקות, מחית תפוחי אדמה, ירקות מבושלים ושניצל וינאי אותו אכלו הילדים. ישבנו לאכול בחצר המסעדה, נהנינו מהארוחה הטובה ולמרות שהתחיל להתקרר התכרבלנו במעילים וצפינו באגם ובקרחון המוצא של האגם שנמצא בהרים שמעליו שהלכו ונצבעו בצבעי השקיעה האדומים.

למחרת נפרדנו בידידות רבה ממארק ומקייט כשהיעד שלנו הוא זלצבורג. בדרך עצרנו בעיירה סנט גילגן, עיירה ציורית יפהפיה השוכנת על שפת אגם יפהפה אליה הגענו ביום חם ושטוף שמש. לאחר שמצאנו חניה בעיירה עמוסת המטיילים, ירדנו עם הילדים דרך הרחובות הציוריים של העיירה לכיוון גן המשחקים, שם נהנו הילדים לשחק במתקנים השונים. לאחר מכן המשכנו לעבר האגם, שם ישבנו על הספסל ונהננו מהמראה של האגם ושל הגנים המטופחים שבסביבתו.

לאחר מכן מעין ונעה נכנסו לאחת הכנסיות היפות שבמרכז העיירה ומכאן חזרנו לרחוב הראשי בו החנינו את רכבנו. מהרחוב הראשי של העיירה עולה רכבל אל ההרים, משם ניתן לצאת למסלולי הליכה בטבע, באזור שבחורף משמש כאתר סקי פופולרי. אנחנו ויתרנו על כך והמשכנו בדרכנו לכיוון זלצבורג.

זלצבורג וסביבותיה

לאחר שמעט הסתבכנו במציאת הכניסה לאזור מרכז העיר מהאוטוסטרדה החנינו את הרכב בחניון במרכז העיר, מצאנו ברחוב קונדיטוריה טובה להפסקת קפה, עוגה וגלידה. לאחר המנוחה הקלה ביקרנו בארמון מירבל שנמצא במרכז העיר. ארמון זה כיכב בסרט צלילי המוסיקה בסצינה שבה לימדה ג'ולי אנדרוס את השיר הידוע "דו, רה מי". ברחבי העיר ישנן חברות תיירות שמארגנות סיורים בעיר בעקבות הסרט צלילי המוסיקה שצולם בעיר ובסביבותיה. לארמון מירבל עצמו לא ניתן להיכנס אלא לשוטט בגנים המקיפים אותו, גנים יפים ונעימים לא אך הרבה מעבר לכך. הגנים כוללים שבילים העוברים בין המדשאות הירוקות, הפרחים הצבעוניים הזקופים ופסלי גיר לבנים וכל זאת על רקע מבנה הארמון הגדול אשר נבנה בשנת 1606 על ידי הארכיבישוף וולף דיטריך ששלט בעיר ובאזור בתקופה זו. הוא בנה את הארמון לפילגשו שלומית אלט, שיש האומרים כי הייתה יהודיה, ובימיו הראשונים נקרא הארמון "אלטנאו" על שם אהובתו. לאחר הדחתו של הארכיבישוף, הוסב שם הארמון לשמו הנוכחי – ארמון מיראבל.

לאחר מכן מכן המשכנו לביקור בבית מוצרט שנמצא במרחק הליכה מארמון. בית מוצרט שוכן ברחוב Getreidegasse. בית זה שימש כבית הולדתו של מוצרט והוא משמש כיום כמוזיאון שמנציח את תולדות חייו הקצרים ואת יצירתו של מוצרט. בחדרי המוזיאון מוצגים כלי נגינה מקוריים, חפצים אישיים של מוצרט, כינור ילדותו ואפילו קווצת שיער שלו. דיוקנאות רבים מפוזרים ברחבי המוזיאון, שניים מהם של ילדיו של מוצרט, שלמרות שחיו יותר מאביהם לא נישאו מעולם ולא המשיכו את השושלת. בקומה התחתונה של המוזיאון ישנן כרזות מצחיקות עם דמותו של מוצרט, איתן נהנו הילדים להצטלם.

מכאן, בשעת אחר הצהריים מאוחרת, נסענו דרומה, מרחק של כחצי שעת נסיעה לכיוון שונאו אם קוניגזי שבגרמניה. העיירה נמצאת בגרמניה ואנו כישראלים טיפוסיים התפעלנו מהאפשרות לעבור בין מדינות בלי ביקורת דרכונים ולהבין שהגענו לגרמניה רק כאשר ראינו שלוחיות המכוניות שלצדנו ושלטי הדרכים היו מעט שונים מבאוסטריה. בחרנו ללון בעיירה זו מכיוון שבעת שהזמנו את בתי המלון כמעט ולא היו חדרי מלון טובים ובמחירים סבירים בזלצבורג ובסביבתה ולכן הרחקנו מעט לתוך גרמניה ולא הצטערנו על כך. המלון בשם  – Stoll's Hotel Alpina היה מאד נעים. היה זה חדר עץ, מרווח ויפה כשמהחלון נשקפו נופי האלפים, ארוחת הבוקר היתה מצויינת והעיירה עצמה היתה נעימה מאד ושכנה בסמוך לאגם קוניגזי.

