ביום חמישי האחרון, יצאנו רק שנינו, לטיול באזור חיפה הכרמל. התחלנו את הטיול בביקור בשעות הבוקר במתחם "סדנאות האמנים" בקיבוץ עין כרמל שבחוף הכרמל. מתחם זה כולל בתוכו שורה של אמנים שפועלים במשך השבוע ורבים מהם אף מציגים ביריד אמנים שמתקיים מדי שבת בתחילת כל חודש. במתחם גלריה של פסל ממוצא יפני שיוצר פסלי מתכנת שונים שמוצגים במרכז המתחם, אמן שיוצר סוגים שונים של מנורות ואמצעי תאורה שונים, ביקרנו בבית מלאכה של בונה כינורות ובגלריה בה מתקיימות סדנאות הדפס.
במתחם סמוך בשם "בזלתון" ביקרנו במוזאון פתוח בו מוצגים פסלי בזלת גדולים ומרשימים, על ידי האמן דגן שקלובסקי שפועל במקום כבר למעלה מעשר שנים. כמו כן פועל במקום בית קפה נחמד.
התחנה הבאה שלנו היתה חוות משמר הכרמל, אליה הגענו לאחר נסיעה בכביש 721, הדרך העולה לכיוון בית אורן, אחת הדרכים היפות בארץ, המתחילה מול שמורת רכס אצבע ועולה בכביש המתפתל במעלה הכרמל, בין שרידי החורש שנשרף בשריפה הגדולה בדצמבר 2010. המפנה הדרומי שהיה מכוסה בעיקר בעצי אורן נשרף כמעט לחלוטין בשל השרף והמחטים הדליקים. לעומת זאת המפנה הצפוני שהיה מכוסה בעיקר בסבך של עצי אלון ואלה ירוקים נפגעו פחות. לאחר הפניה לחניון האגם, הגענו לחניון נחל קדומים ומשם טיפסנו במעלה הגבעה עד לחניון חוות משמר הכרמל. החניון נקרא על שם יישוב שהוקם בשנות השלושים על ידי עולים מגרמניה, בני העלייה החמישית אשר ביקשו להקים במקום עיר קיט בלב יערות הכרמל. בעקבות מאורעות 1936 – 1939 ננטש המקום ושוקם לפני מספר שנים על ידי רשות שמורות הטבע וכיום הוא משמש כחניון ללינת לילה, כולל שירותים, מטבח ואף שני חדרי אירוח שלינה בהם דורשת תיאום מראש. החורשה שבחניון משמר הכרמל כמעט ולא נפגעה בשריפה וממנה צפינו מהמצפור על כל הסביבה שנפגעה קשות בשריפה: קיבוץ בית אורן מצפון, נחל אורן ממערב וגבעת וולפסון, ניסיון התיישבות נוסף בכרמל משנות השלושים על ידי יהודים יוצאי גרמניה שכיום נותרו ממנו שישה בתים פרטיים בלב שמורת הכרמל, אשר נפגעו קשות בשריפה הגדולה.
לאחר התצפית היפה ממצפור חוות משמר הכרמל, יצאנו למסלול הליכה קצר על שם אסף רמון ז"ל וחלוצי הכרמל שמקיף את החווה ואשר נחנך לאחרונה.
השביל עובר בתוך האזור שנפגע אך כמעט חמש שנים אחרי השריפה התרגשנו לראות כיצד ההר שנשרף הפך לירוק, כיצד השריפה עודדה את נביטתם של זרעי האורנים שצמחו מסביב לאורנים שנשרפו כליל וכיצד מתוך הגזעים השרופים של עצי האלון והאלה שנותרו בשטח צמחו עלים וענפים צעירים. כמו כן בשטח ניתן למצוא שפע של צמחיה אופיינית לחורש הים תיכוני: קידה שעירה עם פרחיה הפרפרניים הצהובים שבעונה זו נמצאת בשיא פריחתה, במיוחד באזורים שמתאוששים משריפות שמעודדות את נביטת זרעיה. בולטת מאד בשטח המרווה המשולשת שפרחה בצבעי סגול שעליה המרירים יכולים לשמש כחליטת תה מרפא לכאבי בטן , הפיגם הריחני, עכנאי יהודה עם פרחיו המיוחדים דמויי ראש נחש העכן בצבעי ורוד – סגול., מרבדים של חרציות צהובות לאורך השביל ולצדן החוטמית הזיפנית עם פרחיה הוורודים הגדולים אשר מבשרת את סוף הפריחה האביבית ואת ימי הקיץ החמים המתקרבים.
בסיום המסלול החצי מעגלי שאורכו פחות מקילומטר, הגענו לחורבת שלאלה (מפל בערבית), שריד להתיישבות הביזנטית המשגשגת בארץ ישראל ובמקום זה במאות 3 – 7 לספירה. החורבה נקראת בערבית על שם המפלונים של נחל אורן שלרגלי הגבעה.
מכאן נסענו בהמשך הדרך שעולה לרכס הכרמל, דרך שרידי מחצבות קדומים אף הם מהתקופה הביזנטית, ראינו את האנדרטה המרשימה שנבנתה לזכרם של 44 הנספים באסון הכרמל, שגם סביבה הפך ההר השחור לירוק ובהמשך עברנו את כלא דמון שאת אסיריו ניסו הסוהרים לחלץ.
