באחד מימי החנוכה, נפגשנו עם בני משפחה נוספים במחנה המעפילים בעתלית, לסיור של "עמותת מורשת הבריחה" ביחד עם כמה עשרות מעפילים ובני משפחתם. מורשת זו היא חלק מהסיפור המשפחתי שלנו – סיפורה של אניית המעפילים "אקסודוס". סבי וסבתי חיים ופסיה וידבסקי, היו מבין עולי האנייה אקסודוס יחד עם דודתי סימה ואמי גליה נולדה על גבי אחת משלושת אניות הגירוש של עולי אקסודוס, האמפייר רייבל עם הגעת האנייה לנמל חיפה. על רקע זה היה לנו חשוב להביא גם את הילדים לסיור במקום, למרות שהדבר היה כרוך ביציאה מוקדמת מביתנו בצפון כדי להגיע בשעה תשע לתחילת הסיור.
מחנה המעפילים בעתלית משמש כיום כאתר לאומי למורשת ההעפלה והעלייה. המחנה הוקם על ידי שלטונות המנדט הבריטי לאחר פרסום הספר הלבן מ 1939 אשר הגביל התיישבות ועליית יהודים למכסה של 15,000 יהודים בשנה, במטרה למנוע את התחזקות היישוב היהודי בארץ ישראל ולרצות את הערבים. המחנה הוקם בינואר 1940 ושימש עד להקמת המדינה ב 1948 כמחנה מעצר למעפילים ופעילים במחתרות וכן כמחנה מעבר לעולים. בשיאו אכלס המחנה בעת ובעונה אחת ארבעת אלפי עולים, נשים, גברים וילדים. במשך השנים נעצרו במחנה למעלה מארבעים אלף מעפילים ששוכנו במחנה בעשרות צריפי עץ שהיו פזורים בשטח המחנה שהיה מוקף בגדרות תיל, שריוניות וחיילים בריטים, מראה שעד היום מזכיר את מראה מחנות ההשמדה מאירופה. מרבית המבנים נהרסו עם השנים וכל שנותר מהם הם לוחות בטון אך לאחר שיקומו של האתר החל משנת 1987 שוקם המחנה. התחלנו את הביקור במרכז המבקרים שנבנה בתוך ספינת דיג לטבית ישנה – "גלינה" שהיתה דומה בגודלה ובמראה הרעוע שלה לרבות מספינות המעפילים שהגיעו לחופי הארץ בתקופת המנדט.
הביקור בספינה כלל צפייה בתצוגות האורקוליות שסיפרו את נושא ההעפלה והמחישו היטב את התנאים הקשים בתוך הספינה. עברנו בין תצוגות ששחזרו את תנאי המגורים הצפופים, המטבח, גשר הפיקוד ושאר חלקי הספינה כפי שנראו בתקופת ההעפלה. באחד הסרטונים שהוקרנו היה מאד מרגש לראות את תמונתה של סבתא פסיה כשהיא בהריון עם אמי מלווה מהאנייה אקסודוס לאניית הגירוש.
מכאן המשכנו לכיוון צריפי העץ המשוחזרים, ולצריף החיטוי שהזכיר מאד את המקלחות והמשרפות במחנות ההשמדה באירופה אשר בו נאלצו המעפילים שנקלטו במחנה לעבור את חיטוי הדי.די.טי ולעבור מקלחת. באחד הצריפים שהשתמרו ניתן היה לראות את תנאי החיים בתוך הצריף שכלל עשרות מיטות ולצדם מעט הרכוש שהיה לעולים.
תחנה נוספת כללה שני קרונות רכבת שבהם היתה תערוכה קטנה על "תנועת הבריחה" בהובלתם של אנשי הבריגדה היהודית ואנשי ההגנה שהיו אחראים לעלייתם הבלתי חוקית של כשלוש מאות אלף עולים ניצולי שואה לארץ ישראל בשלהי מלחמת העולם השנייה.
לאחר הדלקת נרות חגיגית ודברים מרגשים שנשאו נציגי המעפילים ובני משפחתם באולם הכינוסים המשכנו לאחד הצריפים בו נמצא המאגר הממוחשב של סיפורי המעפילים ומקרן שמאפשר לצפות על גבי מסך בתמונות ולקרוא את סיפורי החיים של המעפילים כפי שתועדו במאגר. כאן זכינו לצפות בהתרגשות רבה בסיפור חייהם ועלייתם של סבא חיים וסבתא פסיה אשר לאחר כל תלאות המלחמה ופרשת אקסודוס, עלו לארץ בשנת 1949 והקימו משפחה לתפארת.
שמחנו מאד שהבאנו את הילדים לביקור החווייתי והמרגש במחנה. גם אם היה להם מעט עמוס חשוב היה לנו לחבר אותם למורשת המשפחתית שלנו המשולבת במורשת הלאומית של סיפור ההעפלה והקמת המדינה.
לאחר תמונה משותפת של כל המשפחה, החלטנו לאכול ביחד צהריים במסעדת קאת בלו הממוקמת בחוות הסוסים שבכניסה לקיבוץ בית אורן בהר הכרמל, מסעדת בשרים משובחת שאפשרה גם לצמחונים הרבים שבינינו ליהנות מבר סלטים עשיר וטעים ולסיים את החוויה המשפחתית בהנאה רבה.
פוסטים על טיולים נוספים בסביבה:
טיול בנחל התנינים ובשמורת נחל המערות