למחרת נסענו לזלצבורג שפירושה בגרמנית הוא "מבצר המלח", בעבר נחצב מלח רב מהרי הסביבה, ושוּנע לאורך הנהר העובר בזלצבורג. החנינו את הרכב לא רחוק מבית מוצארט שנמצא במרחק הליכה מהעיר העתיקה שנמצא מעבר לגשר שעליו היו מחוברים מאות ואולי אלפי מנעולים כסמל לאהבתם של רבים מהמקומיים ומקרב התיירים שעברו במקום.

העיר העתיקה של זלצבורג שהוכרזה בשנת 1996 כאתר מורשת עולמית, מאד יפה, מלאה בסמטאות ציוריות, חנויות מזכרות, חנויות אופנה ובתי קפה. תחילה הסתובבנו באזור זה ומשם המשכנו עם הרחובות שעולים לכיוון הכנסייה הפרנציסקנית של זלצבורג הבנויה בסגנון גותי, גדולה ומפוארת מאד, עם עוגב אדיר מימדים, ציורי קיר ופסלי קדושים. מכיוון שהכנסייה לא עניינה את הילדים הם חיכו בחוץ וכל פעם אחד מאיתנו נכנס לכנסייה להתרשם מיופיה. בשער הרחבה הגדולה שבסמוך לכנסייה עמדה חבורת נגנים שניגנה בכלי נגינה מסורתיים: כלי פריטה ובאקורדיון וניגנה מוסיקה עממית.

לאחר שאכלנו גלידה טובה באחד הדוכנים שברחבה הגדולה המשכנו לכיוון החשמלית שעולה לכיוון מצודת זלצבורג. המצודה הממוקמת על ראש הגבעה של זלצבורג ובמשך שנים שמרה על העיר. מצודת זלצבורג היא בת קרוב ל- 1000 שנה. הקמתה החלה בשנת 1077 ומדי פעם נוסף לה עוד מגדל, מבנה או אסם עד שהגיעה למימדיה העצומים ולתואר אחת מטירות ימי הביניים הגדולות ביותר באירופה. במהלך המאה ה- 20 שימשה הטירה ככלא במלחמות העולם ורק בעשרות השנים האחרונות היא הפכה לאטרקציה תיירותית מבוקשת מאוד בזלצבורג.

הדרך אל המצודה הנעשית באמצעות הקרון החשמלי מדהימה ביופייה ונשקפת ממנה נופה של העיר העתיקה המשלב בין מבנים עתיקים, כנסיות ועצים רבים. כאשר מגיעים אל המצודה הנוף הנשקף הוא כמובן יפה עוד יותר מנקודות התצפית השונות על העיר העתיקה והרבה מעבר לה אל השדות הירוקים שמחוץ לעיר.

במצודה מתחמים רבים האופייניים למצודה מימי הביניים: מגדלי שמירה ותותחים שכוונו לכיוון העיר ומחוצה לה, מוזיאון בובות, תצוגה של בגדי אבירים, חדר שכלל מכשירי עינויים שונים ומסיכות נלעגות מברזל שהושמו על פני האסירים וחדרי תצוגה של כלי נשק ששימשו במלחמות השונות, עד למלחמת העולם הראשונה.

לאחר הביקור בארמון, אכלנו צהריים במסעדה הסמוכה ולאחר מכן המשכנו לחנות H&M הסמוכה והתחדשנו בבגדים חדשים. לאחר היום היפה בעיר העתיקה של זלצבורג חזרנו לכיוון המלון ובדרך עצרנו לביקור באגם קוניגזי. המתחם שסמוך לאגם הוא מתחם מאד מתוייר, מלא בדוכני מזכרות, הרבה מאד אבני חן וקריסטלים מוצגים למכירה, מסעדות רבות ובתי קפה ונוכחות של תיירים מקומיים רבים, חלקם בבגדים גרמנים מסורתיים. במקום ניצב טלסקופ שתחילה לא הבנו מה פישרו אך לאחר שגילינו סקרנות התקרבנו אל הטלסקופ שמעליו שלט קטן המכוון לעבר קן הנשרים שנבנה עבור היטלר ליום הולדתו החמישים בשנת 1939 על פסגת ההר שממזרח לעיירת הולדתו ברכטסגאדן הסמוכה לאגם קוניגזי כבית נופש עבורו. למרות שאתר זה מהווה היום אטרקציה תיירותית, הרי שמראה המקום המשקיף על האגם היה מבחיל. את הילדים כמובן לא שיתפנו בתחושותינו. המשכנו לעבר האגם. עמדנו בסמוך לבתי הסירות שחלקם עגנו וחלקם שטו במימי האגם הירקרק. מעין והילדים טבלו את רגליהם במים הנעימים ולאחר מכן, כשהחל להחשיך אכלנו בבית קפה במתחם האגם ארוחת ערב וחזרנו אל המלון.