מרחק נסיעה קצר משם הגענו לכפר הדרוזי עיספיה, עברנו את מקום התלקחות השריפה בנחל חיק, את השכונה הבדואית, בכפר הדרוזי בו מתגוררות בדו קיום גם משפחות נוצריות , משפחות יהודית וסטודנטים מאוניברסיטת חיפה. כמו כן ראינו את בית הקברות המקומי, בו על פי המסורת הדרוזית שמאמינה בגלגול נשמות, נזרקים גופות הנפטרים לקברי אחים גדולים. לצדו של בית הקברות נמצא בית הקברות הצבאי, בו נקברו החללים הדרוזים בקברים רגילים. בשלב מסויים עברנו את נקודת השיא של הר כרמל – "רום הכרמל" בגובה 546 מ' מעל פני הים ומכאן המשכנו בנסיעה דרך הרחוב הראשי הארוך שלאורכו חנויות רבות, מסעדות וקונדיטוריות עד שהגענו לכפר השכן דליית אל כרמל. בדליית אל כרמל הלכנו תחילה לאזור גלעין הכפר, בו יכולנו להבחין בבתי הכפר הראשונים, חלקם חרבים אך מרביתם בתים חדישים ומטופחים, עם פרחי גרניום וסוכות גפנים על הגג.
בסופו של הרחוב הארוך הגענו לאחר כחצי קילומטר של הליכה לבית אוליפנט. בבית זה התגורר בסוף המאה התשע עשרה לורנס אוליפנט הסופר, העיתונאי ואיש הפרלמנט הבריטי אוהד הציונות שקשר קשר חם עם הדרוזים ופעל לסייע להתיישבות היהודית. ביחד עם אוליפנט גרה גם אשתו אליס שהסיפורים על חייהם האישיים מעוררים עניין רב עד היום. לסיפור היחסים ביניהם קשור גם המשורר נפתלי הרץ אימבר ששימש כעוזרו האישי אשר גר בקומה השנייה של המבנה ועל פי עדויות שונות אף כתב במקום זה את "התקווה". בכניסה לבית אוליפנט ניצב עמוד שבור עם כתובת לזכרה של אליס אוליפנט מקדחת בשנת 1886. כיום משמש בית אוליפנט כבית יד לבנים לחללים הדרוזים. ביקרנו בחדר ההנצחה, בו תמונותיהם ושמותיהם של החללים הדרוזים הרבים שנפלו משנות השלושים ולאחר הקמת המדינה בעקבות ברית הדמים שקשר עם היישוב היהודי עוד בתקופת המנדט. בסמוך לבית יד לבנים ראינו מתחם חדש יחסית המשמש כיום כמכינה קדם צבאית עבור הצעירים הדרוזים, לפני גיוסם לצבא.
המשכנו בהליכה במתחם העתיק של דליית אל כרמל והגענו למתחם המפואר של קבר אבו אברהים, אחד השליחים הראשונים שנשלחו על ידי החליף המצרי הפאטימי אל חאכם בשנת 996 בכדי להפיץ את הדת הדרוזית. עמדנו לצד המתחם והבחנו בבני המקום עוצרים את רכבם ליד המבנה, יורדים ומנשקים ארוכות את משקופי המבנה וממשיכים בדרכם.
בהמשך הגענו אל השוק המרכזי של דליית אל כרמל שברחוב הראשי, בו שפע של גלריות, חנויות לממכר בגדים ומזכרות שונות וכן מסעדות וקונדיטוריות. אכלנו באחת המסעדות הוותיקות ברחוב השוק – מסעדת אנדרין, הנקראת על שמו של כפר דרוזי בסוריה, בה נהנינו מהאוכל הדרוזי הטעים המוגש במקום: פלאפל, חומוס וסלטים ירוקים טריים. בהמשך קנינו באחת החנויות מתנה קטנה לנעה ולרועי וקינחנו במתוקים מקומיים שקנינו באחת הקונדיטוריות הטובות של הכפר: כנאפה, בקלאוות ושאר ממתקים משובחים.
בשעות אחר הצהריים המוקדמות נסענו כרבע שעה דרך עיספיה לכיוון אוניברסיטת חיפה. ממש לפני האוניברסיטה פנינו ימינה ל"חורשת הארבעים". תחילה עברנו לאורך "דרך הדורות" בה הוקמו מחדש מבנים ארכיאולוגים שונים שעמדו בפני סכנת הרס והועתקו ממקומות שונים בארץ. בהמשך יצאנו למסלול הליכה קצר שעובר בתוך החורשה אשר בה עשרות אלונים עתיקים וגדולים במיוחד. אלונים אלו שרדו את הכריתה המאסיבית של עצי האלון עד להכרזה על הכרמל כשמורת טבע, הודות לכך שהדרוזים בכרמל מייחסים את העצים לארבעים אבות העולם הבא ומכאן שמה של החורשה.
בהמשך מוביל השביל הכחול לשביל שעובר לאורך המצוק שמשקיף על כל מפרץ חיפה ומסתיים באוניברסיטת חיפה. לאורך המסלול היתה פריחה מרהיבה בה בלטו במיוחד בן חצב יקינטוני, דם המכבים ומרבדים של שיחי הלוטם המרווני בצבע לבן והלוטם השעיר בצבע ורוד המכסים בעונה זו אזורים רבים בכרמל כשלרגליהם מצאנו צמח זעיר וצבע אדום בוהק בשם – רימונית הלוטם – צמח נדיר דמוי רימון קטן שחי כטפיל על שורשי הלוטם.
בחורשת הארבעים סיימנו את הטיול המקסים שהיה לנו היום בכרמל וחזרנו הביתה.
[…] טיול אביבי בכרמל […]