למחרת בבוקר נסענו לארמון הלברון שנמצא בסמוך לזלצבורג. ארמון הלברון הוא מבנה בסגנון בארוק מוקדם שנבנה בשנים 1613-1619 על ידי מרקוס סיטיקוס פון הוהנמס , הנסיך-ארכיבישוף של זלצבורג. הארמון מפורסם בעיקר בזכות "מזרקות השעשועים" שלו – גן מלא בפסלים, כוכים, בריכות ומזרקות גלויות ומוסתרות שמטרתן הייתה לשעשע ולהשתעשע עם אורחיו של הארמון. הארמון שימש לשהייה ביום במשך הקיץ, אך בערבים חזר סיטיקוס לזלצבורג, ולכן אין בווילה חדר שינה. לצד הארמון ישנו פארק עירוני רחב-ידיים.

ביקרנו בארמון במסגרת סיור מודרך שעבר בין האטרקציות הרטובות שבארמון. כך למשל ישבנו על מושבי אבן סביב שולחן כשלפתע מתוך המושבים יצאו זרנוקי מים או שעברנו בשדרה ובמהלך המעבר הושפרצו לכיווננו מים. היתה זו חוויה מאד מרעננת ומאד משעשעת ביום קיץ חם, למעט רועי שדי סבל מכל ההפתעות הרטובות. כמו כן צפינו בהנאה בתיאטרון הבובות המופעל על ידי מים, שנבנה ב-1750. בגן מספר כוכים: כוך ובו קולות ציפורים המופקים בידי מים וכן כוך ובו כתר המועף כלפי מעלה על ידי סילון מים, המסמל את עלייתו ונפילתו של הכוח השלטוני. בכל אותם פעלולים ומזרקות ישנה נקודה אחת שאיננה נרטבת: הנקודה שבה ישב או עמד הבישוף וממנה הפעיל את המזרקות וכיום עומדים בנקודה זו מדריכי הסיורים באתר שמפעילים את המזרקות להנאת התיירים.

לאחר הביקור המהנה בארמון נסענו כשעתיים לכיוון קניון ליכטנשטיין. המסלול מאד נוח, מישורי ויפהפה. רובו הגדול עובר על שביל עץ תלוי מעל הנקיק הצר כשמתחת הנהר שוצף וגועש עם מפלים מרשימים, כשהגדול מביניהם נמצא בקצה המסלול ומתיז רסס לכל עבר. המסלול כולו ארך כשעתיים שכללו בסיום המסלול ישיבה בבית הקפה והילדים שיחקו בגן שעשועים קטן שנמצא במקום.

מזג האוויר החל להשתנות ולהתקדר וכשהחל לרדת הגשם חזרנו לרכב ובגשם זלעפות נסענו חלק גדול מהדרך לכיוון עיירת הנופש קפרון (Kaprun). עיירה זו נמצאת לרגלי קרחון קיצשטיינהורן שמשמש בחורף כאתר סקי פופולרי. העיירה נמצאת בסמוך לעיירת הנופש צל אם זה (Zell AM  Zee) ששוכנת על שפת האגם הקרוי על שמה.

המלון בו ישנו בקפרון – Kitz Residenz Top היה מלון דירות אהוב במיוחד על תיירי מדינות המפרץ הפרסי שאוהבים במיוחד את קפרון וסביבתה. כאשר הגענו התקשרנו לטלפון שהיה על ההזמנה ושליח מטעם המלון הגיע לתת לנו את המפתחות ולתדרך אותנו לגבי הדירה.  הדירה היתה מאד יפה, שני חדרים מרווחים, מקלחת מרווחת, מטבח מאובזר ושטיח ענק מעור של פרה חומה שהגעיל את נעה ונאלצנו לגלגל אותו. בניגוד לצימרים האחרים בהם התארחנו שבהם חלק מהחוויה היתה המפגש עם בעלי המקום הגישה במלון זו היתה מנוכרת למדי. לאורך השלושה ימים בהם התארחנו לא היה למי לפנות וביום האחרון הם הגיעו לבדוק אם הכל נשאר שלם. ניכר היה שבעלי המלון השתדלו שלא לבוא במגע עם אורחי המלון. עם זאת, קיבלנו כמתנה מהמלון כרטיס הנחה – פס שמאפשר כניסה חינם לאתרים רבים באזור. פסים מעין אלה ניתן לרכוש גם בוינה וגם בזלצבורג. באמצעות הפס היתה לנו כניסה חינם לכל הרכבלים באזור, כולל לקרחון קיצשטיינהורן שמחיר העליה אליו אינו זול.

בערב הלכנו לאכול בעיירה במסעדה איטלקית שהיתה בה הופעה של מוסיקה עממית בה ניגנו בבגדים מסורתיים שני ילדים צעירים שהיו אחים והוריהם ישבו סביב אחד השולחנות.

ביום השני לשהותנו בקפרון נסענו לכיוון פארק פרלייטן. הפארק מחולק לשני חלקים. חלק אחד הוא גן חיות אלפיני שמשתרע על פני שטח גדול מאד והוא כולל איילים, עיזי הרים,, ביזונים אדירי מימדים ועוד.. מסביב לפארק הרי האלפים המרשימים ועל אחד מהם קרחון אשר ממנו נשפך מפל שוצף.

בחלקו השני של הפארק ישנם מתקני שעשועים. על כל מתקן משלמים בנפרד עם מטבעות במחיר זול למדי וכמעט ללא תורים. המתקנים מגוונים, מתוחזקים ומתאימים מאד לילדים: סירה שגולשת מגובה לתוך הנחל, סירות מתנגשות, מכוניות עם פדלים ועוד…

לאחר כחצי יום מהנה מאד בפרלייטן אכלנו במסעדה המקומית ארוחת צהריים טובה, הילדים הזמינו לקינוח גלידה ענקית ואנחנו קינחנו כמדי יום בקפה ועוגה טובה: עוגת וניל ברוטב אוכמניות שטעמה נשאר לנו עד היום. לאחר מכן נסענו לצל אם זה הסמוכה לקפרון ועלינו ברכבל לפסגת ההר שמשקיף לעבר צל אם זה כשנוף העיירה על רקע האגם הגדול פרס לנגד עינינו. מפסגת ההר יש מספר מסלולי הליכה, קצרים וארוכים. אחד מהמסלולים יורד דרך היער לכיוון צל אם זה, מרחק של כשעה וחצי הליכה.

בשל העייפות של הילדים, הלכנו מעט לאורך המסלול, חזרנו לרכבל ומשם נסענו לאחד החופים לאורך האגם וסיימנו את היום ברחצה מרעננת במים הקרירים של אגם צל אם זה.

למחרת, ביום האחרון לשהותנו בקפרון, העפלנו ברכבל לפסגת קרחון קיצשטיינהורן שמתנשא לגובה של 3029 מטר מעל פני הים. כדי להגיע לפסגת הקרחון עולים בשני רכבלים ולבסוף בקרונית שמובילה עד למרכז המבקרים שבפסגת ההר. לאחר העליה ברכבל הראשון, ירדנו מהרכבל למסלול הליכה קצר בנוף אלפיני מרהיב שכלל פרחים צבעוניים שאופייניים להרים גבוהים וכן הגענו לאגם טורקיז שסביבו היה שלג. ההליכה היתה מהנה וחווייתית מאד. לאחר כשעת הליכה הלוך וחזור הגענו לרכבל ולאחר המתנה לא קצרה העפלנו לפסגת ההר.

ממרכז המבקרים צפינו בנוף המרהיב שנשקף ממרפסת התצפית לעבר הרי האלפים המושלגים וכן לעבר הקרחון. לאחר מכן ירדנו אל הקרחון בקרונית וביחד עם הילדים גלשנו במזחלות על הקרחון. מכיוון שהיה יום חם והטמפרטורה על פסגת ההר הייתה כ- 17 מעלות גלשנו על המזחלות עם מכנסיים קצרים, עליונית וכפפות. רבים ישבו  באזור הגלישה על כיסאות ים בבגדים קלים ומשקפי שמש. לאחר מכן עלינו בשנית למרכז המבקרים בו היה הסבר על היווצרות הקרחון.

מכאן ירדנו אל מרגלות ההר וגם הטמפרטורה עלתה והגיעה ל –  38 מעלות. החלטנו להתרענן פעם נוספת באגם, הפעם נסענו לחוף אחר שכלל גם בריכת שחייה גדולה עמוסה בנופשים מקומיים שהיתה ממוקמת בסמוך לאגם וכל נהנינו גם מהטבילה בבריכה וגם מהאגם. הילדים נהנו מאד , רועי שהיה עדיין פצוע ברגלו מהמגלשה בהר המלח לא נכנס למים אלא בנה ארמונות בחול ונעה ומעין נהנו גם מהבריכה וגם מהאגם הקריר.

למחרת עזבנו את קפרון ונסענו מערבה לעבר מפלי קרימל. מפלים אלו הם המפלים הגבוהים ביותר באוסטריה שיורדים בסמוך למעבר ההרים קרימל מגובה 2634 מטרים. את מעבר ההרים חצו בשנת 1945 כחמשת אלפים פליטים יהודים ניצולי שואה שצעדו מאוסטריה לאיטליה ומשם לארץ ישראל.

לאחר שהחנינו את הרכב בסמוך לעיירה עשינו צעדה ארוכה לתחילת המסלול שעובר לאורך הנהר ובין שלושת המפלים המרשימים בעוצמתם הנופלים מגובה של 380 מטר. ההליכה כוללת עליה לא קלה בשביל מתפתל בתוך היער כשמדי פעם ישנן נקודות תצפית לעבר המפלים. היינו צריכים לדרבן את הילדים לסיים את המסלול, מדי פעם מעין עשה עם רועי תחרויות ריצה בעליה ולעיתים הרים אותו על הכתפיים. במהלך המסלול עצרנו באחת התחנות לאכול ארטיק ובשנייה אכלנו ארוחת צהריים במסעדה עמוסה במטיילים. לאורך הדרך פגשנו משפחות נוספות, כולל מספר משפחות ישראליות.

לאחר שירדנו מאזור המפלים, הילדים נהנו ממתקני השעשועים הייחודיים שהיו במקום, ביניהם מתקני טיפוס ודגמים של מתקני מים מעץ. כאשר התחיל להיות סגרירי, וגשם החל לרדת חזרנו לרכב והמשכנו בנסיעה די ארוכה מערבה לכיוון העיירה הופטגארטן, הסמוכה יחסית לאינסברוק שבמערב הטירול.

מערב הטירול

הופטגארטן (Hopfgarten im Brixental) היא עיירה קטנה ושלווה מאד ואנו התמקמנו במלון משפחתי קטן בשם Appartements Strobl שממוקם בשכונה שקטה עם בתים פרטיים שטובלים בגינות יפהפיות. המלון עצמו הוא מלון דירות , החדרים מאד מרווחים, נקיים , עם נוף יפהפה שנשקף מהחלונות ומהמרפסות וכך גם ארוחת הבוקר מצויינת ועשירה. במרחק קצר מהמלון, בכיכר הקטנה של העיירה אכלנו בערב במסעדה מקומית מצויינת. בעלת המקום היתה מאד נחמד אלינו כשהבינה שאנחנו מישראל. היא פנתה אלינו ואמרה שהיא יודעת שלא כל מה שנאמר עלינו בתקשורת משקף את המציאות ושהיתה רוצה לבקר בישראל. היא גם סיפרה שסבה הועלם בימי המשטר הנאצי כשסירב למועל היד וכי גם כיום יש לא מעט אנטישמים ברחבי אוסטריה, למרות שאנחנו לא חשנו בכך כלל.

ביום השני לשהותנו בהופטגארטן, התחלנו את הבוקר בביקור בפארק סלבנה (Salvena land) שממוקם בשולי העיירה. האתר מאד נעים ומטופח וכולל מתחם של מיני גולף, מגלשת הרים שצופה על כל הרי האזור והעמק הירוק, מכוניות מתנגשות, גן שעשועים גדול וכן בריכה גדולה עם מתקני מים וכן אגם גדול בו ניתן לשחות ולטפס על מתקן טיפוס. הילדים מאד נהנו ואפילו רועי שהפצע ברגלו כבר החלים הצליח להנות מהרחצה באגם והמפגש עם הסלמנדרות הרבות שנמצאות באזור הרדוד של האגם. מחיר הכניסה לאתר זול יחסית ולמקום מגיעים יחסית מעט אנשים, בעיקר מקומיים. סיימנו את הביקור בארוחת צהריים עם מטעמים מקומיים.

מכאן המשכנו למוזיאון עולם הקריסטלים של סברובסקי. המוזיאון ממוקם בתוך גבעה מלאכותית מכוסה בדשא ירוק ופרצוף של אדם עם עיני קריסטל שמתוך פיו נשפך מפל מקבל את פני המבקרים. המוזיאון מכיל מספר אולמות חשוכים ברובם המציגים מוצגים שונים עשויים מאבן קריסטל בשלל צבעים, ביניהם מסכות ובגדים המצופים בקריסטלים, דגמי מבנים מפורסמים מהעולם, פסלים קטנים וגדולים ועוד… תצוגה גדולה ומרהיבה ביופיה. בסיום הביקור מסיימים באולם מכירות ענק אשר מהווה אף הוא סוג של מוזיאון בו מוצגים למכירה תכשיטים, נעליים משובצות בקריסטל, שלל בובות מיניאטוריות או גדולות עשויות מקריסטל: מיני, קיטי, פוקה ועוד… נעה מאד התלהבה מהמקום וצילמה כמעט כל ויטרינה במוזיאון ובחנות. מחוץ למוזיאון שיחקו הילדים בגן משחקים קטן שכלל מתקן טיפוס וכן אומגה – מתקן נפוץ ברחבי אוסטריה.

בשעות אחר הצהריים המאוחרות, המשכנו מערבה לכיוון העיירה הול אין טירול – Hall in Tirol שנמצאת בחצי הדרך לאינסברוק מהופטגארטן. החננו את הרכב בסמוך לעיר העתיקה של העיר שידועה מהמאה ה – 13 כעיירה שהתבססה על מכרות המלח הסמוכות אליה. הול פירושה בקלטית עתיקה מלח. סמטאות העיר העתיקה מימי הביניים ציוריות, הרחובות מצופות באבנים קטנות ועל חלק מהבתים ציורי קיר בעלי אופי דתי מימי הביניים. הסתובבנו בין הסמטאות בין חנויות אופנתיות, בתי קפה, גלידריות ומסעדות קטנות המשתלבות באווירה השלווה של העיירה ובאחת המסעדות האיטלקיות אכלנו ארוחת ערב טובה. קינחנו את הביקור באחת הגלידריות ונסענו בחזרה לכיוון הופטגארטן.

למחרת נסענו ליום טיול באינסברוק בירת הטירול אשר פירושה הגשר על נהר האין שעובר ליד העיר. מכיוון שהיה זה יום גשום מאד הצטיידנו בדרך במטריות ששירתו אותנו היטב ביום גשום זה. החננו את הרכב בחניון הצמוד לעיר העתיקה היפה של העיר. התחלנו את הביקור בקתדרלה המרשימה שנמצאת בסמוך למרכז העיר העתיקה, לאחר מכן שוטטנו ברחובות העיר העתיקה, בין החנויות וכן בין אמני הרחוב הרבים והפסלים האנושיים. עלינו לתצפית מרהיבה ממגדל השעון על העיר וסביבותיה, כולל מקפצת הסקי הגדולה של הפארק האולימפי ששימש לאולימפיאדת החורף שנערכה בעיר. לאחר מכן ביקרנו בארמון הופבורג. ארמון זה שנמצא בלב העיר העתיקה שימש כארמון החורף של קיסרי אוסטריה. הארמון נבנה לפני 640 שנה ומשמש היום כמעונו הרשמי של נשיא אוסטריה. ניתן היה להתרשם מאורח החיים המלכותי האוסטרי בסיור שערכנו במלון. הלכנו בין חדרי הארון השונים, בחלקם דיוקנאות ענק של משפחת המלוכה ומרשים במיוחד היה אולם המראות אשר שימש כאולם אירועים מפואר ביותר ונותר רק לדמיין את יושבי הארמון ואורחיהם רוקדים וואלס לצלילי המוסיקה. באחד החדרים ישנו ציר זמנים עם תמונות של הארמון בתקופות השונות, כולל התקופה שבה הארמון היה בשליטה נאצית משנת סיפוח אוסטריה לגרמניה – "האנשלוס"  ב –  1938 ועד לסיום המלחמה, כאשר דגלי צלב הקרס התנופפו מעל הארמון.

בדרכנו חזרה להופגארטן עברנו עם הרכב על פני מקפצת השלג הגדולה של הפארק האולימפי. המקפצה הוקמה לקראת אולימפיאדת החורף בשנת 1962 ועוצבה מחדש על ידי האדריכלית הנחשבת זאהה חדאד בשנת 2001 ומשמשת עד היום את חובבי הסקי אשר העיירה אינסברוק מהווה מרכז עולמי עבורם.

בשל הגשם שירד לאורך כל היום, לא הצלחנו למצות את הביקור באינסברוק ולא ביקרנו באטרקציות נוספות כמו גם החיות האלפיני או ברכבל התצפית שמוביל לתצפית המשקיפה על פני העיר ועל הרי האלפים המזדקרים בסביבה.

בדרכנו חזרה למלון, עצרנו במספר משתלות בחיפוש אחר מבחר של זרעי פרחים שאופיניים לאוסטריה, במטרה ליהנות מיופיים גם בחצר ביתנו.

ביום שלמחרת יצאנו לנסיעה ארוכה למדי לוינה. רוב היום עבר עלינו בנסיעה כאשר בדרך עצרנו בעיר לינץ להפסקת צהריים. החנינו את הרכב בסמוך למרכז העיר, אכלנו במסעדה וייטנאמית מצויינת ולאחר מכן ערכנו סיור רגלי קצר באזור רציף מעבורות נהר הדנובה ובאזור העיר העתיקה.

וינה

הגענו לוינה בשעות אחר הצהריים ובמהלך הנסיעה לא הפסקנו להתפעל מהבניינים ההדורים שמפארים את מרכז העיר, עדות לעברה הקיסרי של העיר אשר שימשה כבירת האימפריה האוסטרו – הונגרית.  לאחר מעט קשיי ניווט הצלחנו להגיע אל המלון שהזמנו בוינה – מלון מיירינגר אשר נמצא בסמוך לרינג המקיף את מרכז העיר. המלון היה מאד נחמד והמוטו המרכזי שלו הוא חתונה ואת המסדרונות עיטרו תמונות של חתן וכלה. המלון שוקק חיים, מחברה צעירים, סטודנטים אירופאים ומשפחות והמיקום שלו מעולה: במרחק כמה מאות מטרים מתחנת התחתית ובסמוך ישנן מסעדות רבות. לאחר שהתמקמנו בחדר, יצאנו לאכול במסעדה מצויינת שמאד מקפידה על מזון בריאות ולכן מאכלים רבים היו אורגניים, תבשילי ירקות וקטניות מיוחדים. וכמובן בירה ויין במחירים מאד שפויים, כ 2 – 3 אירו לכוס, כמקובל בכל רחבי המדינה.

לאחר ארוחת בוקר מצויינת שזכתה מנעה לציון עשר בשל כמות העגבניות העצומה שהוגשה בה, המשימה הראשונה ביום הראשון לשהותנו בווינה היתה להחזיר את האוטו לחברת ההשכרה שהיתה מוקמת באזור תעשייתי בשולי העיר. מכאן, באמצעות המטרו נסענו למרכז העיר. הסתובבנו מעט ברגל כשעינינו נישאות לעבר הבניינים המפוארים. באחת הנקודות עלינו על אוטובוס לארמון הבלוודר כדי לצפות באוסף תמונותיו של קלימט. ארמון זה שימש כמעון הקיץ של הנסיך איגון מסבוי, גיבור המלחמה שבמאה ה-17 סייע בגירוש הצבא הטורקי האימתני שצר על וינה. בארמון היפה שוכנת הגלריה האוסטרית לאמנות המאות ה-19 וה-20, ובה אוסף חשוב של כמה ציירים אוסטרים בולטים, ביניהם קוקושקה, קלימט ושילה. הארמון כולל שני מבנים מרשימים, וביניהם משתרעים גנים מרהיבים. את רועי המוזיאון לא ממש עניין ועל כן לאחר שהתחלנו בסיבוב משותף בארמון, ירדנו לקפיטריה של הארמון וכל פעם אחד מאיתנו עלה  להמשך הביקור בארמון ביחד עם נעה שגילתה עניין ביצירות האמנות בארמון. הציור המפורסם ביותר כבר לא נמצא בארמון, דיוקנה של אדלה או כפי שהנאצים כינו אותו בתקופת מלחמת העולם השניה,  – האישה בזהב, בכדי למחוק את זהותה היהודית של התמונה. ציור מפורסם אחר שנשאר במוזיאון הוא ציור הנשיקה המרהיב. ציור זה יחד עם ציורים נוספים של קלימט מופיעים על גבי מזכרות רבות בעיר וינה.

לאחר הביקור המרתק בארמון הבלוודר מכן נסענו לאקוואריום של וינה (Haus des Meeres) שנמצא במרחק נסיעה קצר יחסית. האקוואריום כולל מספר קומות עם מגוון של דגים מסוגים שונים כולל דגי קוי שניתן ללטף, דגים טרופיים מסוגים שונים, צבי ים, כרישים ועוד… האקוואריום מעט מיושן ואינו ביקור חובה. אם כבר מבקרים במקום, התצפית מהקומה העליונה המשקיפה על כל העיר, יפה מאד.

מכאן המשכנו לעבר המדרחוב הארוך וקתדרלת סנט סטפן המרשימה שבלב העיר העתיקה, אחת מהגבוהות בעולם אשר נבנתה במאה ה-14 בסגנון גותי, והיא מייצגת את תולדותיה המפוארים של וינה ואת רוח החופש שלה. ייחודה הרב טמון ברעפים הצבעוניים שבגג, ובחלל הפנימי העשיר במיוחד. מחוץ לקתדרלה עמדו אנשים המחופשים למוצארט והציעו כרטיסים לאחד הקונצרטים שהתקיימו באותה עת בעיר. לאחר מכן הלכנו לאורך המדרחוב, בין החנויות, הקונדיטוריות הרבות עם תצוגה רבה של עוגות ושל שפע של פרלינים. היה זה בילוי בפני עצמו לשבת במדרחוב עם קפה ועוגה ולצפות בעוברים והשבים.

לקראת ערב חזרנו לאזור המלון וסעדנו שם במסעדה סינית מצויינת עם שירות איטי במיוחד שעד היום אנחנו מציינים אותו כדוגמא למסעדה איטית במיוחד. מסעדות אסיאתיות נוספות, סיניות וויאטנמיות יש בשפע ברחבי העיר.

ביום השני לשהותנו בווינה התחלנו את היום בארמון שנבורן. ארמון זה היה ארמונם של קיסרי אוסטריה מהמאה ה – 16 וכיום הוא מחשובי אתרי התיירות של המדינה וכאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו. בכניסה לאתר יש לבחור במסלול הביקור בארמון ועל פי זאת נקבע גם מחיר הביקור המודרך באתר.  אנחנו בחרנו במסלול הקצר שעובר דרך המתחמים המרכזיים בארמון המפואר שמשתרע על פני שטח עצום, כולל את חדרי הארמון, גנים מעוצבים, ונקודות תצפית.  כרטיס הכניסה כולל את שעת הכניסה לארמון ומפני שהקדמנו, ביקרנו תחילה בגינת התה שבסמוך לארמון ובו גם ישבנו בבית הקפה ואכלנו את אחת העוגות הטובות שאכלנו שנאפתה במשך דורות בארמון עבור משפחת המלוכה. הביקור הממושך בשטח הארמון,מעט התיש את הילדים שכבר שבעו מארמונות רגע לפני סוף הטיול. כאשר יצאנו מהארמון, הלכנו בגנים המשתרעים על פני שטח עצום. מעין ורועי רצו כמה מאות מטרים בתוך הגנים במעלה גבעה עד למגדל תצפית שמשקיף על הארמון ועל סביבותיו.

מכאן המשכנו לביקור בגן החיות. גן זה הוא גן החיות הוותיק ביותר שנוסד בשנת 1752 בתחומי פארק שנברון. הגן משתרע על פני שטח גדול מאד ובו מתחמים רבים של מגוון בעלי חיים: פנדות, קואלות, אריות, פילים ועוד… כמו כן  הילדים נהנו לשחק במתקני העץ בגן המשחקים הגדול.

בגן החיות אכלנו גם את ארוחת הצהריים במסעדה המקומית ואחר הצהריים סיימנו את היום הארוך במתחם הארמון ונסענו ללונה פארק הוותיק של ווינה – פארק פראטר. הפארק ידוע בעיקר בשל פארק השעשועים וורסטפראטר (Wurstelprater) שבו נמצא גלגל הענק "וינר ריזנראד". פארק השעשועים נפתח ב-1895 ביוזמתו של גאבור שטיינר עם תצוגה שנקראה "ונציה בווינה" שכללה לגונה מלאכותית ואשר דימתה סיור בעיר. מתכנן התצוגה היה האדריכל הציוני אוסקר מרמורק. ב-1897 צורף לתצוגה הגלגל הענק, שהיה הגדול באירופה. בתיאטרון פתוח הוצגו אופרטות של פרנץ להאר.

הכניסה לפארק היא חינם, אך יש לשלם בנפרד עבור כל אטרקציה. התחלנו את הביקור בגלגל הענק שמאפשר תצפית מרהיבה על העיר וכך גם הגלגל הענק מזדקר למרחקים בעיר המישורית. בנוסף לגלגל הענק מכיל הפארק אטרקציות מקובלות כגון רכבת הרים, רכבת שדים, וקרוסלות, חלקן מפחידות למדי וכלל אינן מתאימות לילדים. הילדים התלהבו במיוחד מבועות הפלסטיק שצפו על פני המים והם בתוכן. הביקור בפארק הסתיים כאשר לפתע ירדו מטחים כבדים של גשם. בסיום הביקור נכנסנו למוזיאון הקטן המציג את תולדות המקום. יש לציין כי בשעות אחר הצהריים לקראת החשיכה הסתובבו באזור הפארק חבורות ובודדים של טיפוסים מפוקפקים.

 מתחנת המטרו הסמוכה לפראטר פארק חזרנו לאזור המלון שלנו, אכלנו במסעדה אסיאתית נוספת, חצינו את אחת מתעלות הדנובה ששני גדותיהן היו מכוסות בציורי גראפיטי מעניינים לעין וראינו שבאזור זה מתחם שלם של בתי קפה, אזור נוסף בו ניתן לבלות בעיר.

היום האחרון לשהותנו באוסטריה התאפיין במזג אוויר קריר וגשום. בבוקר הלכנו למדרחוב, הסתובבנו בין החנויות וישבנו באחד מבתי הקפה והתענגנו על הקפה עוגת הזאכר טארט הידועה, עוגת שוקולד משובחת במיוחד והסתכלנו על העוברים ושבים.

לאחר מכן התקדמנו לעבר בית האופרה ומשם עלינו על אוטובוס שמקיף את הרינג שטראסה. שדרה רחבה זו מקיפה במעגל, ליתר דיוק בשלושת-רבעי מעגל, את מרכז וינה. השדרה, שנסללה והוקמה בין 1860 ל-1900, כוללת כמה מן המבנים החשובים בוינה כגון הפרלמנט האוסטרי, המבנה המרכזי של אוניברסיטת וינה, הבורסה של וינה, התיאטרון הלאומי בורגתיאטר ועוד וכן ארמונות פאר פרטיים שנבנו של ידי הבורגנות העשירה של מפנה המאה העשרים שכללה תעשיינים ובעלי מקצועות חופשיים, רבים מהם יהודים. עם העליה לאוטובוס מקבלים אזניות, אותן מחברים לשקע באוטובוס וכך ניתן לקבל תוך כדי נסיעה הסבר לגבי האתרים שרואים לאורך המסלול שנמשך כארבעים דקות. הילדים שהיו עייפים והרגישו היטב את סוף הטיול ניצלו את הזמן לשינה טובה.

לאחר הסיבוב ירדנו בבית האופרה ופנינו לבית המוסיקה. המקום כולל ארבע קומות עם מתחמים שרובם אינטראקטיביים ומהווים עניין רב לילדים ולמבוגרים כאחד ונועדו לקרב בדרך זו לעולם המוסיקה הקלאסית המהווה מרכיב מרכזי בתרבות האוסטרית בכלל ובוינה בפרט. במהלך הביקור ניתן לצפות ולהאזין בחדר קולנוע עם מערכת שמע מצויינת בתזמורת הפילהרמונית של וינה, באמצעות תכנת מחשב ניתן לנצח על התזמורת, רצוי בקצב המתאים ואם לא מקבלים מזובין מהטה הערה חמורה והדחה מהתפקיד, רועי הצליח במידה רבה להחזיק זמן רב את מקל המנצחים מול התזמורת הפילהרמונית שניגנה את מוסיקת לילה זעירה של מוצארט.

 במתחם אחר של המוזיאון ישנם מוצגים שממחישים את דרך הפקת הצלילים ועוצמות הקול השונות, רקדנו יחד בחדר קצב צבעוני וכן סיירנו בתערוכה עם מידע רב על המלחינים האוסטרים הידועים יותר ופחות. בילינו במקום בעניין רב כשעתיים ולאחר מכן הגענו לרובע המוזיאונים. רובע זה שנחנך בשנת 2001 הוא אחד המרכזים הגדולים בעולם לאמנות ותרבות. הרובע מכיל מספר מוזיאונים חשובים לאמנות ומתקיימים בו מופעי תרבות ומגוון פעילויות חינוכיות. המוזיאונים הנמצאים ברובע הם המוזיאון לאמנות מודרנית (מומוק) הנחשב למוזיאון הגדול ביותר לאמנות מודרנית במרכז אירופה בו מוצגות יצירות אמנות מתחילת המאה העשרים ועד ימינו, ביניהם יצירותיהם של פאבלו פיקאסו, פול קלי, ואסילי קנדינסקי ואחרים. מוזיאון לאופולד המתרכז באמנים אוסטריים שפעלו במחצית הראשונה של המאה העשרים כמו אגון שילה, ואוסקר קוקושקה מהזרם האקספרסיוניסטי וצייר האר-נובו גוסטב קלימט, המוזיאון הלאומי לארכיטקטורה שמתמקד בארכיטקטורה ובעיצוב עירוני של המאות ה -20 וה -21. ומארגן טיולים אדריכליים בווינה ומוזיאון צוֹם, מוזיאון לילדים המציג מבחר של פעילויות מעוררות חושים ואינטראקטיביות.